Quotation_auto על בראשית 29:12

ויקח האיש נזם זהב אבן יקרה היה בה והיה משקלה בקע ושני צמידים על ידיה כנגד שני לוחות עשרה זהב משקלם כנגד י' הדברות. היש בית אביך מקום לנו ללין לינה אחת גם מקום ללון לינות הרבה. ויקוד האיש וישתחו לה' מכאן שמודין על בשורה טובה. ויאמר ברוך ה' אלקי אדוני אברהם ממה שקפצה הארץ והדרך לפני הייתי יודע שבדרך נחני ה' בית אחי אדני. ותרץ הנערה ותגד לבית אמה אין האשה רגילה אלא לבית אמה. התיבון ליה והכתיב ותרץ ותגד לאביה אמר להון שמתה אמה ולמי היה להגיד לא לאביה. ולרבקה אח ושמו לבן פרדיכוס רבי ברכיה אמר לגנאי מלובן ברשע. וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין מעייני ליה. ויהי כראות את הנזם מעייני גרמיה:

ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא אם לרמאות כי אחי אביה הוא ואם לצדקות וכי בן רבקה הוא. ותרץ ותגד לאביה אין אשה רגילה אלא לבית אמה והכתיב ותגד לאביה א"ל שמתה ולמי היה לה להגיד לא לאביה. ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו אמר אליעזר פסול הבית היה וכתיב ביה ויקח העבד עשרה גמלים זה שהוא אהובו של בית על אחת כמה וכמה וכיון דלא חמא אפסתיקא ויחבק לו אמר דילמא דינרין אינון ואינון יהיבין ליה בחרציה. וכיון דלא אשכח כלום וינשק לו אמר דילמא מרגליות אינון ואינון יהיבין בפומיה. וכיון דלא אשכח אמר מה את סבור ממון אתיתי טעין לא אתית טעין אלא מלין ויספר ללבן את כל הדברים האלה. ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה אמר מלך הייתי סבור לעשותך עלי וכיון דלית עמך כלום אך עצמי ובשרי אתה כהדין גרמא אנא מהדק לך. וישב עמו חדש ימים למדתך תורה דרך ארץ עד היכן חייב אדם ליטפל בקרוביו עד חודש. ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ואם לאו ועבדתני חנם אפשר כן אלא אי הוה פעלא בעשרה פולרין הוה יהיב ליה חמשה ואי הוה מובילתיה בשיתא פולרין הוה יהיב ליה תלתא פולרין. א"ל מה את סבור ממון אתית בעי מנך לא אתית אלא בגין תרתין טלייתך. וללבן שתי בנות כשתי קורות מפולשות מסוף העולם ועד סופו זו העמידה אלופים וזו העמידה אלופים זו העמידה מלכים וזו העמידה מלכים מזו עמדו הורגי אריות ומזו עמדו הורגי אריות מזו עמדו מכבשי ארצות ומזו עמדו מכבשי ארצות מזו עמדו מחלקי ארצות ומזו עמדו מחלקי ארצות קרבן בנה של זו דוחה את השבת ומלחמת בנה של זו דוחה את השבת לזו ניתן שתי לילות ולזו ניתן שתי לילות ללאה ליל של פרעה ולילו של סנחריב ולרחל לילו של גדעון ולילו של מרדכי בלילה ההוא נדדה שנת המלך. שם הגדולה לאה גדולה במתנותיה כהונה לעולם ומלכות לעולם. ושם הקטנה רחל קטנה במתנותיה יוסף לשעה שאול לשעה:

ועיני לאה רכות אמוריה דרבי יוחנן אמר קודמוי עיני לאה רכיכין א"ל עיני דאמך הוו רכיכין ומהו רכות רכות מבכיה שכך היו התנאים שיהא גדול נושא לגדולה וקטן לקטנה והיתה בוכה ואומרת יהי רצון שלא אפול בידו של רשע. אמר ר' חוניא קשה התפלה שבטלה הגזירה ולא עוד אלא שקדמה לאחותה אמר ר' יונתן מה ראה יעקב אבינו שנטל בכורה מראובן ונתנה ליוסף משאר בניו ראויה היתה בכורה לצאת מרחל דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף אלא שקדמה לאה ברחמים ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה. ואמאי קדמתה לאה דכתיב ועיני לאה רכות מאי רכות אילימא רכות ממש אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב דכתיב ומן הבהמה אשר איננה טהורה בגנות הצדקת דבר הכתוב אלא שמתנותיה ארוכות כהונה לויה ומלכות. רבא אמר לעולם רכות ממש ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה שהיתה שומעת בני אדם שהיו אומרים שני בנים יש לה לרבקה ושתי בנות יש לו ללבן הגדולה לגדול והקטנה לקטן והיתה יושבת בפרשת דרכים ושואלת לבני אדם מה מעשיו של גדול איש רע הוא ומלסטם את הבריות קטן מה מעשיו איש תם הוא יושב אהלים הוא והיתה יושבת ובוכה עד שנשרו ריסי עיניה והיינו דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה מאי שנואה אילימא שנואה ממש אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר וכו' אלא ראה הקב"ה ששנואין מעשה עשו בפניה ויפתח את רחמה. ומאי צניעות היתה בה ברחל דכתיב ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא א"ל מנסבת לי א"ל אין מיהו אית לי אבא רמאה ולא יכלת ליה א"ל מאי רמאותיה א"ל אית לי אחתא קשישא מנאי ולא מינסבא לי מקמה א"ל אחוא אנא ברמאות. ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאות. אין דכתיב עם נבר תתבר ועם עקש תתפל מסר לה סימנין כי מעייל לה ללאה סברה רחל השתא אחותי מכספה מסרתינהו ניהלה היינו דכתיב ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה היא אלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא זה שאמר הכתוב לא יגרע מצדיק עינו ואת מלכים לכסא: