Quotation_auto על בראשית 3:8

אדם כי יקריב מכם. כבר אמרו כי האדם נקרא איש וגבר ואדם ואנוש. והשם הנבחר מכולם הוא אדם. לפי שמצאנו במרכבת יחזקאל דמות כמראה אדם עליו. לפי שהוא עולה מ"ה במספרו כמו שעולה שם ה' במילואו. ולכן שם אדם הראשון אדם לפי שהוא השם המובחר מכל השמות. ולכן בקרבנות התחיל במלת אדם לפי שהוא הנבחר. ומי שרוצה להקריב קרבן ולהתדבק ולהתקרב בשם ה' ולהקריב קרבן גופו ונפשו. ראוי שיהיה איש המעלה הנקרא אדם. בענין שיתדבק באדם העליון ויתקרב אליו. ולזה אמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. המקריב זה הקרבן ראוי שיהיה אדם. ורבותינו אמרו כי השם יתברך שונא גזל בעולה. ומי שירצה להקריב קרבן ראוי שיהיה מיגיע כפיו ולא מן הגזל. ולכן אמר אדם כי יקריב. מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכל היה שלו. אף אתה לא תקריב מן הגזל. ועתה שמע טעמי מקוראי אשר בחרתי בו. כבר ידעת כי אדם הראשון קצץ בחטאו בנטיעות. וכמעט השחית זה העולם שברא הש"י כמו גן לעבודת האדם. בסבת חטא נחש הקדמוני. וכמעט בחטאו היה העולם מתמוטט שנברא בששת ימים עד יום השביעי קדש. והוא סלק השכינה מהתחתונים כי שם ביתה. כדכתיב וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום. שהוא זה העולם שנקרא גן. וקצץ בנטיעות הוא וקין ודור אנוש ודור המבול ודור הפלגה ונמרוד. עד שסלקוה למעלה מז' רקיעים שהם כנגד שבעה ימי בראשית. באופן שבחטאם השחיתו העולם. וזהו שאמרו עשרה דורות מאדם ועד נח ומנח ועד אברהם. כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם והרשעים מאבדין אותו. ומה היה אם היה נברא במאמר אחד שיותר בנקל יאבדוהו. ולפי שראה העולם קרוב להתמוטט. בחר באברהם שיבא לקיים העולם שנברא בעשרה מאמרות. וניסהו בעשרה נסיונות כנגד עשרה דורות של הרשעים. להעמיד העולם באלו הנסיונות להוריד השכינה לארץ להעמיד העולם. ולכן אמרו שבאו שבעה צדיקים. האבות קהת ועמרם ולוי ומשה. להוריד השכינה מהז' רקיעים שהעלוה הרשעים. וזהו וצדיקים ישכנו ארץ: ישכינו השכינה בארץ. בענין שבזה חזרו ז' ימי בראשית לקדמותם ונתחזק העולם. ולזה צוה הש"י אחר שהצדיקים הללו הורידו השכינה לתחתונים. לעשות לו מקדש מלך להשרות שכינתו שהיתה בהר. וכל זה לכפרת ישראל ולקיים העולם בקיומו. שכבר נתקיים ביום הששי של מ"ת. ולכן צוה להקריב קרבנות בתוכו ולעשות קרבנות בשבעת ימי המילואים. כדי לקיים ז' ימי בראשית כמו שאפרש בעז"ה. וכל זה בענין שיחזור אדם הראשון לקדמותו. וכן קין והבל שמתו במקומם נדב ואביהוא. ואז נתבסם העולם מכל וכל. ולפי שאדם הראשון בחטאו היה מרוחק מהש"י. והש"י לא היה רוצה להזכיר שמו. על דרך מי אשר חטא לי אמחנו מספרי. וכמו שאמרו על רבי מאיר מאי עביד קב"ה. גמיר שמעתתא מפומיהו דרבנן. ומפומיה דרבי מאיר לא קאמר. מ"ט משום דגמיר מפומיה דאלישע אחר. וכשאמרו רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. גמר הלכה משמו אומר היה רבי מאיר וכו'. נראה שהש"י בראשונה לא היה רוצה להזכיר שמו של ר"מ משום אלישע רבו. ואח"כ כשנתרצה הזכיר שמו. וכן אמרו באלעזר בן גודגדא שהיה רשע כל ימיו ולא הניח זונה וכו'. ואח"כ נתחרט והלך אצל ימים ונהרות ומדברות שיבקשו עליו רחמים. והם אמרו דיינו לבקש רחמים עלינו. וכשראה כך אמר אין הדבר תלוי אלא בי: הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצאה נשמתו. יצאת בת קול ואמרה אשריך רבי אלעזר שאתה מזומן לחיי העולם הבא. אמר רבי לא דיין לצדיקים שקוראן בשמן אלא שקורא להם רבי. נראה שהאדם המרוחק אין רוצה הש"י להזכיר שמו. כמוזכר בר' מאיר ובר' אלעזר. וכן היה הדבר באדם הראשון. שאחר שחטא לא הזכירו הש"י ולא הזכירו בתורה. ואחר שנבנה המשכן שבו הוקם המשכן למעלה ולמטה. ונתקיים העולם כבראשונה. וצוה להקריב הקרבנות לכלות פשע ולהתם חטאת. מיד הזכיר שמו ואמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. שזה רמז לאדם הראשון שנתקרב אל הש"י בסבת הקרבנות. וירדה השכינה בשמיני למילואים לתחתונים כמו שהיתה בראשונה. ונתחזק העולם ונתבסם בדברי המשכן שהיו דוגמת דברי העוה"ז כמו שכתבנו למעלה:

ותפקחנה עיני שניהם כבר פירשתי למעלה שמיד בחטאם מתו ותפקחנה עיניהם כמתים שפותחים עיניהם אחר מיתתם ולכן נאמר וידעו כי ערומים הם ולא אמר ויראו כי המתים אינם רואים אבל מידע ידעי. ועל דעת הפשט אמר ותפקחנה להורות שעד כאן היו סתומים. וכן האמת כי האדם השלם אף על פי שיש לו עינים ואזנים אינו רואה ואינו שומע בענייני זה העולם. ולזה אמר דוד ע"ה גל עיני ואביטה כי מי שאומר כן נראה כי עיניו סתומות ומכוסות וצריך לגלותם. וכן אמרו עלובים ואינם עולבים שומעין חרפתם ואינם משיבין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. והרמז כי השלמים אין ראוי שיראו ושישמעו חרפתם וכשיעשו כן השם עונה בעבורם. וזהו עליהם הכתוב אומר כאומרם בכתובות לא השם המביאם לידי מכות וכו'. ופרש"י ז"ל הכתוב המביאם לידי מכות אינו מביאן לידי תשלומין וזהו עליהם השם אומר ועונה כמו שענה בעניין השמש שכשאמרה הלבנה אי איפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר א' והשם ענה ואמר לכי ומיעטי עצמיך. וכן אמר שלמה ע"ה גם לכל הדברים אשר לא תשמע לא תשים לבך אשר לא תשמע עבדך מקללך. והטעם כי אתה יודע כי פעמים רבים קללת אחרים. וזהו שאז"ל וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו כלומר כשתחשוב ותאמר כי אתה צדיק בדינך ולמה באה אליך הצרה הזאת תשוב אל לבבך ותזכיר הראשונות ואז תדע כי כאשר ייסר איש את בנו וכו'. וזהו כי גם אתה קללת אחרים. ולזה אמר ואני כחרש לא אשמע וגו'. ולז"א הנביא החרשים שמעו וגו' מי עור כי אם עבדי שרמז בזה שראוי לעובדי ה' להיות חרשים ועורים בענייני העולם הזה. ולפי שקרא אותם עורים וחרשים אמר שלא היה אומר שיהיו עורים אלא רואות ואינו רואה ובזה תתרבה התורה וזהו ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר והוא עם בזוי ושסוי הפח בחורים כולם כי הם מבזים התורה. והביזוי נשאר עמם וכבוד התורה במקומו מונח. ולכן בכאן ותפקחנה עיני שניהם כי קודם החטא היו עיניהם סתומות ולא היו רואים ענייני זה העולם ולא יודעים אותם כדכתיב ולא יתבוששו ועכשיו שחטאו נפקחו עיניהם בענייני זה העולם ונשארו עורים ועד עכשיו שהיו סתומים היו רואים וזהו וידעו כי ערומים הם וידעו שזה היה בושת להם. ולכן כסו ערותם ויעשו להם חגורות. ראה והבן כי למעלה אמר ערומים וכאן אמר עירומים ביו"ד כמו עירום ועריה. כי עד כאן היו מכוסים בחכמתם וברוח ה' ועכשיו שחטאו נשארו עירומים בלי לבוש והיו רוצים לכסות על חטאתם בטענות מזוייפות וכוזבות לתת התנצלות על חטאם. וזהו ויתפרו עלה תאנה שאין בהם ממשות ואינם סובלות תפירה ויעשו מהם חגורות חזקות כאלו היו מעור תחש. וזה רמז על התנצלות שנתנו על חטאתם. וכן רמז ויתפרו עלה תאנה שחברו עלות ותואנות כשראו חטאתם וזהו שתרגם רב יוסף וחברו להון תסקופי מילין עשה עלה תאנה כמו עלות ותואנות. וישמעו את קול ה' אלהים קודם החטא היו רואים כבוד ה' מדבר עמם ועכשיו שחטאו לא ראוהו אלא שמעו קולו מתהלך בגן לרוח היום. ואמר לרוח היום להורות על חטאם שחזרו אחוריהם לשכינה ופניהם קדמה כדכתיב באותם חוטאים אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה משתחוים וגו'. ואולי רמז לרוח היום שבא השם ברוח קדים הוא הרוח שהשם נפרע בו מהרשעים כדכתיב ברוח קדים עזה:

ותפקחנה עיני שניהם וכי סומין היו לעירוני שהיה עובר לפני חנותו של זגג והיתה לפניו קופה מלאה כוסות ודייטרוטין והפשיל מקלו ושברן עמד ותפסו א"ל ידע אנא דלית אנא מהני מינך כלום אלא בוא וראה כמה טובות איבדת. כך הראה להם כמה דורות אבדו. כי עירומים הם אפילו מצוה אחת שהיתה בידם נתערטלו ממנה. ויתפרו עלה תאנה עלה שהביא תואנה לעולם. אמר ר' יצחק קלקלת עובדך סב חוט וחייט. ויעשו להם חגורות חגורה אין כתיב כאן אלא חגורות איסטכיון גליון סדינין ולאשה צלצלין דקיסלוון סבכיון. (יט) עשר ירידות ירד הקב"ה על הארץ אחת בגן עדן ואחת בדור הפלגה ואחת בסדום ואחת בסנה ואחת במצרים ואחת בסיני ואחת בנקרת הצור ושתים באהל מועד ואחת לעתיד לבוא. אחת בגן עדן דכתיב וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן וכתיב דודי ירד לגנו ישב לו בדין א"ל מפני מה ברחת מלפני א"ל כי ערום אנכי ממעשים מפועל ומצווי. מה היה לבושו של אדם הראשון עור צפורן וענן כבוד מכסה עליו וכיון שאכל הפרי נפשט עור צפורן ונסתלקה ענן כבוד מעליו וראה את עצמו ערום הביא שלשתן ונתן עליהם גזר דין מתשע קללות ומות והפיל את סמאל ואת כת שלו ממקום קדושתו מן השמים וקצץ רגליו של הנחש ופקד עליו להיות מפשיט את עורו ומצטער אחת לשבע שנים בעצבון גדול. ואררו שיהא שואף במעיו על הארץ ומזונו נהפך במעיו לעפר ומרורת פתנים בפיו (כא) ונתן שנאה בין בניו ובין בני אשה שיהו רוצצים את ראשו ואחר כל קללה מות. ונתן לאשה תשע קללות ומות ענוי דם נדתה וענוי דם בתולים ענוי הריון הבטן ענוי לידה (כב) עינוי גידול בנים ומכסה את ראשה כאבל ומגדלת שער כלילית ואינה מגלה ראשה כי אם בלילות ורצע את אזנה כעבד עולם וכשפחה משרתת את בעלה ואינה נאמנת בעדות ואחר כל אלה מות. (כג) והוציא דמים לאדם בתשע קללות ומות קצר כחו קצר קומתו טומאת הזב טומאת קרי טומאת תשמיש המטה זורע חטים וקוצים קוצר ומאכלו בעשב הארץ כבהמה לחמו בדאגה ומזונותיו בזיע ואחר כל אלה מות. אם אדם חטא הארץ מה חטאה (כד) שלא הגידה את המעשה ובשעה שאדם חוטא היא מנכה פירותיה שנאמר ארורה האדמה בעבורך: