וַיָּ֥קָם יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּשְׂא֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־יַעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֗ם וְאֶת־טַפָּם֙ וְאֶת־נְשֵׁיהֶ֔ם בָּעֲגָל֕וֹת אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח פַּרְעֹ֖ה לָשֵׂ֥את אֹתֽוֹ׃
צרור המור
ואמר וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו. בענין שלא יאמרו שהיה מושל בהם עבד א'. ויוסף היה אומר לפרעה ולעבדיו שהיו לו אחים רבים ונכבדים. וכשראו דבריו אמת שמחו. וצוה פרעה ליוסף שיקח עגלות לפי שהיה כתוב בנימוסי מצרים שלא היו עגלות נמצאות בכל הארצות ההם זולת במצרים. ולכן לא היה רשות להוציאם בלא רשות פרעה. וזהו ויתן להם יוסף עגלות ע"פ פרעה לפי שפרעה היה רוצה שיבא יעקב. ולכן אמר וקחו את אביכם ואת בתיכם. וז"ש במדרש וכי מה טיבו של פרעה אצל יעקב. אלא כיון ששמע פרעה שיוסף בן בנו של אברהם נתירא ואמר זה בן מלכים הוא עכשיו יניחנו וילך לו. לכך בקש על יעקב ובניו שירדו אצלו. ונדר להם שייטיב להם כשם שהטיב לאברהם דכתיב ולאברם הטיב בעבורה וכתיב הכא ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים. ולפי שמצריים אין מצווים בכיבוד אב ואם הקדים בניהם לאביהם. אבל בבני יעקב כתיב וישאו בני ישראל את יעקב אביהם. לכולם נתן לאיש חליפות שמלות להוציא מלבם שאין בלבו שום קנאה עליהם. הם הפשיטו כתנתו שנאמר ויפשיטו את יוסף. והוא שלם להם טובה תחת רעה כדי שידעו שמחל להם: