צרור המור על התורה
וזהו שרמזו במדרש ויאמר יעקב לאחיו והלא לא היה לו אלא אחד ולואי קבריה. אלא אלו בניו שכיון שיש לאדם בנים שמגיעים לכתפו נקראו אחיו. וכשראה לבן שלא הניח לו יעקב לעשות גל. הקדים לקרות לו שם. וזהו ויקרא לו לבן יגר שהדותא וגו'. ועכשיו בא לפרש למה הוצרך גל ומצבה כי די באחד מהם. ואמר הגל הזה עד וגו' והמצפה אשר אמר וגו'. וחזר לומר עד הגל הזה ועדה המצבה וגו'. והרצון בזה כי בתחלה אמר כי היה צריך גל ומצבה. שהאחד הר שפל והאחד הר גבוה ותלול. רמז לשני דברים האחד הדברים והתנאים שעברו ביניהם בסתר. שזה רמז לגל השפל. והאחרת הדברים העתידים לבא לזמן רחוק ולמקום רחוק. ולזה צריך לעלות למקום גבוה לראותם כמו המצבה שהיא גבוה. כנגד הראשונה אמר הגל הזה עד ביני וביניך היום. שהם הדברים והתנאים שעברו היום בינו לבינו. וכנגד השנייה אמר והמצפה אשר אמר יצף ה' ביני וביניך. שזהו לשון מצפה כמו הצופה שעומד במקום גבוה לראות למרחוק. וזהו כי נסתר ולא נראה איש את רעהו. צריך אז לזכור המצפה שהיה המצבה. וזהו כי נסתר איש מרעהו למקום רחוק. והזכיר התנאים אם תענה את בנותי וגו' ראה אלהים עד. כלומר מדת הדין של אלהים הוא פחד יצחק הוא עד ביני וביניך. באלו הדברים שהם בינינו מענין הנשים כאמרו אם תענה את בנותי וגו'. ואחר שהשלים בענין הנשים. חזר לומר ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה וגו' עד הגל הזה. לרמוז כי ענין הגל והמצבה היו מורים על ברית אחרת שהיו צריכים לעשות והוא אם אתה לא תעבור אלי. ואם אני לא אעבור אליך בשום זמן ובשום מקום לא אתה ולא זרעך וכן אני וזרעי. וזה ברית אחרת שלא מעין ברית הנשים אלא לעד לעולם. ולזה תמצא כי הוא עבר תחלה זאת הברית שהוא אמר אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה. והוא עבר הברית בזמן בלעם כשאמר גדר מזה וגדר מזה וארז"ל סתם גדר של אבנים. לרמוז כי לפי שבלעם עבר ברית הגל נראה לו המלאך במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה והוא של אבנים של לבן. וכדי להבהילו שלא יעבור הברית. אמר וישבע יעקב בפחד אביו יצחק שהוא מדת הדין ורצועה להלקותו. כאמרו ופחד יצחק היה לי. ובזוהר אמרו שנשבע בפחד יצחק ללמדנו חומר השבועה ושאין לאדם לישבע. ואם ישבע שלא ישבע במקום העליון. שהרי בכאן לא נשבע באלהי אברהם אלא למטה ממנו: