ילקוט שמעוני על התורה
קונה שמים וארץ מאי קנאן כאינש דאמר פלן עינוהי יאי שעריה יאי. אברהם היה מקבל את העוברים והשבים ומשהיו אוכלין ושותין הוא אמר להון בריכו ואמרין ליה מה נימר אמר להון ברוך אל עולם שאכלנו משלו אמר ליה הקב"ה אני לא היה שמי ניכר בבריותי והכרת אותי לבריותי מעלה אני עליך כאילו אתה שותף עמי בברייתו של עולם הדא הוא דכתיב ברוך אברם לאל עליון וגו' וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך שהפך מגנון שלך על צריך. כמה מנגינאות עשיתי כדי להביאם תחת ידיך. אוהבים היו זה לזה משלחין כתבים זה לזה משלחים דורונות זה לזה והמרדתי אלו באלו כדי שיבואו ויפלו תחת ידיך. ויתן לו מעשר מכל ר' יהודה בר ר' סימון אמר מכח אותה ברכה אכלו שלש יתדות גדולות בעולם אברהם יצחק ויעקב. באברהם כתיב וה' ברך את אברהם בכל בזכות ויתן לו מעשר מכל. ביצחק כתיב ואוכל מכל בזכות ויתן לו מעשר מכל. ביעקב כתיב כי חנני אלהים וכי יש לי כל בזכות ויתן לו מעשר מכל. תן לי הנפש והרכוש קח לך מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו במצרים ר"י שנה מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו. ושמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה שאמר במה אדע כי אירשנה. ר' יוחנן אמר מפני שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה שנאמר תן לי הנפש והרכוש קח לך. שמואל אמר שהוריקן כדלעיל:
ילקוט שמעוני על התורה
קח נא את ברכתי אשר הובאת לך א"ל אני כמה יגע כמה צער היה לי עד שלא תבוא אצלי עתה מאליה היא באה אצלך שנאמר אשר הובאת אשר הבאתי אין כתיב כאן אלא אשר הובאת לך. ויפצר בו ויקח מתחמי חזר וידיה פשוטה. ריש לקיש אזל למשאל בשלמיה דרבינו א"ל צלי עלי דהדין מלכותא בישא סגין. א"ל לא תיסב מן בר נש כלום ולית את יהיב כלום. מן דיתיב אתא חדא איתתא טעינא ליה דיסקרא חד וחדא סכינא בגווה. קם נסיב סכינא ואהדר לה דיסקרא אתא בלדר ממלכותא חמיתיה חמדה ונסבה. בפתי רמשא סליק ריש לקיש למשאל בשלמיה וחמיתא יתיב ושחיק א"ל ההוא סכינא דחמידית אתא חד בלדר וחמדה ונסבה א"ל ולא כן אמרית לך לא תיסב מבר נש כלום ולא את יהיב כלום. כל שנים עשר חודש שהיה אצלו מכבדו בכל יום אמר יעקב כי השחד יעור פקחים קל וחומר לרשעים.