ילקוט שמעוני על התורה
ויוסף הורד מצרימה כתיב בחבלי אדם אמשכם זה יוסף וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור בעבותות אהבה שנאמר וישראל אהב את יוסף. ואהיה להם כמרימי עול שרוממתי צריו עליו ואיזו זו אשתו של פוטיפר. כל כך למה על לחיהם שהוציא דבר מלחיו שנאמר ויבא יוסף את דבתם רעה. וסוף ואט אליו אוכיל אני מטה עליו אכילות הרבה. ויוסף הוא השליט על הארץ ויוסף הורד מצרימה שליט בהון כמה דאת אמר וירד מים עד ים. כבשן כמה דאת אמר כי הוא רודה בכל עבר הנהר. נסח יתהון מאתרייהו כמה דאת אמר וירדהו אל כפיו. ויוסף הורד הוריד אבינו יעקב משל לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת מה עשו משכו בנה לפניה והיתה מהלכת על כרחה שלא בטובתה. כך היה ראוי יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אמר הקב"ה בני בכורי הוא ואני מורדי ותו בבזיון הריני מושך בנו לפניו והוא ירד אחריו בעל כרחו שלא בטובתו. מנא לן שהשכינה ירדה למצרים דכתיב ויהי ה' את יוסף. מצרימה תני בשם רב נחמן כל דבר שצריך למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה שעירה סדומה מצרימה חרנה. התיבון והכתיב ישובו רשעים לשאולה לאמבטי התחתונה שבשאול. ויקנהו הקנויין קונין. כל העבדים מחסרין בית רבן וזה ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. כל העבדים חשודין על הגזל וזה וילקט יוסף את כל הכסף. כל העבדים חשודין על הערוה וזה לא שמע אליה. כל העבדים רבן מאכילן בתרומה וזה האכיל את רבו תרומה דא"ר יהושע בן קרחה מבנות פוטיפר לקח אלעזר. [פוטיפר] הוא פוטיפרע [פוטיפר] שהיה מפטם פרים לע"ז פוטיפרע שהיה פוער עצמו לע"ז וכיון שירד יוסף לשם נעשה פוטינון. סריס פרע שנסתרס בגופו מלמד שלקחו לתשמיש וסרסו הקב"ה בגופו. משל לדוב שהיה משכל בבני המדינה אמר תברון ניביה כך מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב"ה הדא הוא דכתיב כי ה' אוהב משפט ולא יעזוב את חסידיו חסידו כתיב ואיזה זה יוסף צדיקא. לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב' ה בגופו. איש מצרי גבר ערום מה היתה ערמתו בכל מקום גרמני מוכר כושי וכאן כושי מוכר גרמני אין זה עבד א"ל הביאו לי ערב ואין הלשון הזה מיד אלא לשון ערב כמה דאת אמר אנכי אערבנו מידי וגו' וכתיב מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה. עבדא זבין ובר אמתא מזבין ובר חורין עבד לתרוייהו:
ילקוט שמעוני על התורה
וקראהו אסון בדרך הא בבית לא א"ר אליעזר בן יעקב מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. ואם אינך משלח לא נרד א"ל מה הוא אומר לנו דברים שלאמת ואנו משיבין אותו דברים של בטלה. תני רשב"א אומר בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן. אמר ר' אלעזר והוא דאיתחזק תלתא זמני דכתיב יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו. ויאמר ישראל למה הרעותם לי מעולם לא אמר אבינו יעקב דבר של בטלה אלא כך אמר הקב"ה אני עסוק להמליך את בנו במצרים והוא אומר למה הרעותם לי הוא דהוא אמר נסתרה דרכי מה' ומאלקי משפטי יעבור. ויאמרו שאול שאל האיש לנו אפילו עצי עריסתנו גלה לנו. ויאמר יהודה אל ישראל אביו אמר ליה מוטב שתהא נפש אחת בספק ולא כולם בודאי אנכי אערבנו כל הימים זה העולם הבא שכולו יום. אמר רב נחמן מנין לערב דמשתעבד שנאמר אנכי אערבנו מידי תבקשנו. מתקיף לה רב חסדא הא קבלן הוה דכתיב תנה אותו על ידי. אלא אמר רב יצחק מהכא לקח בגדו כי ערב זר וכתיב בני אם ערבת לרעך התרפס ורהב אם יש לך ממון התר לו פיסת היד ואם לאו הרבה עליו רעים. ואמר אליהם ישראל אביהם אם כן אפוא תאמר אותה חרדה שהחרדתי לאבא ויאמר מי אפוא הוא שנזדעזע עלי כאן. אמר רב יהודה אמר רב נדוי אפילו על תנאי צריך הפרה מנלן מיהודה דכתיב אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים וכתיב יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים. אמר לפניו רבש"ע מי גרם לראובן שהודה יהודה וזאת ליהודה מיד שמע ה' קול יהודה עאל אברי' לשפא ולא הוו קא עיילי ליה למתיבתא דרקיעא ואל עמו תביאנו. לא הוה סלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא ועזר מצריו תהיה:
ילקוט שמעוני על התורה
בני אם ערבת לרעך אמר רבי חנינא ברח מן שלש והדבק בשלש ברח מן הפקדונות ומן המאונים ומלעשות ערבות בין אדם לחבירו והדבק בחליצה ובהיתר נדרים ובהבאת שלום בין אדם לחבירו. אמר ר' שמעון בר אבא לית שמיה פקדון אלא פוק דין. ד"א בני אם ערבת לרעך זה יהודה שנאמר אנכי אערבנו. נוקשת באמרי פיך אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים. עשה זאת אפוא בני והנצל התרפס בעפר רגליו. ורהב רעך המליכהו עליך. ויגש אליו יהודה כי הנה המלכים נועדו זה יהודה ויוסף שנתועדו יחדו. עברו יחדו זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה. המה ראו כן תמהו ויתמהו האנשים איש אל רעהו. נבהלו נחפזו ולא יכלו אחיו לענות אותו וגו'. רעדה אחזתם אלו השבטים אמרו מלכים מדיינים זה עם זה מאי איכפת לנו. ויגש אליו יהודה אחד באחד יגשו זה יהודה ויוסף. ורוח לא יבוא ביניהם אלו הן השבטים אמרו המלכים וגו'. תפוחי זהב במשכיות כסף תרגם עקילס הגר חזורין [דדהב] בגו דסקרין [דכסף]. דבר דבור על אפניו מה האופן מראה פנים בכל צד כך היו דבריו של יהודה נראין לכל צד בשעה שדיבר עם יוסף. ויגש אליו יהודה מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה משל לבור שהיו מימיה יפין ועמוקין ולא היה בריה יכולה לשתות הימנה בא אחד וקשר חבל בחבל ונימא בנימא ודלה ושתה הימנה התחילו הכל דולין ושותין הימנה כך לא זז יהודה משיב דבר ליוסף עד שעמד על לבו. ויגש אליו יהודה הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר [חורש] זה יהודה ארכיב אפרים יחרוש יהודה. בקוצר זה יוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים. ודורך ענבים זה יהודה כי דרכתי לי יהודה. במושך הזרע זה יוסף שמשך זרעו של יעקב והורידן למצרים. והטיפו ההרים עסיס אלו השבטים אמרו מלכים וכו'. ויגש אליו יהודה החכמה תעוז לחכם אמר ר' יוחנן בשעה שתפס יוסף את בנימין א"ל יהודה בנימין אתה תפוס ושלום יש בבית אבא מיד כעס יהודה ושאג בקול רם והלך קולו ארבע מאות פרסה עד ששמע חושים בן דן וקפץ מארץ כנען ושאגו שניהם יחד ובקשו ארץ מצרים להפך. עליהם אמר איוב שאגת אריה זה יהודה שנאמר גור אריה יהודה. וקול ליש זה חושים בן דן שנאמר ולדן אמר דן גור אריה. ושני כפירים נתעו אלו גבורי יוסף וכיון שצעק יהודה נשרו שניהם של כולם. אמר ר' לוי אף אחיו כיון שראו יהודה כועס אף [הם ] נתמלאו חמה ובעטו בארץ ועשו אותה תלמים תלמים שנאמר ליש אובד מבלי טרף ובני לביא וגו'. ליש אובד מבלי טרף זה יהודה שמסר עצמו על בנימין אמר שמא ימחול לי הקב"ה אותו עון שאמרתי לאבא טרף טרף יוסף. ובני לביא יתפרדו אלו אחיו שנתמלאו חמה על יוסף. כיון שראה יוסף סימנין של יהודה שהוא כועס מיד נזדעזע ואמר אוי לי שמא יהרגני ומהו סימנין של יהודה עינו של ימין זולגת דם ויש אומרים חמשה לבושים היה לבוש ונימא היתה לו בלבו וכיון שהיה כועס היתה קורעת כולן ויוצאת. מה עשה יוסף באותה שעה אותו עמוד של אבן שהוא יושב עליו בעט בו ועשאו גל של צרורות אמר יהודה גם זה גבור כמותנו. באותה שעה אחז יהודה החרב וביקש לשלפה ואינה נשלפת. אמר בודאי ירא שמים הוא זה לכך נאמר החכמה תעוז לחכם זה יוסף. מעשרה שליטים אלו עשרת אחיו. ויגש אליו יהודה רבי יהודה אומר הגשה למלחמה כמה דאת אמר ויגש יואב והעם אשר אתו למלחמה. רבי נחמיה אומר הגשה לפיוס כמה דאת אמר] ויגשו בני יהודה אל יהושע לפייסו ורבנן אמרי הגשה לתפלה ויגש אליהו. רבי אלעזר פשט להון אם למלחמה אני בא אם לפיוס אני בא ואם לתפלה אני בא. רבי מאיר אומר אין ויגש אלא לשון שלום שנאמר ויגשו וגו' וישאל להם לשלום. ר' יהודה אומר אין ויגש אלא לשון תנחומין שנאמר ויגש וישק לו. רבי נחמיה אומר אין ויגש אלא לשון קרבן שנאמר ויגש את פר החטאת. רבי יוסי אומר אין ויגש אלא לשון נזיפה שנאמר ויאמרו גש הלאה. רבי נתן אומר אין ויגש אלא לשון משמוש שנאמר גשה נא ואמשך בני. ויאמר בי אדוני בי ולא בו. אם למלחמה אנא טב. ואם לשמשא אנא טב. ואם למפצע קיסין אנא טב. ד"א בי אדוני בייא את מעביר עלינו אתמול אמרת לנו הורידהו אלי ואשימה עיני עליו זו הוא שימת עין זו היא סמיות עין בנימוסות שלנו כתיב ואם אין לו ונמכר בגנבתו וזה יש לו לשלם. ידבר נא עבדך דבר יכנסו דברי באזניך זקנתו של זה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא וכל ביתו בנגעים. הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת. אמו של זה לא מתה אלא מקללתו של אבא עם אשר תמצא את אלקיך לא יחיה הזהר שלא תחול בך קללה אחת ואותו האיש מת. שנים ממנו נכנסו לכרך גדול והחריבוה בעבור נקבה אחת וכאן בשביל זכר על חיבת עין בא על אכסניא של הקב"ה שנאמר ובין כתפיו שכן על אחת כמה וכמה. ידבר נא עבדך דבר דבר אני מוציא מפי ומכניס דבר בנא. בשעה שהיה יהודה מעלה חמה היה מכניס עששיות של ברזל לתוך פיו ומוציאן אבק כי כמוך כפרעה מה פרעה גוזר ואינו מקיים אף אתה גוזר ואינו מקיים. ומה פרעה להוט אחר זכרים אף אתה להוט אחר זכרים ומה פרעה מלך ואת שני לו אף אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו. ואם אני שולף חרבי ממך אני מתחיל ובפרעה אני מסיים. אילו אמר מפרעה אני מתחיל ובך אני מסיים היה מניחו. כיון שאמר ממך אני מתחיל רמז למנשה ורפש חד רפש וזעת כל הפלטין. אמר דין רפש מדבית אבא כיון דחמא כן שרי משתעי רכיכין אדוני שאל את עבדיו. ד"א ויגש אליו יהודה נכנסו לתוכחות אמר יהודה לנפתלי קפוץ וראה כמה שווקים יש במצרים קפץ וראה אמר שנים עשר שווקים אמר כל אחד ואחד יחריב שלו ואני אחריב שלשה. א"ל יוסף מצרים לא כשכם אם תחריב מצרים תחריב את כל העולם דכתיב כגן ה' כארץ מצרים. כי כמוך כפרעה אם אשלוף חרבי אהרוג את כל מצרים אמר יוסף אם אתה מוציאה אכרוך אותה על צוארך. א"ל יהודה אני פותח פי ובולעך א"ל יוסף אם תפתח את פיך אני סותמו באבן. א"ל אם אלך אל אבי מה אומר לו. אמור לו הלך החבל אחר הדלי. התחיל יהודה כועס שלא הבין החידה שגר יוסף לפרעה שישלח לו שלש מאות גבורים אמר בשבועה שבשקר דן אותנו. א"ל יוסף שקר לשקרי בשקר העליתם לאחיכם בבור. אמר ליה יהודה נור דשכם דליק בלבי. אמר נור דתמר כלתך אנן מנהרין. א"ל תגרום שאצבע שוקי מצרים בדם. א"ל נהוגים אתם בדבר שצבעתם הכתנת בדם. כיון שראה יוסף שרצה להחריב מצרים נתודע לאחיו ביקשו להרגו בא מלאך ופזרן בארבע פנות הבית. צוח יהודה קול אחד ונפלו כל שרי מצרים והפילו החיות ויוסף נפל מן הספסל ונפלו שיניהם של שלש מאות גבורים והפכו פניהם ולא חזרו עד יום מותן אף פרעה נפל מכסאו שנאמר והקול נשמע בית פרעה: