Quotation_auto על בראשית 33:16

אח"כ אמר וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא. והרמז בזה כי עד עכשיו היה יעקב ירא ומצטער מאחיו מתי יבא וכמעט שלא היה נושא עיניו מפחדתו. אבל עכשיו שנתבשר בשורה טובה מהמלאך שינצל ממנו. כאומרו כי שרית עם אלהים ועם אנשים נשא לבו ועיניו. וזהו וישא יעקב עיניו. ולכן לא פחד ממנו כמו שפחד בראשונה כאומרו ויירא יעקב מאד ויצר לו. ומן הדין היה להפך אבל הסבה כמו שזכרנו. ואז עשה התחכמות גדולה ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל בענין שיכמרו רחמי עשו על הילדים והנשים. וכמו שכתב מיד וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויבכו. ולהורות שנכמרו רחמיו בסבת הנשים והילדים. אמר וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים. לרמוז שמה שראה יעקב ראה עשו. וכמו שיעקב נשא עיניו וראה את עשו וסדר את הילדים באופן שיכמרו רחמיו. כן נשא עשו עיניו ג"כ וראה את הנשים ואת הילדים ונכמרו רחמיו עליהם. ואמר מה הדבר הזה אשר אני עושה והלא אמרו אין מתקנאים אלא גבור בגבור. ואיך אערוך מלחמה עם הנשים ועם הילדים. ואיה גבורתי ואיה קנאתי ללחום עם הנשים ועם הילדים כי אין זה שבחי. בענין שקרה לו כמו שקרה לאלכסנדרוס מקדון כשכבש מלכות הנשים שכתב על שערי המדינה כשנצחוהו הנשים ואמרו לו למה באת לכאן אלו נצחת אותנו מה שבחך כי לא יאמרו אלא שנצחת נשים. ואם היינו נוצחים אותך איה גבורתך וקנאתך שנצחוך נשים. ואז אמר או צוה לכתוב בשערי המדינה מעולם לא נצחני אדם אלא אשה שהיא הגברת והמולכת על הנשים. וכן אמר עשו כשנשא עיניו וראה הנשים והילדים אמר איה גבורתי ללחום עם הנשים והילדים. כי אז יאמרו שאני גרוע מהב"ח. כי ידוע בטבע הב"ח שכשרואים בריה פחותה וקטנה שאין מעריכין אותה ואין עושים לה רע. וזה ידוע מענין האריה שמכניסים עמו כלב קטן ואין עושה לו רע והוא שוחק עמו. וזהו שהיה מגנה המשורר לאנשי דורו שהיו פחותים מהבעלי חיים. וזהו יארוב במסתר כאריה בסוכה יארוב לחטוף עני יחטוף עני במשכו ברשתו. יאמר שהרשעים שבדורו היו מעלילים עלילות ברשע כנגד הצדיקים והיו פורשים להם מצודות וחרמים ללכדם. ורע אחר שהיו עושים הרשתות והמכמורות בסתר בענין שלא ירגישו בהם. וז"ש יארוב במסתר כאריה בסוכה. שמטמין עצמו בסוכתו. ואמר יחטוף עני לרמוז שהוא גרוע מהאריה כי האריה כשאורב אורב לחיה אחרת כיוצא בו כדוב או פיל או חמור הבר. אבל לא לחיה קטנה שנראה לו גנות גדולה להראות גבורתו בבריה קטנה. לפי שאין מתקנאים אלא גבור בגבור. ולכן נמצא ששוחק עם כלב קטן כשהוא בבית משמרתו. וכן כשהולך בשדה מתחברים עמו חיות קטנות ידועות ואינו עושה להם רע לרוב פחיתותם ולרוב גבורתו. אבל אלו אינם עושים כן אלא אורבים כאריה במסתר. ואינן עושים כאריה שהאריה עם גבורתו אינו טורף אלא כיוצא בו אבל לא חיות קטנות. אבל זה הרשע אינו כן אלא יארוב לחטוף עני ומדוכה ושבור מעצמו. ואם זה העני יגזלהו או יענהו בפרהסיא לא היה כ"כ רע. אבל יחטוף עני במשכו ברשתו. באופן שהעני אינו רואה הרשת והוא מושך בחבל ארוך ללכדו. וז"ש בכאן וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים. ונבהל ואמר גנותי גדולה להראות כחי וגבורתי וד' מאות איש אשר עמי בנשים וילדים. ולכן אמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך ואתה רוצה להרגם. ואז נגשו השפחות ורחל ולאה זו אחר זו שלא היה לו פנאי לחשוב מחשבה ולא לעשות רע. ואז שאל לו מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי. ויאמר למצא חן בעיני אדוני. ועשו השיב לו שני דברים. הא' יש לי רב ואיני צריך למנחתך. והשני אחי יהי לך אשר לך. לרמוז שהיה לו טפול מבנים ובנות ונשים והיה צריך לפרנסם עכז"ן. לזה השיב יעקב שני דברים כנגד האחת שאמר יש לי רב. אמר אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי. כי למלכים ולשרים אע"פ שמלאים בתיהם כסף עובדים אותם במנחות להראות מעלתם. ואחר שבאו פנים חדשות לכאן כי יש זמן רב שלא ראיתי פניך. והם חשובים לי כראיית פני המלאך. ראוי שתקבל מנחתי מידי. ולשני שאמרת יהי לך אשר לך. חזר לומר קח נא את ברכתי אשר הובאת לך. כלומר אחר שהובאת לך לא תשיב פני ריקם. ולא תאמר שאני צריך זה ויותר מזה לבני ביתי. כי יש לך לדעת כי חנני אלקים וכי יש לי כל צרכי וכל ספוקי ולא יחסר כל ביתי. וכשראה שאמר לו טענה נצחת קבלה. וזהו ויפצר בו בטענותיו ונצחו ויקח. ואמר בכאן ברכתי ולא אמר מנחתי כמו שאמר למעלה. לרמוז על מה שאמרנו למעלה שלא שאל ברכה מהמלאך כאומרו כי אם ברכתני. לפי שטוב עין הוא יבורך ולא רע עין. ויעקב היה ראוי לברך לעשו ולשריו. וזהו קח נא את ברכתי ולא אמר מנחתי. ורז"ל דרשו בזה שיעקב דיבר בלשון נסתר ולקחת מנחתי מידי. תחת ברכתי אשר הובאת לך בכוונת אבי ולקחתיה ממך. כי חנני אלהים בעבורה וכי יש לי כל אשר אמר אבי. ואז אמר לו נסעה ונלכה ואשלם לך מעט ממה שאני מקבל. וכן אמר אציגה נא עמך ולא רצה לקבל ממנו כלום ולהשביע עינו. ואמר לו אדוני יודע כי הילדים רכים לרמוז. כי אחר שהוא נכמרו רחמיו על הילדים. ובעבור זה לא עשה מלחמה עמו. שיכמרו רחמיו עליהם עתה ג"כ ולא ירצה ליגעם ולהוליכם בחפזה לרגלו. בענין שימותו כולם. ואמר וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה לרמוז. כי היה ראוי אחר שעשו ראה עניני יעקב והשגחתו מהש"י בראיית המלאך פנים אל פנים שישוב מדרכו הרעה וילמד מיעקב ומצדקתו ומחכמתו ומסודות מחניהו ולא ילך כליסטים מזוין בהרים ובדרכים. וספר שלא עשה כן אלא ששב לרשעו ולדרכו הראשונה והלך לשעיר מקום אשר שעירים וגנבים ירקדו שם:

ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים. לפי שפר ואיל הראשונים היו לכפר על אהרן ועל הכהנים. ולקח את שני השעירים הנזכרים למעלה. וכן שני השעירים הנזכרים בענין רבקה. שאמרה ליעקב וקח לי משם שני גדיי עזים טובים לטובתם של ישראל. הם שני שעירים הנזכרים כאן לכפר על עונות בני ישראל. ואמר כאן ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. ושם ביארתי טעם נכון בו. וענין זה השעיר כבר דברו בו. לפי שנראה דבר זר נגד תורתינו הקדושה. ועוד כתב הקדוש ראיתם עבד שמשליך גורלות עם המלך ועל זה האריכו הרבה. ובספרי ספר צרור הכסף בהלכות יוה"כ הארכתי בזה. ואמרתי כי כל זה היה לטובתם של ישראל לתת להם עצה על נפשותם להציל עצמם מן הצר הצורר. ולפי שהש"י ברא עולמו במדת הדין. רצה שכל דרכיו יהיו במשפט. ולפי שכשאדם חוטא באה מדת הדין לשאול דין עליו. כאומרו קץ כל בשר בא לפני. והש"י נותן עצה לעמו להנצל מן הדין בייסורין ובתשובה. ולפי שלפעמים השוטה כשעומד בהיכל המלך מדבר לפני המלך דברים מעבדי המלך שעושים רושם במלך. כל אחד משרי המלך מפשיט לבושו ונותנו לו בענין שידבר טוב אל המלך. כן רצה השי"ת שנשלח זה השעיר לעזאזל. הוא שטן הוא יצר הרע הוא נחש הוא סמאל שהוא סם המות סמאל. ועליו נאמר והאלהים עשה שייראו מלפניו. בענין שידבר טוב אל המלך. וז"ש בפרקי רבי אליעזר ראה סמאל שאין חטא בישראל ואמר יש לך עם כמלאכי השרת וכו'. וכל זה מכח הלעטת השעיר שנותנין לו. כמו שנתן יעקב לעשו נזיד עדשים. וזה השעיר שאנו נותנין לו משלו הוא. כי הוא איש שעיר ושעירים ירקדו שם. ויעקב איש חלק חלק ה' עמו ולא אחר. וידוע שהקב"ה מחלק פרס לע' שרים של מעלה. והם יחלקו לעבדיהם שהם אותם האומות שתחת ממשלתם. ושמתי משל שם כי זה דומה למלך ב"ו שמצוה על מלכותו שיתנהגו במשפט ובדתי המלך. ושם פקידים ושופטים על הארץ. וצוה לאיש צר ואויב אכזר ובעל חמה שיהיה קצין וראש. להביא כל משפטי המלוכה לפניו. ולהלשין עבד אל אדוניו אם רצח וירש או נאף וגזל וכיוצא בזה. והוא יסדר הטענות כנגדם לחייבם ולהרשיעם. ולזה יש יום מיוחד בשנה לשפוט ולגזור כל הדברים על מלכותו. וכן בזה היום מחלק פרס לכל עבדיו. והנה למלך היה אוהב א' שאוהב לו כנפשו והיה רוצה לזכותו בדין. וזה האהוב הכה נפש ורצח וגנב. והמלך לרוב אהבתו אליו צוה לו קודם שיבא יום הדין. שיתן לעושי המלאכה עשרת אלפים ככר כסף למרק חטאתו. ויהי היום הוא יוה"כ שמחלק פרס לעבדיו. שלח לכל עבדיו מנת המלך הראויה לכל אחד. ולזה האיש צר ואויב איש הדמים ואיש הבליעל לא שלח ידו ומנתו ונתאחר הדבר עשרה ימים. ואז שלח לו פרס המלך הראויה לו בכל שנה ביד זה האהוב שרצח או גזל. בענין שיראה זה הצר שזה אהובו של מלך. ושהמלך שלח לו מנתו על ידו וישא לו פנים. וכשראה זה הצר המשטין רצה לעורר מדנים וכעס על אהובו של מלך. מצא שכבר פרע קצת חובו בכסף שנתן לעושי המלאכה. וכן ראה שהמלך אוהב לו כנפשו וחייו היו תלוין מנגד. עד שזה האהוב הביא הפרס המזומן למלך. וכשהגיע לעת הדין נסתתמו טענותיו ונהפך לאוהב. המלך זה הקב"ה שחילק הארץ לע' שרים. והוא ישפוט תבל בצדק ואיש הדמים הקצין הוא סמאל שרוצה לעוות אדם בריבו. והוא חוקר אחר חטאת האדם להזכירם ביום הדין הוא יום ר"ה. כי בו נזכרים כל האומות לחיים ולמות. אבל ישראל לא נחתם גזר דינם עד יוה"כ. ואהובו של מלך הוא ישראל. ולפי שהש"י ידע שישראל חטאו בכל השנה. מביא עליהם יסורין וחלאים למרק עונותיהן ולסתום פי השטן. רצה הקב"ה ביום ר"ה לחלק פרס בכל ע' שרים. ולסמאל שר הדמים לא רצה לתת לו מנתו הראויה לו בכל שנה ושנה. ורצה לאחר אותם עד יוה"כ ורצה הש"י לשלוח לו ביד ישראל האהוב לו כדי שידע שהוא אהובו של מלך. ולכן נתן הש"י לישראל שעיר עזאזל לשלח אותו המדברה מקום אשר שעירים ירקדו שם. וכשראה סמאל שישראל כבר קבלו עונשם בכסף שנתנו לעושי המלאכה ובייסורים שקבלו ושהם אהובם של מלך. ונושא להם פנים ואומר ביוה"כ יש לך עם כמלה"ש. והש"י שומע עדותם של מקטרגים ומכפר עונותם. וסמאל הולך אצל שעירו כדכתיב וישב עשו ביום ההוא לדרכו שעירה. ולכן היו קושרים לשון של זהורית על השעיר. שהוא רמז לעונות בני ישראל האדומים כשנים. ונשא השעיר עליו את כל עונותם שפירושו עונות איש תם. ומיד כשהיו משליכין אותו אל ארץ גזירה. היה מתלבן לשון של זהורית והיו יודעין שעונותם של ישראל היו מתכפרים. וכל זה בסבת שעיר עזאזל. כי סמאל עצמו נשא פנים לישראל והקטיגור נעשה סניגור. ולכן צוה שיסמוך ידיו עליו להתודות עליו אשמת קהלה. ושלח ביד איש עתי המדברה. אשר פירשו בו בזוהר שהוא איש ראוי להוליך המנחה לסמאל. לפי שסמאל נקרא איש רע עין. ואמרו שם שהיו מבקשים בכל ישראל איש מוכן רע עין עינו אחת גדולה מחבירתה. וידוע כי בלעם בעין הרע היה רוצה לקלל את ישראל כאומרו נאם הגבר שתום העין. עד שאמרו שם כי אדם אחד רע עין היה בטבריא שכל הרואה אותו היה מטמין עצמו. לפי שכל אדם שרואה בעיניו היה ממיתו. ועל זה נאמר ביד איש עתי. איש ראוי ומוכן להוליך זאת המנחה לסמאל איש רע עין לקיים מה שנאמר כעבד כאדוניו:

ואולי בפסוק זה רמז לו כל הגליות יעבור נא אדוני לפני עבדו בגלות מצרים. ואני אתנהלה לאטי בגלות בבל. לרגל המלאכה אשר לפני זה גלות מדי. ולרגל הילדים זה גלות יון. עד אשר אבא אל אדוני שעירה זו גלות אדום. ובזוהר אמרו כי זאת הפרשה היא רמיזה לעתיד. וזאת המנחה של עזים מאתים היא רמז על שעיר עזאזל. שמכפר עונותיהם של ישראל. וזהו כי אמר אכפרה פניו במנחה והוא לן בלילה ההוא. מכאן סמך ללון בב"ה ביום הכפורים. ויקחם ויעבירם את הנחל. זה רמז לטבילת יום הכיפורים. ויאבק איש עמו זה סמאל שבא להזכיר עונותיהם של ישראל. ויגע בכף ירכו זה הרואה קרי ביוה"כ בסבת סמאל ובת זוגו. וכשרואה טהרתם של ישראל נהפך לאוהב ואומר יש לך עם רב כמלאכי השרת. וזהו כי שרית עם אלהים. כי ראיתי אלהים פנים אל פנים זה גלוי שכינה לכ"ג ביוה"כ. וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא זה סמאל וסיעתו. ויחץ את הילדים כי ביוה"כ אנשים ונשים וקטנים חייבים להיות בבית הכנסת. וישתחו ארצה ז' פעמים ז' הזאות אחת ואחת. כן אמר שם כורעים ומשתחוים וכו'. וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים שהם נאספים ביוה"כ בתפלות ותחנונים. קח נא את ברכתי זהו שעיר של עזאזל. ואז נהפך לאוהב ואמר יש לך עם כמה"ש וכו'. וזהו נסעה ונלכה והוא אינו רוצה בטובתו. וזה אדוני יודע כי הילדים רכים וגומר. יעבור נא אדוני לפני עבדו עד אשר אבא אל אדוני שעירה הוא שעיר עזאזל. ואז אמר אציגה נא עמך וגו'. ולא רצה לקבל שילך עמו לא הוא ולא עמו לפי שהם כולם מ"ה אחוזי חרב. וישב עשו לדרכו שעירה הוא שעיר עזאזל שמקבלו והולך לו. ויעקב נסע מיוה"כ לסכות לעשות מצוה סוכה בשמחה. ורמזו ענין זה השעיר בכאן. לפי שכבר הוזכר למעלה ענין השעירים בברכת יעקב כשאמר לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים. וכתבו שם מאי טובים לטובתן של ישראל לכפר עונותיהם. כמו שהוזכר בתורה ונתן אהרן על שני השעירים גורלות עד כאן: