Quotation_auto על בראשית 28:14

ואמר והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה. הנה זה החלום מורה על חכמתו של יוסף ועל קשורו בחכמת אביו. ואף על פי שהיה נער ורך בחכמתו חלם חלום צודק מעין חלומו של יעקב. עד שבסבת זה היה אוהב אותו כי שני דברים הם סבת אהבה. הא' הדברים הקטנים הם נאהבים לעולם. וכן הקטנים כמאמרם ז"ל גם את העולם נתן בלבם. אהבת עוללים נתן בלבם שאם יש לאדם שני בנים הגדול יפה והקטן מכוער מלא רירין. אוהב את הקטן. וזהו תועבה יבחר בכם. והשני כי האדם אוהב את החכמה. ואלו השנים היו ביוסף היה קטן מאחיו בן י"ז שנה והיה חכם מאחיו כדכתיב בן זקונים בן חכם הוא לו דומה לו. ולכן וישראל אהב את יוסף. ולכן ראה חלומו מעין חלום אביו. מה ראה יעקב סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שזהו קשור כל הדברים. כן ראה יוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים מאסרין אסרין מקשרין האלומות וכל הדברים אלו באלו. כי כמו שיעקב מקשר כל הדברים באחדות שלימה. כן בניו פתחו כלם ואמרו שמע ישראל וגומר כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. וזה הקישור מצד שבטי ישראל. וזהו שבטי יה עדות לישראל מצד שהם קשורים בו והוא בהם. וזהו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה לקשר הדברים כולם. וזהו מאלמים אלומים. והנה קמה אלומתי שהיתה נפולה בארץ. וגם נצבה בזקיפה עד לשמים. וזהו סולם מוצב ארצה מצרים זה יוסף. וראשו מגיע השמימה. ויוסף הוא השליט. וזהו וגם נצבה. והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי. זהו והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו להשתחוות לי. ומלאכי אלהים הם השבטים דכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו. ופתרון חלום יעקב היה והיה זרעך כעפר הארץ רמוס בין הרגלים שזהו מוצב ארצה כמו יוסף. ואח"כ ופרצת ימה וקדמה שזהו ראשו מגיע השמימה. וזהו קמה אלומתי וגם נצבה. וכן הראה לו בוראו בזה שהיה לו אדנות וקימה וממשלה עליהם בסבת השבלים שהוא בר ולחם. ויאמרו לו אחיו דרך לעג ופתרו לו האמת המלוך תמלוך עלינו לרצוננו. כפי חלומך שאמרת שאלומתך קמה וגם נצבה. ואלומתינו תסובינה אליה ברצונם. המשול תמשול עלינו על כרחינו כאמרך שהשתחוו לאלומתך:

ולכן תמצא שיעקב אבינו רמז אלו שלשה בתים בפסוק ויפגע במקום שתמצא בפסוק זה שלשה פעמים מוזכר מקום. ויפגע במקום. ויקח מאבני המקום. וישכב במקום ההוא. כנגד הבית הראשונה אמר ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. שפגע במקום המקדש ולן שם. לרמוז שאע"פ ששהה זמן רב היתה כמו פגיעה ומקרה. כי מיד חשך השמש וקדר בחרבנה. וזהו כי בא השמש כאומרו אוי לנו כי פנה היום וגו'. וכנגד הבית השני אמר ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. שרמז שראה עת להשליך אבנים בחרבנו ועת כנוס אבנים בבנינו. ושם אלו האבנים מראשותיו. לרמוז כי זה היה בבנין בית שני שהיו בונים אותו בפחד ואימה. עד שהיו חצים מחזיקים ברמחים וחצים מחזיקים במלאכה. ולא היו ישנים שנת קבע אלא כמי שיש לו אבנים תחת מראשותיו ואינו יכול לנוח ולישן. וזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. וכנגד הבית השלישי אמר וישכב במקום ההוא. לרמוז כי שם ינוחו יגיעי כח וינוחו על משכבותם. וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כמו בבתים הראשונים. ולכן אמר בכאן וישכב שהוא לשון מנוחה כאומרו הנך שוכב עם אבותיך שדרשוהו לשון מנוחה. ואמרו אין הנך אלא לשון מנוחה כמה דאת אמר והנחה למדינות עשה. לפי שזה כנגד הבית השלישי שהוא בית אלהי יעקב. ושם יתגלו כל הטובות הצפונות לישראל. וכל הנבואות העתידות בין ייעודי הנפש בין ייעודי הגוף. ותרבה התורה ולומדיה. כאומרו וכל בניך למודי ה'. ואמר קודם הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים אני ולא אחר. וזה רמוז במלת וישכב. י"ש כנגד להנחיל אוהבי יש. כ"ב כנגד אותיות התורה כדכתיב נגילה ונשמחה בך בתורתך. וכן לקח מאבני המקום לרמוז לאבני המזבח שעתיד להעשות שם. וכן רמז ע"ד רמז שראוי לכל אדם כשיפגע באנשים קשים כאבנים שידבר אליהם רכות וישימם לו לראש. וזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. כמו שעשה הוא לעשו הרשע שקראו אדון כמה פעמים. או שאמר ויקח מאבני המקום להורות שהם אבנים שלימות אבנים קדושות שנים עשר למספר בני ישראל. והרמז בזה שכוונתו להשלים מאמר אביו שאמר לו וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך. בענין שיהיו בניך זרע ברוכי ה'. ומכאן זכו בניו שכתב בהם והאבנים תהיין על שמות בני ישראל. ולפי שהיה מפחד מעשו פן יבא והכהו. וכן היה תמה ומצטער איך רשע מכתיר את הצדיק אחר שידע שעשו אחיו היה רוצח ונואף גזלן ולא נאמן. והיה רואה הצלחתו והיה מתרעם לפני השם וחושב בכל זה. ולכן בא החלום ברוב ענין ויחלום והנה סולם. וכל דברי החלום היו לישב בדעתו תשובה על תלונתו כמו שנפרש בעז"ה. וזהו שכתב הקדוש רשב"י וילן שם הוא כמו וילן העם. ומה היתה תלונתו כי בא השמש לחלקו של עשו. ולקח זה העולם ונטה אחר תאוותיו והיה מאריך ימים בשלוה וכל עמו בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם. ויעקב מנעוריו גדלוהו כאב לא שלו ולא שקט. וכל עמו ובניו בצער ובדאגה. ועם כל זה באתהו התשובה בחלומו. ובראיית הסולם הראה לדברים הרבה. ובפרט לרמוז כי כמו שבסולם מעלות מעלות כן יש גבוה מעל גבוה שומר. והדברים עתיקים ועמוקים עמוק עמוק מי ימצאנו. ואין להפליא איכה ואיככה הוא לבדו ידע פשר דבר. כל שכן כי יעקב הוא נער ומתחיל בהשגות האלהיות. ואם ישיג דבר מה לא יהיה אלא במעלה התחתונה של הסולם. ועדיין נשארו בה מעלות הרבה מן הארץ עד לשמים. ומי יגיע עד תכונתם. וכן רמזו לו בסולם כי העולמות קשורים אלו באלו וכל הדברים קשורים אלו באלו. תחתונים בעליונים ועליונים בתחתונים. כמו שהסולם מוצב בארץ וראשו מגיע השמימה. ולכן הצדיקים יכולים לקשר מחשבותם בתפלתם בדברים עליונים. ולהוריד השפע והשכינה מהעליונים לתחתונים. כמו שקרה ליעקב שקשר מחשבתו למעלה בחשבו בצוואת אביו ואמו. וכן היה מחשב ומצטער בדעתו מפחד אחיו. עד שבעבור זה השיג בחלומו בכח נבואי בשורת הבנים ושמירה והצלה מעשו ומלבן. כאומרו והיה זרעך כעפר הארץ ואמרו ושמרתיך בכל אשר תלך. וכל זה מצד קישורו ודיבוקו בשם ובדברים עליונים:

בן פורת יוסף בן פורת עלי עין וגו'. הנה יוסף הצדיק זכה לברכות כפולות מה שלא זכו שאר השבטים. לפי שהיה ראוי לברכו שתי ברכות כנגד שני זמנים שעברו עליו. האחד זמן השעבוד והגלות. והשני זמן המעלה והכבוד. ובשניהם עמד קיים בעבודת השם. והם כנגד יוסף ה' לי בן אחר וכנגד אסף אלהים את חרפתי כמו שפירשתי במקומו. ולכן אמר ב' פעמים בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. ולכן כפל ברכותיו ונתן לו ברכות ראשונות כנגד לראש יוסף. וזהו מאל אביך וגו'. וכן אתה ראוי לברכות אחרות כנגד נזיר אחיו וזהו ברכות שמים מעל. ולכן הברכות הראשונות יהיו כנגד לראש יוסף והאחרון כנגד נזיר אחיו. ולפי ששם פירשתי הברכה בארוכה איני רוצה להאריך בכאן עיין שם. ואולי קראו נזיר אחיו לפי שהיה פרוש מאחיו לכבוש יצרו כמו שעשה באשת אדוניו וזהו נזיר אחיו במצוה הזאת. כי ראובן בא אל אשת אביו ושמעון לקח את אחותו ויהודה נטה אל כלתו ויוסף לא הטה אזנו אל אשת אדוניו והוא עבד לה. ולכן קנה המעלה והבכורה לעצמו וזהו נזיר אחיו. ולכן ברכו מרע"ה מבורכת ה' ארצו שהיה ממוזג ומבורך בטבעו וחומרו. ובמדרש אמרו בן פורת יוסף שנתגדל ע"י הפרות שעלו מן העין כמה דאת אמר והנה מן היאור עולות ז' פרות. ד"א בן פורת בן מלכות כמה דאת אמר אפריון עשה לו המלך שלמה. שנמשכה מלכותו כאלו נמשך על העין. דתנינן מושחים את המלכים ע"ג מעין כדי שתמשך מלכותם. בן פורת עלי עין בשכר שלא נגע במעין של אשת פוטיפר כד"א גן נעול מעין חתום. בנות צעדה עלי שור בנות צלפחד שנטלו חלק בארץ עלי שורת הדין שהדין עומד בדבריהם הה"ד כן בנות צלפחד דוברות. וימררוהו שמכרוהו לעבד. כמה דאת אמר וימררו את חייהם בעבודה קשה. בעלי חצים שאותן כ' כסף שנתנו בדמיו חלקוהו ביניהם הוי חצים כד"א וחצו את כספו. ד"א בעלי חצים מי היו אלה שעשו אותה רעה ליוסף. שמעון ולוי שנקראו בעלי חצים. שיעקב חלקם והפיצם בין השבטים כד"א אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. משם רועה אבן ישראל. לפי שאו"ה נקראו חרסים שנאמר ולא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש כמתכות חרס. ויעקב נקרא אבן. מתלא אמר נפל קדירה על כיפא ווי לקדירה נפל כיפא על קדירה ווי לקדרה תרגום כיפא סלע. כך בין שרשעים יזדווגו לישראל. בין שישראל יזדווגו להם אוי להם. כד"א כל אוכליו יאשמו. א"ר חנינא לא ניתנה התורה אלא בזכות ישראל שנקרא אבן שנאמר משם רועה אבן ישראל. בית המקדש אינו נבנה אלא בזכות יעקב שנקרא אבן שנאמר משם רועה אבן ישראל. בהמ"ק אינו נבנה אלא בזכות יעקב שנאמר הנני יסד בציון אבן בזכות יעקב שנאמר משם רועה אבן ישראל. מלך המשיח אינו בא אלא בזכות יעקב שנאמר חזא הוית עד דאיתגזרת אבן די לא בידין ע"ש יעקב. שנאמר משם רועה אבן ישראל. ברכות שדים ורחם ששדר לו מלכים ורחם וראם שכן מתחלפת חי"ת באל"ף. מאל אביך אלו הברכות ראשונות שנתברך יעקב באלהים כד"א ויתן לך האלהים. ויעזרך. לפי שנתברך יעקב במלכות שנאמר יעבדוך עמים והיה צריך לעזר. כד"א שויתי עזר על גבור. ואומר ישלח עזרך מקדש. ואל שדי. אלו ברכות אחרונות שנברך בזה השם. דכתיב ואל שדי יברך אותך. ויברכך לפי שהיא ברכת פריה ורביה כשם שכתב להלן יברך אותך ויפרך. אבל בברכה ראשונה לא נאמר יברך אותך אלא ויתן לך. ברכות שמים מעל. כד"א מטל השמים. ברכות תהום רובצת תחת. כד"א ומשמני הארץ. ברכות שדים אל תקרי שדים אלא שדים. כד"א ורוב דגן. ורחם כד"א ותירוש הוא רחם הוא חמר אתווי דדין הוא אתווי דדין. תהיין לראש יוסף כל אלו הברכות יהיו נזר ועטרה על ראש יוסף. ולקדקד נזיר אחיו לאותו קדקד שהיה רב ושליט מונזר בנזר מלכות. והיה זהיר בכבוד אחיו שמכרוהו ע"כ. זהו מה שאמרתי למעלה שהיו לו ברכות בשני זמנים. ומה שאמר ברכות אביך גברו על ברכות הורי. רמז שהוא הוסיף ברכות על ברכות הוריו עד שנראה שברכותיו היו מסורות כנגד ברכות יצחק כמו שמכוונות במדרש. וזהו תהיין לראש יוסף אותן של אבותי ואינן שלי כולן תהיין שלך. וזהו ולקדקד נזיר אחיו שהופרש מאחיו במכירתו. ואמר ברכות אביך גברו. כמו שאמרו במדרש אמר יעקב הברכות שברכני המקום היו תוספת על ברכות הורי אלו אברהם ויצחק. את מוצא אותה ברכה שבירך הקב"ה לאברהם בירך ליצחק לא הוסיף כלום. אבל כשבירך ליעקב היו כל ברכותיו נוספות על הראשונות. הה"ד והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה. ברכו כעפר הארץ ובפריצת ד' רוחות העולם. מה שלא נתברכו הם. הוי גברו על ברכות הורי. ה' מקראות כתובים בברכת יוסף בב' מקומות בברכת יעקב ומשה. כנגד ה' חומשי תורה. ללמדך שקיים יוסף כל מה שכתוב בתורה ולכך זכה לברכות אלה: