וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם׃ (ס)
צרור המור
וי"א כי ראה אנכי. אמר כנגד השכל שהוא יחיד. לפי שזאת הראיה היא ראיית השכל. ולכן אמר ראה לשון יחיד כמדבר עם השכל. ולפניכם אמר כנגד כחותיו שהם רבים. וירמוז בזה כי עיקר התורה תלויה באמונה. כאומרו השכל וידוע אותי. וזהו ראה אנכי. ראה בעין השכל כי אנכי ה' אלהיך. וזהו ראה אנכי. ונותן לפניכם. הוא כנגד שאר מצות התלויות במעשה. לעשות ושלא לעשות. וזה כלול באומרו ברכה וקללה. ופירש הדבר ואמר הברכה אשר תשמעו אל מצות ה'. והקללה אם לא תשמעו. וחותם שזה בכלל לא תעשה. ועוד אני סבור שאמר ראה אנכי נותן לפניכם לשון רבים ולשון יחיד. לרמוז למה שכתבתי למעלה בסוד האהבה והיראה. הרמוזות בפרשת שמע ישראל ובפרשת והיה אם שמוע. כי ענין אהבה הוא כמו אחד. ולכן באו כל דברי אותה פרשה בלשון יחיד. אבל בענין היראה שאמר שהיא פרשת והיה אם שמוע. שהיא לשון גיזום כתיב בה לשון רבים. לפי שכבר לבו חלוק. ולכן אמר בכאן ראה אנכי נותן לפניכם לשון יחיד ולשון רבים. להורות שבפרשה שעברה כלול בה ענין האהבה הבאה בלשון יחיד. וכלול בה ענין היראה הבאה בלשון רבים. וזהו ראה והסתכל ענין האהבה הרמוזה בלשון יחיד. שהיא הברכה אשר תשמעון. וכן ראוי לך להדבק באהבת השם שהיא סוד ה' אחד. ובה תלויה הברכה והקדושה. ולכן לא נאמר כי טוב בשני. לפי שאין טוב אלא באחד. אבל בענין היראה שלבו חלוק עם השם. נאמר בו לשון רבים. התרחק ממנו. שהיא נכללת בכלל והקללה אם לא תשמעו. כאומרו למעלה וחרה אף ה' בכם. וזהו ראה אנכי נותן לפניכם לשון יחיד ולשון רבים. ולכן פירש מיד הדבר ואמר והיה כי יביאך ה' ונתת את הברכה על הר גריזים. שהיא ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה. ואת הקללה על הר עיבל שהיא ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה. וזהו הברכה אשר תשמעו. והקללה אם לא תשמעו:
צרור המור
ואמר כי אנכי ידעתי. לרמוז שזה לא היה במאמר השם שגלה לו דבר זה. אלא הוא מצד ידיעתו היה יודע ומכיר רוע מזגם שהיו קשה עורף. ואמר ואעידה בם את השמים ואת הארץ. לרמוז שאע"פ שאמר למעלה והיה שם בך לעד. שהתורה תתרה ותעיד בהם. עם כל זה היה צריך לחזור ולהעיד בהם שמים וארץ שהם קיימים. כי אולי הלוים ג"כ יאבדו ספר התורה. או יאבד מהם או יגנז. כשיבואו עליהם הגליות העתידות. ולכן חזר לומר ואעידה בם את השמים ואת הארץ. ואם תאמרו למה אתה צריך התראת התורה והתראת שמים וארץ. לפי שידעתי שאחרי מותי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך ללכת אחרי אלהים אחרים וקראת אתכם הרעה. לכן צריך ששמים וארץ יתנו עידיהם ויצדקו. ואמר כי ידעתי. לרמוז שאע"פ שהשם אמר לו הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ. לא רצה לומר להם מאמר השם. בענין שלא יאמרו שהיו מוכרחים לחטוא. אחר שאמר וקם העם הזה וזנה. לזה אמר כי ידעתי. כלומר בידיעתי אני משיג זה. ולכן אני רוצה להתרות בכם פעם שנייה: