Quotation_auto על בראשית 39:9

ויהי אחר הדברים האלה. הרצון בזה אחר שראתה שהיה יוסף יפה תואר ויפה מראה בלא אכילה ושתיה. חשקה נפשה בו ונשאה עיניה אל יוסף שלא כמנהג העולם הגברת חושקת בעבד. ועוד היות תובעת בפה לאמר שכבי עמי כי זה גנאי גדול לאשה עם בעלה. כ"ש עם אחר כמוזכר בכתובות על שתיית היין לאשה שניה תובעת בפה שלישית נרבעת אפילו לחמור. ולכן אמר בכאן ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף לאמר שכבה עמי. ויאמר אל אשת אדוניו כלומר. אע"פ שהיתה אשת אדוניו והיה חייב לעשות מאמרה. לא חלק לה כבוד בטענות צודקות. ואמר שלא היה ראוי להיות כפוי טובה למי שנתן לו את כל הכבוד הזה מהממון וכל אשר לו נתן בידו מהשררה איננו גדול בבית הזה ממני. ואולי אמר זה לפי שהיא היתה נודרת לו מתנות רבות לזהב ולכסף. וכן אומרת שתתן לו מעלה ושררה ושיעשה רצונה. כנגד הא' אמר איני צריך לזה כי כל אשר יש לו נתן בידי. וכנגד הב' אמר איננו גדול בבית הזה ממני. ומה מעלה תוכל לתת לי בענין שאחטא בדרך ארץ ומדרך המוסר. וגדולה מזאת וחטאתי לאלהים. ואמר ויבא הביתה לעשות מלאכתו. מלאכת הבית המוטל עליו. ולדעת חז"ל שהוא בא לעשות צרכיו עמה. ושנראה לו דמות דיוקנו של אביו. דרשוהו מן הכתוב שאמר ואין איש מאנשי הבית שם בבית. לפי שלא היה לו לומר אלא ואין איש בבית. אבל אמר מאנשי הבית לא היה שם בבית. אבל איש אחר היה שם ומנו יעקב. ואולי לדעת זה יאמר ותתפשהו בבגדו כמו בבגדו בה. וכשראתה שלא עשתה רצונה קראה בקול גדול בענין שיאמינו לה. וסיפר שחרה אף אדוניו אבל לא האמינה מכל וכל ולכך לא הרגו. אבל כדי שלא להוציא לעז על אשתו נתנו בבית הסוהר. ואמר ויקח אדוני יוסף אותו. לרמוז שלקח כל אשר היה בידו וקבל חשבונותיו ואח"כ נתנו בבית הסוהר ועשה לו כבוד גדול שנתנו במקום אשר אסירי המלך אסורים. ומה' היתה לו בענין שיהיה מזומן לפתור חלום שר המשקים. ויהי שם בבית הסוהר ימים רבים. ויהי ה' את יוסף כאשר היה עמו עתה. ואולי לפי שלא היה ראוי מצד עצמו נטה אליו חסד אבותיו. או יאמר ויט אליו חסד עם אחרים נטיי"ה קטנה אבל בעיני שר בית הסוהר נתן חנו. וזהו ויתן חנו. או שרמז ויט אליו אזנו לקבל שועתו ולעשות עמו חסד. ולכן ויתן שר בית הסוהר ביד יוסף וגו':

אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא אבל עומדין בדין שנאמר רעים וחטאים. רעים בעולם הזה וחטאים לעולם הבא. רבי נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין בדין שנאמר על כן לא יקומו רשעים במשפט זה דור המבול וחטאים בעדת צדיקים אלו אנשי סדום. א"ל בעדת צדיקים אינן עומדין אבל עומדין הן בעדת רשעים. ר' יהודה אומר רעים בגופם וחטאים בממונם. רעים בגופם דכתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת. חטאים בממונם דכתיב והיה בך חטא. לה' זו ברכת השם. מאד שמתכוונין וחוטאין. במתניתא תנא רעים בממונן דכתיב ורעה עינך באחיך האביון. חטאים בגופם דכתיב וחטאתי לאלקים. לה' זו ברכת השם. מאד זה שפיכות דמים שנאמר וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד. תנו רבנן אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להן הקב"ה כתיב ארץ ממנה יצא לחם מקום ספיר אבניה נתיב לא ידעו עיט. אמרו וכי מאחר שממנה יצא לחם ועפרות זהב לו למה לנו עוברי דרכים שאין באין אלא לחסרנו בואו ונשכח תורת רגל מארצנו שנאמר פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל. אמרו דאית ליה תורא מרעי חד יומא דלית ליה לירעי תרי יומי. ההוא יתמא בר ארמלתא דלא הוה ליה תורא יהבו ליה תורי למירעי אזל שקלינהו וקטלינהו א"ל דאית ליה תורא נשקול חד משכא דלית ליה נשקול תרי. דעבר במברא נתיב חד זוזא דלא עבר במברא נתיב תרי. דהוה ליה דרא דלבני אתי כל חד וחד ושקיל חד. א"ל אנא חד הוא דשקלי. דהוה שדי תומי או שמכי אתא כל חד וחד ושקיל חד. אמר אנא חד הוא דשקלי. מאן דעבר במברא יהיב ארבע זוזי ומאן דעבר במיא יהיב תמניא זוזי זמנא חדא אתא ההוא כובס להתם א"ל הב לי ד' זוזי כו' א"ל הב לי תמניא. פדעיה אתייה לדיינא א"ל זיל הב ליה ארבע זוזי דשקל לך דמא ותמניא דעברת במיא. ארבעה דייני הוו בסדום שקריי ושקרוריי זייפאי ומצלי דין. דמחי לה לאיתתא דחבריה ומפלה אמרי ליה יהבה נהליה עד דמעברא לך. דפסיק ליה לאודניה דחמריה דחבריה אמרי ליה הבה ניהליה עד דקרחא אודניה. דפדעיה ליה לחבריה אמרי ליה הב ליה אגרא דשקל לך דמא. אליעזר עבד אברהם אתרמי להתם פדעוהו ואתא לקמא דיינא א"ל הב ליה אגרא דשקל לך דמא שקל גלליה פדעיה איהו לדיינא א"ל מההוא אגרא דנפיק לי מינך הב ליה את וזוזיי כדקיימי קיימי. הוה להו הלולא אתא אליעזר יתיב אסיפא דכולהו א"ל מאן זימנך להכא א"ל אנת שקל גלימא ורהט יתיב גבי אחרינא א"ל הכי. נפק עד דנפקי כולהו ואכיל לסעודתא. הוה להו פוריא דהוו מגנו אורחין עלה כי אריך גייזי מניה וכי גוץ מתחי ליה. איקלע אליעזר להתם אמרי ליה קום גני אפוריא א"ל נדרא נדרי מיומא דמיתת שרה לא גנינא אפוריא. כי הוה מתרמי להו עניא יהיב ליה כל חד וחד דינר וכתיב שמיה עלה וריפתא לא הוו ממטי ליה כי הוה מיית אתי כל חד וחד שקיל דידיה הואי ההיא רביתא דהות מפקא ריפתא לעניא בחצבא הות תלתא יומי ולא מיית אתו כולי עלמא ומצערי ליה. איגלאי מילתא ושפיוה דובשא אוקמוה על אגר שורא. אתו זיבורי ואכלוה שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה אמר רב יהודה אמר רב על עסקי ריבה והיינו דכתיב ארדה נא ואראה הכצעקתה כצעקת ריבה זו:

וידר יעקב נדר לאמר אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי אמר ר' יצחק דנדר מצוה בעת צרתו מהו לאמר לאמר לדורות שיהו נודרין בשעת הדחק. יעקב פתח בנדר תחלה לפיכך כל הנודר לא יהא תולה אלא בו דכתיב אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב לאביר אברהם ויצחק לא נאמר אלא לאביר יעקב תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה. כתיב וישמח העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה' לפי שהיו עוסקים במצות נדבה ועלתה בידם שמחו מהו אומר שם ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה ה' אלהי אברהם ויצחק לא נאמר אלא אלהי ישראל אבינו תלה הנדר במי שפתח בו תחלה. אמר ר' יודן עוד מן אתרא לית היא חסרא וידר ישראל נדר וידרו ישראל אין כתיב כאן אלא וידר ישראל נדר ישראל סבא. ארבעה הן שנדרו שנים נדרו והפסידו. שנים נדרו ונשתכרו. יעקב נדר והפסיד. יפתח נדר והפסיד. חנה נדרה ונשתכרה. ישראל נדרו ונשתכרו. רבי איבו ורבי יונתן חד אמר מסורסת היא הפרשה וחד אמר על הסדר נאמר מאן דאמר מסורסת היא הפרשה שכבר הבטיחו הקב"ה והנה אנכי עמך והוא אומר אם יהיה אלהים עמדי אתמהה. מאן דאמר על הסדר נאמר מה מקיים אם יהיה אלהים עמדי אם יהיה לי שיתקיימו התנאים שהתנה עמי אני אקיים את נדרו. ר' אבהו אמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה מלשון הרע כמה דאת אמר וידרכו את לשונם קשתם שקר. ונתן לי לחם מגלוי עריות כמה דאת אמר ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו. ושבתי בשלום אל בית אבי משפיכות דמים. והיה ה' לי לאלהים מעבודה זרה. רבנין פתרין לה בכל ענינא אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה מגלוי עריות ושפיכות דמים ומעבודה זרה ומלשון הרע אין דרך אלא עבודה זרה כמה דאת אמר הנשבעים באשמת שומרון ואמרו חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע ואין דרך אלא גלוי עריות כן דרך אשה מנאפת ואין דרך אלא שפיכות דמים בני אל תלך בדרך אתם וכתיב כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם ואין דרך אלא לשון הרע דכתיב וידרכו את לשונם קשתם שקר: