דברים כא:ה ציטוטים במקורות: צרור המור

ובמדרש הנעלם אמרו כי טעם עגלה ערופה הוא. לפי שידוע כי מלאך המות ניתן לו רשות ליטול נפשות החיים בדין. ולא ניתן רשות לשום אדם ליטול נשמה. ואחר שזה ההרוג נהרג על ידי אדם ולא על ידו. הוא עולה ומקטרג ויורד ומשטין. אחר שהשיגו גבולו ולקחו אומנותו. ולכן מדת הדין מתוחה בעולם. ובפרט בעיר הקרובה אל החלל שנהרג זה בגבולם. ולכן התורה רצתה לתקן דבר זה וצותה שימדדו הערים והעיר הקרובה אל החלל. הזקנים שלה יקחו עגלת בקר ויערפו בנחל איתן. בענין שיהיה זה תחת זה. זה כופר זה. זה מחולל על זה. ואותו מלאך שעולה ומשטין. יתקרר בזאת העגלה הערופה ולא יקטרג עוד. וזה כענין המלקות שצוה שיהיה מעור שור וחמור. שהם רמז שתי מדות שמקטרגות. כי בזה המלקות מתקררות ואינן מקטרגות. ולפי שזה האיש בעונו היה ראוי ששדרתו תתהפך לנחש. לזה מכין אותו על שדרתו בזה העור של שור וחמור זה תחת זה. וכן בכאן על זה הדרך. ולכן צוה בכאן וכל זקני העיר ההיא ירחצו את ידיהם. כמו שאומר אני רוחץ ידי מזה העון. ולפי שבסבת זה המלאך. רוח עועים ורוח הטומאה נתפשטה בארץ לעוות אדם בריבו. צוה שירחצו ידיהם מזאת הטומאה. אחר שהם קרובים אל החלל ומדת הדין מתוחה עליהם. וצריך שיאמרו להיות נקיים. ידינו לא שפכו את הדם הזה ולא סבבנו מיתתו. ולפי שזה אינו מספיק. היו צריכים הכהנים לעמוד בכאן לגמור הכפרה. והיו אומרים כפר לעמך ישראל. וכן נראה שהוצרכו בכאן הכהנים לקבל בושה וכלימה. על מה שלא נתכוונו בעבודתם ובתפלתם. כי ידוע שהכהנים נוטלים בשכרם מישראל מתנות כהונה. והכהנים היו עובדים עבודתם בבהמ"ק לכפר על ישראל ולהצילם מכל מכשול ועון. ואחר שנהרג זה בגבולם. לא כיונו בתפלתם ובעבודתם. ואחר שזה כן. ראוי שיבואו לכאן ויקבלו בושה וכלימה על מה שעשו. וזהו ונגשו הכהנים. אחר שבם בחר ה'. ואחר שבם בחר ה' הם סבות הטובות והרעות. וזהו ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. ולכן היו אומרים הזקנים ידינו לא שפכו את הדם הזה. אבל הכהנים שעומדים בכאן הם סבבו כל ריב וכל נגע. אחר שלא כיוונו בעבודתם. והם שפכו הדם הזה. וכבר פירשתי זה בארוכה בפסוק וישב בה עד מות הכהן הגדול עיי"ש. שנראה שהוא סבב הדבר הזה. וכן בכאן אמר ונגשו הכהנים בני לוי. כי הם גרמו המכשול הזה. אחר שבם בחר ה' לעבוד עבודתם והם לא כיוונו בה. לכן על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. כי מות וחיים ביד לשון. ובזה יתישב מה שאמר ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע כי באופן אחר הוא מיותר:

אח"כ צוה בדין ערי מקלט. לפי שאין ראוי לפי קדושת א"י שישפך בה דם נקי. כאומרו ולא תחניפו את הארץ. וכן אין ראוי שאם ישפך בהם דם נקי שנהרג בשוגג שישפך דמו כדם הרוצח במזיד. וכן אין ראוי לפי קדושת הארץ שהרוצח אע"פ שיהיה בשוגג. שיהיה הולך בכל מקום שירצה ומטמא את הארץ לעיני כל רואיה. אחרי אשר שפך דם האדם. והיה ראוי שבאדם דמו ישפך אחר שהאדם נברא בצלם דמות קונו. ובסבת כל זה צותה התורה שיפרשו שש ערי מקלט. באופן שהרוצח יהיה מתבייש ויהיה נכלם ונאלם בעיר סוגרת ומסוגרת. ולא יצא ממנה לטמא את הארץ ולדרוך עליה. אחר שעל ידו באה תקלה גדולה כזו. ולכן אם יצא מעיר מקלטו. בלא בושת וכלימה. הותר דמו לקרובי הרוצח. כאומרו ואם יצא יצא הרוצח וגו' ורצח גואל הדם את הרוצח אין לו דם. אחר שהבושת הוא דאתיא סומקא ואתיא חיורא. וזה לא נתבייש מחטאתו ויצא חוץ לגבולו. אין לו דם ומותר להרגו. ואחר שזה כן לא היה ראוי שיצא מעיר מקלטו עד שימות שם. בענין שלא יטמא את הארץ. ואיך צוה וישב בה עד מות הכהן הגדול ואחרי מות הכהן הגדול ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו. אבל הענין הזה כך הוא. כי שורת הדין נותנת לתת נפש תחת נפש ושופך דם האדם באדם דמו ישפך. אבל רצה השם לרחם על עמו ועל ארצו שההורג בשוגג יסגר בעיר מקלטו. וישב בה כמי שיושב במחשכים בבית הכלא כמתי עולם. ולזה אמר גלות מכפרת עון. ולפי שידוע שכ"ג קהל עדתינו עליו יסמוכו לפי שהוא דבק אל השם. ולכן רצה השם שהם (יטמאו) [ישמרו] המקדש. בענין שלא יגעו אל הקדש הזרים. והטיל עליהם עונש הזרים. אחר שאין להם מלאכה אחרת אלא שמירת המקדש. ולכן נוטלים המעשרות בשכרם. כאומרו כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם. ואם טעו בשמירת הקדש ראוי שתסוב עליהם העונש. כאומרו ואתה ובניך אתך תשאו את עון המקדש. וכן רצתה התורה להטיל עליהם עול אחר. אחר שהם פנויים והם יושבים בבית ה' כל ימיהם. שיהיו כלי כפרה לישראל ויכוונו מאד בקרבנותיהם ובתפלותיהם. ויהיו לרצון להם. באופן שלא יארע תקלה ומכשול בישראל להרוג זה לזה. ואם ח"ו יקרה כזה. עליו מוטל העונש. לפי שהוא סבב כל זה. אחר שלא היתה תפלתו רצויה. כאומרם ברבי יהושע בן לוי דלא אשתעי אליהו בהדי' לפי שנהרג אדם בגבולו. וכן הכהן סבב הריגת זה הנפש וראוי שיומת על זה. ולכן אמר וישב בה עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן הקדש. כי זה האיש הרוצח משח אותו בשמן הקדש. אחר שחלק ה' עמו ואיש אחד מישראל חשוב ככולם. אחר שכולם חשובים כאבר אחד. ואחר שזה משח אותו בשמן הקדש בנזר אלהיו על ראשו. בענין שיתפלל עליו שלא יארע תקלה על ידו. והוא הסיח דעתו בתפלתו ונהרג זה האיש. ראוי שימות הכהן אחר שהוא בעל התקלה. ולכן אחרי מות הכהן ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו. שכבר נתקיימה התורה שאמרה נפש תחת נפש. ולכן תמצא בענין עגלה ערופה צותה התורה ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' אלהיך לשרתו ולברך בשם ה' על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. לרמוז שראוי שיעמדו בכאן הכהנים אחר שנהרג זה בזמנם. ויקבלו בושת וכלימה מזאת התקלה שבאה על ידם. אחר שלא נתכוונו בקרבנותיהם ובתפלתם. וזהו כי בם בחר ה' לשרתו במזבח ולברך בשם ה' בתפלה ובברכת כהנים. ואחר שלא נתכוונו בתפלתם הם עשו זאת התקלה. וזהו על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. ולא על פי אחר. והם ההורגים וראוי שיהיו בכאן ויקבלו בושת וכלימה. ולכן בכאן אחר שמת הכהן הגדול בעונו. ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו. כי כבר נעשה הדין בהורג והגורם. ולכן צוה ולא תקחו כופר לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן. ויתקיים נפש תחת נפש. ולהורות שמת בעון זה. תמצא שלא כתב בכאן עד מות הכהן הגדול. אלא עד מות הכהן. להורות שבעבור זה ירד מגדולתו. ובזה לא תחניפו את הארץ ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו. ובכאן לא מצינו שנשפך דם הרוצח. אבל נראה שדם הכהן ומיתתו חשובה כדם שופכו: