Quotation_auto על בראשית 28:4

ולפי שכבר אמרנו שתכלית ביאת עמלק לא היה אלא לאחר ביאתם לארץ. בענין שלא תתקיים ברכת הארץ שנאמר מטל השמים ומשמני הארץ. ואמר לרשתך את ארץ מגוריך. סמך לכאן והיה כי תבא אל הארץ. על כרחו של עמלק. וירישתה וישבת בה. ראוי שתתן הודאה לה' על טובו אשר גמלך בביאת הארץ ובנצחון עמלק. שהוא מהנפלאות הגדולות שבתורה. עד שהוצרך שם זכות אברהם יצחק ויעקב. לפי שהיה גובר עמלק כמו שכתבתי שם. ואחר שהשם הצילך מעמלק. ולקחת מראשית כל פרי האדמה. כמו שעמלק נקרא ראשית גוים עמלק. כן ראוי לך שתקח מראשית כל פרי האדמה לתת הודאה לשם. מה יש לך לומר הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ. על כרחו של עמלק. כאומרו אז נבהלו אלופי אדום. ולפי שדבר עמלק הוא דבר גדול. אמר הגדתי היום. ולא אמר ספרתי או דברתי. אלא הגדתי. שהוא לשון המשכה. כמו משכו שתרגומו נגידו. וכן כל לשון הגדה הוא לשון משך חכמה. כמו האספו ואגידה לכם. וכן ותגד לבני ישראל. וזהו הגדתי היום. דבר משך חכמה הרמוזות בענין עמלק. לה' אלהיך שהוא אלהים אמת. ואתה מכיר יכלתו ומעלתו לפי שאתה משמש במקדשו:

אחר כן סיפר ויבא יעקב שלם. להורות שהשם יתברך הצילהו מעשו ומלבן. ואחר שנפרד מהם נמצא שלם בכל. ואם הוא שם המקום אולי היו שנים. והנכון כי השלם שב אל יעקב. ורמז שכל עוד שהיה בחוצה לארץ לא היה שלם לפי שהיא ארץ טמאה ואין השכינה שורה בחוצה לארץ. כאומרם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך לרשתך את ארץ מגוריך. ולכן אמר ויבא יעקב שלם עיר שכם לפי שהיה בארץ כנען. ואמר ויחן את פני העיר. להורות שע"כ לפי שהיה ירא מעשו. וכן היה ירא לפי שהיה חוצה לארץ הוצרך לבנות לו בית ומגדל. אבל עכשיו שבא לארץ כנען וניצול מאחיו. אמר שלא רצה להכנס בעיר אלא שחנה מחוץ לעיר ונטה שם אהלו ולא בנה בית. ולכן אמר שם ויצב שם מזבח. כי מן הראוי שיעשה זה המזבח מיד כשניצל מעשו ובנה בית בסכות. אבל הטעם בזה לפי שהיה בח"ל ואינו מקום ראוי לבנות מזבח כמוזכר במזבח בני גד. ולכן עכשיו שהיה בארץ ישראל אמר ויצב שם מזבח. שם ולא במקום אחר. ושם הודה לה' על טובות גמלתהו ויקרא לו אל אלהי ישראל. להורות שלו היכולת וזהו אל. והראה יכולתו וגבורתו בהיותו אל אלהי ישראל משגיח עליו ומצילו. וזהו ויקרא יעקב לאל אלהי ישראל במזבח. והפי' הנכון מה שפירשתי בפרשת ויצא יעקב. כי יעקב מצא עצמו חסר כשא"ל השם יתברך אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק ולא אמר לו אני ה' אלהיך. ולכן אמר אם יהיה אלהים עמדי. כמו עם אבותי שיהיה נקרא אלהי יעקב כמו אלהי אברהם. ועד היום הזה לא השיג מעלה זו. ועכשיו כשנכנס לארץ אמר שבא שלם בכל. כמו אבותיו. ושם ה' ראוי להקרא עליו. ומיד ה' יתברך השלים עצת מלאכו ויקרא לו אל אלהי ישראל. לומר שהשם יתברך קרא שמו עליו לומר אלהי ישראל. כמו שאומרים אלהי אברהם:

בלידת גד כתיב ותאמר לאה בגד ותקרא את שמו גד: ובברכת יעקב כתיב גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב. ובברכת משה כתיב ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם צדקת וכו'. לאה הצדקת ראתה במראה הנבואה מה שעתידים שבט גד לעשות בחלוק הארץ ובירושתה. ואיך עתידים לילך עם ישראל כל חלוץ צבא למלחמה עד התנחל בני ישראל איש נחלתו. ואיך עתידים לחזור בארצם ולירושתם ולא יפקד מהם איש לפי שהיו כולם גבורים. ולזה אמרה לאה בא גד. כלומר יבא גד וישוב לארצו בגדודיו ואנשיו. וזהו שאמר יעקב גד גדוד יגודנו. כלומר גדודים יגודו ממנו ללכת עם ישראל כל גבור חיל. ואותם הגדודים עצמן ישובו במסלותם ובעקביהם ובדרך אשר הלכו בה ישובו. וזהו והוא יגוד עקב. וז"ש משה ברוך מרחיב גד כלביא שכן. לרמוז על גבורותם. ולהורות שהלכו עם בני ישראל ושבו במסלותם. אמר ויתא ראשי עם ובזה צדקת ה' עשה וכן ראתה לאה במראה הנבואה הבגידה הגדולה שעתידים שבט גד לעשות. בהשארם אשר נשארו חוצה לארץ בארץ טמאה בארץ סיחון ועוג. כאומרם יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה. וזה מרד גדול במאסם בארץ טובה ורחבה ארץ קדושה צבי היא לכל הארצות. וחשבו לפי שהיה להם מקנה רב וגדודים רבים שארץ ישראל קטנה מהם. ולא תשא אותם הארץ כי רכושם רב. ולא ראו שלא אמר אדם לחבירו צר לי המקום גשה לי ואשבה. ולא ראו שנקראת ארץ צבי כמאמרם ז"ל מה צבי זה אינו מחזיק עורו לבשרו. כך ארץ ישראל. ולא ראו שנקראת ארץ חמדה שחמדוה אבות העולם וניתנה להם בשבועה לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת. ולא ראו מה שעשה משה עליו השלום בשביל ליכנס בה. ולא זכה בכל תפלותיו בעונותיהם. והם מאסו בה נהפכו כקשת רמיה. ולא ראו שהיא ארץ קדושה אפי' כשהיא חרבה. כאומרו יסודתו בהררי קדש. מוכנת ליכנס תפלות ישראל לשמים כדכתיב וזה שער השמים. ולא ראו שהיא מכפרת על יושביה כדכתיב וכפר אדמתו עמו. ואמר רבי אלעזר לא היה אדם לן בירושלם ובידו עון שנאמר העם היושב בה נשוא עון. ולא ראו שהיושב בחוצה לארץ אינו זוכה בדברים הללו. ולא עוד אלא שדומה כמי שאין לו אלוה. שנאמר להיות לך לאלהים לרשתך את ארץ מגוריך. וכן בדוד הוא אומר ארורים הם לפני ה' כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים. וכי דוד עובד ע"ז היה. אלא לומר לך שכל הדר בחוצה לארץ כאלו עובד ע"ז. ולכן תמצא כי מיד ששבו לארצם כששלחם יהושע וברכם. מיד נחשדו בעבודה זרה כשבנו אותו מזבח. כדכתיב ויבואו אל גלילות הירדן אשר בארץ כנען ויבנו בני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה שם מזבח על הירדן מזבח גדול למראה. וכששמעו בני ישראל שלחו שם את פנחס ועשרה נשיאים עמו. וכן אמרו להם מה המעל הזה אשר מעלתם באלהי ישראל לשוב היום מאחרי ה' בבנותכם לכם מזבח למרדכם היום בה'. המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה וגומר. ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם עברו לכם אל ארץ אחוזת ה' וגומר. הרי שנחשדו מכל ישראל כעובדי עבודה זרה וגלוליהם. בדבריהם שהיו עומדים בארץ טמאה. והם ענו להם אל אלהים ה'. אל אלהים ה' הוא יודע. וישראל הוא יודע. אם במרד בה' ואם במעל בה' וגומר. ואם לא מדאגה מדבר עשינו את זאת לאמר מחר יאמרו בניכם לבנינו לאמר מה לכם ולה' אלהי ישראל. רצונם לומר כי ח"ו שתהיה זאת כוונתם למרוד בה'. כי הם יודעים כי לו היכולת הגמור. והוא בעל הדין לפרוע מהם. והוא בעל הרחמים לרחם עליהם. ולזה הזכירו אלו הג' שמות אל אלהים ה'. ומי שמכיר זה איך יקרא מורד באדוניו. אחר שהוא יודע שלו היכולת לגמול ולענוש פרטי האדם וכחותיו. ונתנו התנצלות כי מדאגה מדבר עשו זה. רמזו בדבריהם שכבר נתחרטו ממה שעשו והיו דואגים ועצבים על שנשארו בארץ טמאה. ואיך יעלה על דעת כי הם יעשו דבר כזה למרוד בה' אחר שראו את מעשה ה' אשר עשה עם ישראל וילחם באויביהם. ולכן תמצא שכתוב בבנין המזבח מזבח גדול למראה. כלומר למראה ולא לקרבנות וזבחים: