ילקוט שמעוני על התורה
ואני הנני מביא הנני מסכים לדברי מלאכים שאמרו מה אנוש כי תזכרנו. את המבול מים על הארץ מים היו וכיון שהיו יורדין על הארץ היו נעשין מבול. כל אשר בארץ יגוע יצמוק. והקימותי את בריתי אתך ברית אתה צריך. הגבורים אחד מהן היה נותן את רגלו על התהום וסותמו ונותן ידו על חלון וסותמו והיה בא ליכנס לתיבה והיו רגליו מתערכלות הדא הוא דכתיב הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם ארי היה בא ליכנס לתיבה והיו שניו קהות הדא הוא דכתיב שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו. ברית אתה צריך מפני פירות שאתה כונס שלא יעפשו ושלא ירקבו ושלא ישתנו. ובאת אל התיבה אמר ר' חייא בר אבא נגר היית ואילולי בריתי שהיתה אתך לא היית יכול לכנוס הדא הוא דכתיב והקימותי את בריתי אתך אימתי כשבאת אל התיבה. אתה ובניך ר' יהודה בר סימון ור' חנין בשם רב שמואל בר יצחק נח כיון שנכנס אל התבה נאסר לו פריה ורביה הדא הוא דכתיב אתה ובניך לעצמן ואשתך ונשי בניך לעצמן בחסר ובכפן גלמוד אם ראית חסרון בא לעולם הוי רואה את אשתך כאילו היא גלמודה שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה. אמר ר' הונא וליוסף יולד שני בנים אימתי בטרם תבוא שנת הרעב. כיון שיצא התיר לו הקב"ה הדא הוא דכתיב צא מן התבה אתה ואשתך. ואתה קח לך מכל מאכל רבי אבא בר כהנא אמר הכניס עמו דבילה. תני משום ר' נחמיה רוב מכניסו דבילה. רבי אבא בר כהנא אמר הכניס עמו זמורות לפילים חצובות לצבאים זכוכיות לנעמיות. רבי לוי אומר הכניס עמו זמורות לנטיעה יחורים לתאנה גרופיות לזיתים. על דעתיה דרבי אבא בר כהנא והיה לך ולהם דבר שהוא לך ולהם על דעתיה דרבי לוי והיה לך ולהם אתה עיקר והם טפלים לך. ואספת אליך אין אדם כונס דבר אלא אם כן היה צריך לו. ויעש נח זה שיכון לעשית התיבה. ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אותך ראיתי צדיק לפני מצינו שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו. שלא בפניו מהו אומר נח איש צדיק תמים היה בפניו מהו אומר צדיק לפני בדור הזה. מכל הבהמה הטהורה תקח לך וגו' איש ואשתו אישות לבהמה מי איכא אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן מאותן שלא נעבדה בהן עבירה. מנא ידע אמר רב חסדא העבירן לפני התיבה כל שהתיבה קולטתן בידוע שלא נעבדה בהן עבירה ר' אבהו אמר מאותן הבאים מאליהם. אמר ר' יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם מפיו דבר מגונה שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה שנאמר ומן הבהמה אשר איננה טהורה. רב פפא אמר תשע שנאמר כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור. רבינא אמר עשר וי"ו דטהור. רב אחא בר יעקב אמר י"ו שנאמר כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור. תנא דבי ר' ישמעאל לעולם ידבר אדם בלשון כבוד שהרי בזב קראו מרכב ובזבה קראו מושב. ואומר ותבחר לשון ערומים. מאי ואומר וכי תימא הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן לא תלמוד לומר ותבחר לשון ערומים. וכי תימא הני מילי בדרבנן אבל במילי דעלמא לא תלמוד לומר ודעת שפתי ברור מללו. ובאשה לא כתיב מרכב והכתיב ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה התם משום ביעתותא דגמל אורחיה הוא. והכתיב ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם התם משום בניו אורחיה הוא. והכתיב והיא רוכבת על החמור התם משום ביעתותא דליליא אורחא הוא ואיתימא ביעתותא דליליא ליכא מיהו וכו'. ובאורייתא מי לא כתיב טמא אלא כל היכא דכי הדדי נינהו משתעי בלשון כבוד כל היכא דנפישי מילי משתעי בלשון קצרה דאמר רב הונא משום ר' מאיר לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. והא רוכבת ויושבת דכי הדדי נינהו וקאמר. רכבת כתיב. הנהו תרי תלמידי דהוו בשיבבותא דרב ויתבי קמיה חד אמר שויתן להא שמעתא כ
ילקוט שמעוני על התורה
ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח א"ר יוחנן צפונות מופיע ונוחות לו ללמד ר' חזקיה אמר צפונות מופיע בדעת מניח רוחות של בריות בהן. ורבנן אמרי צופה פודה נביא תומך פותר ערום נבון הוזה. א"ר אחא צפונה אחת שיש כאן בת לגלות שאת בנה. בכולן כתיב ותגשן השפחות ותגש גם לאהוב יוסף כתיב ואחר נגש יוסף וכו' (ככתוב לעיל). ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים מקמצא לריחיא. רבנן אמרין דקמצתא ודלא קמצתא. ויקבוץ את כל אוכל שבע שנים. ר' יהודה אומר נתן מה שבתחום טבריא בטבריא ומה שבתחום צפורי בצפורי שכל ארץ מעמדת פירותיה. ר' נחמיה אומר ערב בהן עפר וקטמיות דבר שהן מעמידין פירות. רבנן אמרין אם מתכנסין לאכול מה שבטבריא ושבצפורי כל מה שבתחומין אינן מספיקין מקומץ קומץ הדא אמרה שהברכה מצויה באוצרות. אסור לו לאדם שישמש מטתו בשני רעבון שנאמר וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב. תנא חשוכי בנים משמשין מטותיהן בשנירעבון. ת"ר בשעה שהצבור בצער יחיד הפורש מדרכי צבור שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרים פלוני שפרש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. תניא אידך בשעה שהצבור שרויין בצער אם יאמר אדם אלך אוכל ואשתה ושלום עלי נפשי עליו הכתוב אומר והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן מה כתיב בתריה ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון. זו מדת בינונית. במדת רשעה מהו אומר אתיואקחה יין ונסבאה שכר. מה כתיב בתריה הצדיק אבד וגו' אבל המצטער עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור. שכן מצינו במשה רבינו שצער עצמו עם הצבור שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וכי לא היה לו למשה כר או כסת אחת לישב עליהן אלא כך אמר משה הואיל וישראל בצער אף אני אהיה עמהן בצער שמא יאמר אדם מי מעיד אבני ביתו של אדם מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק. ר' שילא אמר שני מלאכי השרת המלוין את האדם מעידין בו שנאמר כי מלאכיו יצוה וגו' ר' חידקא אמר נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך וחכמים אומרים אבריו של אדם מעידין בו שנאמר ואתם עדי נאם ה' וגו':
ילקוט שמעוני על התורה
ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח א"ר יוחנן צפונות מופיע ונוחות לו ללמד ר' חזקיה אמר צפונות מופיע בדעת מניח רוחות של בריות בהן. ורבנן אמרי צופה פודה נביא תומך פותר ערום נבון הוזה. א"ר אחא צפונה אחת שיש כאן בת לגלות שאת בנה. בכולן כתיב ותגשן השפחות ותגש גם לאהוב יוסף כתיב ואחר נגש יוסף וכו' (ככתוב לעיל). ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים מקמצא לריחיא. רבנן אמרין דקמצתא ודלא קמצתא. ויקבוץ את כל אוכל שבע שנים. ר' יהודה אומר נתן מה שבתחום טבריא בטבריא ומה שבתחום צפורי בצפורי שכל ארץ מעמדת פירותיה. ר' נחמיה אומר ערב בהן עפר וקטמיות דבר שהן מעמידין פירות. רבנן אמרין אם מתכנסין לאכול מה שבטבריא ושבצפורי כל מה שבתחומין אינן מספיקין מקומץ קומץ הדא אמרה שהברכה מצויה באוצרות. אסור לו לאדם שישמש מטתו בשני רעבון שנאמר וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב. תנא חשוכי בנים משמשין מטותיהן בשנירעבון. ת"ר בשעה שהצבור בצער יחיד הפורש מדרכי צבור שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרים פלוני שפרש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. תניא אידך בשעה שהצבור שרויין בצער אם יאמר אדם אלך אוכל ואשתה ושלום עלי נפשי עליו הכתוב אומר והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן מה כתיב בתריה ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון. זו מדת בינונית. במדת רשעה מהו אומר אתיואקחה יין ונסבאה שכר. מה כתיב בתריה הצדיק אבד וגו' אבל המצטער עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור. שכן מצינו במשה רבינו שצער עצמו עם הצבור שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וכי לא היה לו למשה כר או כסת אחת לישב עליהן אלא כך אמר משה הואיל וישראל בצער אף אני אהיה עמהן בצער שמא יאמר אדם מי מעיד אבני ביתו של אדם מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק. ר' שילא אמר שני מלאכי השרת המלוין את האדם מעידין בו שנאמר כי מלאכיו יצוה וגו' ר' חידקא אמר נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך וחכמים אומרים אבריו של אדם מעידין בו שנאמר ואתם עדי נאם ה' וגו':