לֹא־תָבִיא֩ אֶתְנַ֨ן זוֹנָ֜ה וּמְחִ֣יר כֶּ֗לֶב בֵּ֛ית יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְכָל־נֶ֑דֶר כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ גַּם־שְׁנֵיהֶֽם׃
צרור המור
ואמר לא תסגיר עבד אל אדוניו. לפי שאמר למעלה ולתת אויביך לפניך. בענין שתעשה בו כרצונך. ואולי יחשוב כשבא לידו עבד מאדוניו. שלא עשה בו כרצונו. לזה אמר לא תסגיר עבד אל אדוניו. כי זה אכזריות גדולה ממדות יצר הרע. אבל עמך ישב בקרבך. ולפי שיצה"ר מחטיא לאדם לעשות עצמו קדש מזומן לזנות או לילך לקדשה המזומנת לזנות. כי טוב זה מלילך אל אשה בעולת בעל. לזה אמר לא תהיה קדשה וכו'. ולפי שאולי יאמר אומר כי הקדשה ראוי להתירה. לפי שמשכרה ואתננה יעשה הקדש לה' ולבדק הבית. לזה אמר לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך. ואמר ומחיר כלב על יצר הרע הנקרא כלב. כאומרו מיד כלב יחידתי. וזהו כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם. אתנן הזונה ומחיר הכלב שהוא יצר הרע. ואחר שמאתנן זונה קובצה. עד אתנן זונה ישוב. ולא יביאהו בית ה'. אלא אם יעשוהו בית הכסא לכהן גדול כמוזכר במקומו: