Quotation_auto על בראשית 31:38

שור או כשב או עז כי יולד ולא אדם כי יולד [אלא] אף יוצא דופן, והלא דין הוא ומה אם טרפה שהיא אסורה בחולין לא עשה בה את המקריבין כקרבין, יוצא דופן שמותר בחולין ואינו דין שלא נעשה בו את המקריבין כקרבין, בעל מום יוכיח שהוא מותר בחולין] ועשה בו מקריבין קרבין, אף אתה אל תתמה על יוצא דופן שאף על פי שמותר בחולין אינו דין שנעשה. בו את המקריבין כקרבין, תלמוד לומר שור כי יולד ולא אדם כי יולד. יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ואין חייבין עליו קרבן. רבי שמון אומר הרי הוא כילוד. אמר ר' יוחנן ומודה רבי שמעון לענין קדשים שאינו קדוש, מאי טעמא גמר לידה לידה מבכור מה התם דרך רחם אף כאן דרך רחם. אמר רבא שור בן יומו קרוי שור דכתיב שור או כשב כי יולד איל בן יומו קרוי איל דכתיב ואילי צאנך לא אכלתי אילים הוא דלא אכל אבל כבשים אכל, אלא שמע מינה איל בן יומו קרוי איל (כתוב ברמז ק"ל). אמר רבא פירכוס שאמרו בסוף שחיטה. אמר רבא מנא אמינא לה דתניא שור או כשב פרט לכלאים. או עז פרט לנדמה. כי יולד פרט ליוצא דופן. והיה שבעת ימים פרט למחוסר זמן. תחת אמו פרט ליתום, האי יתום היכי דמי אילימא (דאיתיה) [דילידתה] אמיה והדר מתה לעולם תיחי ותזיל אלא דמתה והדר ילידתה מכי יולד נפקא, אלא פשיטא זה פירש למיתה וזה פירש לחיים. אי אמרת בשלמא בעינן חיותא בסוף לידה היינו דאצטריך קרא למעוטי, אלא אי אמרת לא בעינן חיותא בסוף לידה למי לי מכי יולד נפקא. תני רב שמואל ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר וכרבי אפטוריקי דרבי אפטוריקי רמי כריב והיה שבעת ימים תחת אמו הא לילה חזי וכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה יום אין לילה לא, הא כיצד לילה לקח שה יום להרצאה. מחוסר זמן הכתוב נתקו לעשה מאי טעמא דאמר קרא והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה מיום השמיני אין מעיקרא לא ולאו הבא מכלל עשה עשה הוא. והאי מיבעיא ליה לכדרבי אפטוריקי וכו', כתיב קרא אחרינא כן תעשה לשורך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו וביום השמיני תתנו לי (כתוב ברמז שנ"א):

שור או כשב או עז כי יולד ולא אדם כי יולד [אלא] אף יוצא דופן, והלא דין הוא ומה אם טרפה שהיא אסורה בחולין לא עשה בה את המקריבין כקרבין, יוצא דופן שמותר בחולין ואינו דין שלא נעשה בו את המקריבין כקרבין, בעל מום יוכיח שהוא מותר בחולין] ועשה בו מקריבין קרבין, אף אתה אל תתמה על יוצא דופן שאף על פי שמותר בחולין אינו דין שנעשה. בו את המקריבין כקרבין, תלמוד לומר שור כי יולד ולא אדם כי יולד. יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ואין חייבין עליו קרבן. רבי שמון אומר הרי הוא כילוד. אמר ר' יוחנן ומודה רבי שמעון לענין קדשים שאינו קדוש, מאי טעמא גמר לידה לידה מבכור מה התם דרך רחם אף כאן דרך רחם. אמר רבא שור בן יומו קרוי שור דכתיב שור או כשב כי יולד איל בן יומו קרוי איל דכתיב ואילי צאנך לא אכלתי אילים הוא דלא אכל אבל כבשים אכל, אלא שמע מינה איל בן יומו קרוי איל (כתוב ברמז ק"ל). אמר רבא פירכוס שאמרו בסוף שחיטה. אמר רבא מנא אמינא לה דתניא שור או כשב פרט לכלאים. או עז פרט לנדמה. כי יולד פרט ליוצא דופן. והיה שבעת ימים פרט למחוסר זמן. תחת אמו פרט ליתום, האי יתום היכי דמי אילימא (דאיתיה) [דילידתה] אמיה והדר מתה לעולם תיחי ותזיל אלא דמתה והדר ילידתה מכי יולד נפקא, אלא פשיטא זה פירש למיתה וזה פירש לחיים. אי אמרת בשלמא בעינן חיותא בסוף לידה היינו דאצטריך קרא למעוטי, אלא אי אמרת לא בעינן חיותא בסוף לידה למי לי מכי יולד נפקא. תני רב שמואל ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר וכרבי אפטוריקי דרבי אפטוריקי רמי כריב והיה שבעת ימים תחת אמו הא לילה חזי וכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה יום אין לילה לא, הא כיצד לילה לקח שה יום להרצאה. מחוסר זמן הכתוב נתקו לעשה מאי טעמא דאמר קרא והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה מיום השמיני אין מעיקרא לא ולאו הבא מכלל עשה עשה הוא. והאי מיבעיא ליה לכדרבי אפטוריקי וכו', כתיב קרא אחרינא כן תעשה לשורך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו וביום השמיני תתנו לי (כתוב ברמז שנ"א):