רַ֧ק בַּאֲבֹתֶ֛יךָ חָשַׁ֥ק יְהוָ֖ה לְאַהֲבָ֣ה אוֹתָ֑ם וַיִּבְחַ֞ר בְּזַרְעָ֣ם אַחֲרֵיהֶ֗ם בָּכֶ֛ם מִכָּל־הָעַמִּ֖ים כַּיּ֥וֹם הַזֶּה׃
צרור המור
ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. כבר הקשו אטו מילתא זוטרתי היא. ותירצו אין לגבי משה וכו'. ולפי הפשט יאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. כלומר אע"פ שאלו הדברים גדולים ויש בהם טורח גדול לירא את ה' ולאהבה אותו ולשמור מצותיו. אחר שכל זה הוא לטוב לך הוא דבר קל. כי ידוע שאע"פ שאדם יטרח מאד. אם הוא לטובתו ולתועלתו הוא עושהו בלב שלם. וכן בסבה שנית הוא דבר קל מאד. כי אחר שהשם עשה עמך טובות גדולות לא עשה כן לכל גוי. והוא זה שאתה יודע כי לה' אלהיך השמים והארץ ויבחר בך ובאבותיך מכל עם ולשון. א"כ אחר שהוא קדמך בטובות. אע"פ שישאל ממך דברים גדולים מה ה' אלהיך שואל מעמך. וזהו שאמר הן לה' אלהיך השמים וגו' רק באבותיך חשק ה' מכל העמים. ואמר ויבחר בזרעם אחריהם. לרמוז על דוד שהוא רגל רביעי מהמרכבה. ורק באבותיך רמז על אברהם יצחק ויעקב. והנכון שיאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. לרמוז שאע"פ שהיה שואל מהם דברים גדולים ליראה את ה' וללכת בדרכיו ולשמור מצותיו. בערך ישראל ובערך הזמן שהם בו לא היו דברים גדולים. כי ידוע כמו שאמרו ז"ל משבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא עד שבאו ישראל להר סיני ופסקה זוהמתם. אבל אוה"ע שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתם. עד שבסבת זוהמת הנחש היו להם מניעות גדולות להשיג השגת התורה. ואין להם הכנה ראויה. כי בסבת זוהמת הנחש הם הולכים אחר התאות ואחר מראית עיניהם של ישראל. אבל ישראל שעמדו על הר סיני וראו הקולות והלפידים וראו כבוד ה' יורד באש על הר סיני. עד שבזה כמעט שנחלפה צורתם ונחלשה זוהמתם. עד שלזה רמזו ז"ל שבמעמד הר סיני פרחה נשמתם מהם. עד שבזה היו מוכנים לקבל התורה. בענין שבזה פסקה זוהמתם מהם. וכן פסקה זוהמתם בסבת אכילת המן שהיה לחם אבירים מאכל דק וזך מאד. והיה מזכך הלבבות. עד שבזה כשבאו להר סיני כבר פסקה זוהמתם ונחלשת. ובכל זה היו מוכנים לקבל התורה אבל העו"ג לא עמדו על הר סיני ולא פסקה זוהמתם. ולכן אמר להם משה ועתה ישראל. בזה העת והזמן שאתה עתה ברוך ה'. שהוא אחר מ"ת והסרת הזוהמא. בסבת אכילת המן וראיית הנסים הגדולים. מה ה' אלהיך שואל מעמך. אחר שכבר אתה מוכן וראוי לכל הדברים. כי אם היה שואל דבר זה מעם אחר היה דבר גדול. אחר שלא פסקה זוהמתם ואין להם הכנה. אבל מעמך שאתה עם קדוש ומוכן בקבלת התורה ובאכילת המן. אינו דבר גדול. וכן אם השם היה שואל דבר זה מעמך קודם מ"ת ואכילת המן וראיית הנסים. היה דבר גדול. אחר שלא היה לך הכנה. אבל עתה בזה העת שכבר אתה מוכן וראוי ופסקה זוהמתך ממך. מה ה' אלהיך שואל מעמך. ובזה הוא מדויק מאד מלת ועתה ישראל. שלא היה לו לומר אלא שמע ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. וכן מלת מעמך מדוייק. באופן שלפי הכנתם לא היה שואל מהם דבר גדול. אחר שפסקה זוהמתם ועמדו על הר סיני. מה שלא עשה כן לכל גוי. וזהו שסמך מיד הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים. רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם. יותר מכל האומות במתן תורה ובעשיית הנסים והנפלאות:
צרור המור
ויסע ישראל ויט אהלה. הטעם שאמר בכאן ישראל. ובכל פרשה של מעלה כתב יעקב. ויצב יעקב ויקרא יעקב. לפי שיעקב לפי שלימותו היה לו חסרון גדול להיות לו שני נשים. ולכן קודם מיתת רחל קראו יעקב. אבל אחר מיתתה קראו ישראל. וזהו ויסע ישראל ויהי בשכון ישראל וישמע ישראל. להורות על מעלתו ושלמותו כי הוא שלם ואיננו חסר. ומה שאמר ויהיו בני יעקב הוא על ענין ראובן שנראה שחטא. וכן לפי שבעוד שנקרא יעקב נולדו לו אלו הבנים. וזהו אלה בני יעקב אשר יולד לו בפדן ארם קודם שנקרא שמו ישראל. ומה שאמר ויבא יעקב אל יצחק אביו להורות על מעלתו ושפלותו. כי אע"פ שהיו לו בנים ומעלה. לגבי אביו היה יעקב. ואמר היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק. ואם הוא ידוע. לרמוז בכאן כי מעלת יעקב שנתחבר עם אברהם ויצחק להיות רגל שלישי למרכבה. כאומרם האבות הם הם המרכבה. ולכן נקרא קרית הארבע. כי עתיד דוד להתחבר עם האבות להיות רגל ד' מהמרכבה. וזהו היתה לראש פנה. וסמכוהו לפסוק ויבחר בזרעם אחריהם זה דוד. וזהו בחברון מלך ז' שנים לפי שנתחבר עם האבות וזהו קרית ארבע היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק. ועכשיו בא יעקב להתחבר עמהם. ולפי שהשלים ה' מאויי יצחק בביאת בנו. כתב מיד ויהיו ימי יצחק ק"פ שנה ויאסף אל עמיו. להורות על מעלתו שמיד נאסף בג"ע ולא הלך מדחי אל דחי כמו שאר האנשים שאחר מיתתם נפשם הולכת לשוט בארץ ולא מצאה מנוח מיד. אבל בכאן וימת ויאסף זקן ושבע ימים. לרמוז שמלא ה' כל ימותיו לא כאברהם שנאמר בו זקן ושבע ולא שבע ימים. לפי שקצר השם ה' שנים משנותיו בעבור עשו: