Quotation_auto על דברים לב:23
צרור המור על התורה
או שיאמר כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. להורות על מעלת התורה. שאע"פ שהוראת התורה ודיבוריה הם קשים כמטר. שסוחף השדות ועוקר האילנות. כמו שתראה בענין הקללות והתוכחות. וכן בענין השירה שאמר אספה עלימו רעות חצי אכלה בם. ודברים אחרים קשים מאד כמטר. עכ"ז תזל כטל אמרתי. שהיא כולה רחמים כטל של ברכה. כאומרם חיצי כלים והם אינן כלים. וכן גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב. שהיא הקללה היותר קשה שבכולם. אמר שם יעלם ה' עליך. כלומר יעלימם ויכסם. שלא יהיו כמטר סוחף אלא כטל. של ברכה. ולכן לא אמר יעלם אלא יעלם בשב"א. ולזה כיוונו רז"ל באומרו יערוף כמטר לקחי אין עריפה אלא הריגה כאומרו וערפו שם את העגלה. וכן הייסורים והקללות אע"פ שנראים קשים כמטר. הם מעמידים האדם כטל של ברכה. כאומרו כי את אשר יאהב ה' יוכיח. ואמרו נאמרה ברית במלח ונאמרה ברית בייסורין וכו'. ולכן אמר להם שאע"פ שיערוף כמטר לקחי בזאת השירה להרוג אתכם ולכלות אתכם. אינו כן אלא תזל כטל אמרתי. כי כל אמרתי היא כטל של ברכה. וכן כל דבריהם כשעירים עלי דשא. כלומר רוח סערה שיורד על הדשאים בחזוק גדול. שנראה שבא לעוקרם. ואינו כן אלא אותו רוח הוא סבת גידולם. וכן כרביבים עלי עשב על זה הדרך. כן הוא דברי אשר יצא מפי. יעשה ויצליח ויברך אתכם ויתן לכם קיום. ולכן כי שם ה' אקרא. באי זה אופן שיהיה. הבו גודל לאלהינו. אחר שהוא רחמים וברכה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
צרור המור על התורה
וכנגד אלו הארבעה טובות שזכרנו שעשה להם. הביא עליהם ד' מיני רעות. וזהו אספה עלימו רעות. אחר שלא רצו באלו הטובות. והם מזי רעב ודבר וחיה רעה וחרב. מזי רעב כנגד הלחם הנזכר. כאומרו מדבר באופל יהלוך וכו'. ואמר ויאכל תנובות שדי. לפי שבסבת ריבוי הפירות המעופשים יולידו ליחות והם סבות הדבר. וכנגד הבשר הנזכר באומרו עם חלב כרים וגו'. אמר ושן בהמות אשלח בם לנושכם ולהמיתם. וכנגד היין הנזכר באומרו ודם עינב תשתה חמר. אמר מחוץ תשכל חרב. והיא חרב לה' מלאה דם המעותדת כנגד הגוים ושונאי ישראל. כדכתיב כי כוס ביד ה' ויין חמר וכו'. הוא חרב לה' מלאה דם והוא כנגד ודם עינב תשתה חמר. וזהו גם עליך תעבור כוס. וכנגד כנשר יעיר קנו. אמר חיצי אכלה בם. לפי שהחץ משימים בו נוצת העוף בענין שילך בדרך למקום העוף. וכמו שאמרו מהרסיך ומחריביך ממך יצאו. שדומה לרובה קשת שראה נשר באופן אחד והיה ירא להשליך החץ לפי שלא היה בו נוצה. מה עשה העוף התחיל למרט נוצתו ונפל לארץ ולקחה בעל החץ. ותחבה בחץ והרג העוף בנוצתו. והיינו דכתיב מהרסיך ומחריביך ממך יצאו. וכן בכאן בטובה כתיב כנשר יעיר קנו. ואחר שלא הכירו חסדי השם. חצי אכלה בם. שהיו מתוקנות בנוצת הנשר לקיים מהרסיך ומחריביך ממך יצאו. וכנגד על גוזליו ירחף וכן ויניקהו דבש מסלע. אמר גם בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה. וכנגד ישאהו על אברתו. אמר אמרתי אפאיהם. אשיתם בפאת הארץ מדוכאים ומעונים ושפלים. תחת אשר היו גבורים ונשאים על השמים שהם אברתי. בענין שבזה אשביתה יותר מדור אנוש זכרם. לולי שיש בדבר זה חלול ה' כי כעס אויב שהוא מלכות אדום אגור פן יאמרו ידינו רמה. ויד ישראל למטה ויתלו דבר זה בהם ויאמרו ולא ה' פעל כל זאת. בין בדבר שלא אמר ולא ה' פעל (כל) זאת. אלא ולא ה' פעל כל זאת. שאפילו אוה"ע ברשעתם הם מכירים יכולת השם ואומרים שמאתו יבואו קצת אלה הדברים. ולכן אין אומרים ולא השם פעל זאת. אלא כל זאת. אבל זאת פעל. וישראל גוי אובד עצות המה ואומרים שעצת השם אינה טובה. וזהו אובד עצות שאובדים העצות. ואין בהם תבונה להבין זה הדבר שאפילו העו"ג מודים ביכולת השם. לו חכמו ישכילו זאת. כלומר ואע"פ שאין בהם תבונה להבין דבר מתוך דבר. אם חכמו שיהיו חכמים שהוא למטה מנבון. בחכמתם שלמדו מרבם ישכיל זאת האמור למעלה באויבי השם. ולא ה' פעל כל זאת. אבל זאת פעל. והיה להם לעשות ק"ו ולומר. אם שונאינו מכירים ומודים בקצת יכולת השם. כל שכן אנחנו שיש לנו להודות ביכלתו הגמור. ולומר כי ה' פעל כל זאת. וזהו לו חכמו ישכילו זאת הנזכר. ואם חכמו יבינו לאחריתם דבר מתוך דבר. איכה ירדוף אחד אלף אם לא כי צורם מכרם. וזה כנגד צור ילדך תשי. וה' הסגירם כנגד ותשכח אל מחוללך. וא"ת שאע"פ שיודה שהגוים מודים בקצת יכולת השם. עם כל זה לא יודו כי צורנו הוא הצור האמיתי אלא צורם. לזה אמר אינו כן. כי לא כצורנו צורם. ואע"פ שהיו אויבינו פלילים יודו זה. וישראל לא ידע עמי לא התבונן. וכל זה לפי שמגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה. שזה רמז על שרשם הרע שורש פורה ראש ולענה מצד תרח ואבותיו. עד שכמעט כסדום היינו לעמורה דמינו. חמת תנינים יינם. זהו כנגד מה שאמר ודם עינב תשתה חמר. ואחר שלא רצו בזה היין. ראוי לתת להם מגפן סדום ומשדמות עמורה מורכב זה בזה. באופן שענבימו ענבי ראש. מצד סדום שהיא ראש החמשה כרכים. אשכלות מרורות למו. מצד שדמות עמורה. ואם כן היין שיעשה מזה היא חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר. כי הסם המות היותר רע והיותר קשה. הוא אותו שנותנים אותו ביין. לפי כששותים אותו מצד דקותו הוא הולך אצל הלב וממית. וזהו חמת תנינים יינם הראוי להם. אחר שלא רצו ביין התורה שהוא יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. אשר עליו נאמר סוד ה' ליריאיו שעולה כמנין יי"ן. הנרמז באומרו ודם עינב תשתה חמר הם רמ"ח מצות. ואחר שהם לא רצו לדעת סוד התורה והמצוה. הלא הוא כמוס עמדי וגו' כאומרם עת לעשות לה' וגו'. הלל אמר אם ראית דור שהתורה חביבה עליו כנס שנאמר עת לעשות לה'. וזהו הלא הוא כמוס עמדי:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
אתם נצבים. זה שאמר הכתוב הפוך רשעים ואינם, כל זמן שהקב"ה (מתהפך) [מסתכל] במעשיהם של רשעים [ומהפך בהם] אין להם תקומה, דור המבול וימח את כל היקום. סדומיים ויהפך את הערים, מצרים ולא נשאר בהם עד אחד. בבל והכרתי לבבל שם ושאר [ועל כולן] אמר דוד שם נפלו פועלי און, אבל ישראל אם נפלו עומדין וכה"א אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, ואומר אני ה' לא שניתי [אמר הקב"ה] מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה, אבל אתם בני יעקב לא כליתם שנאמר חצי אכלה בם חצי כלים והם אינן כלים וכתיב דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ, משל למה"ד לגבור שהעמיד את הקורה והיה מורה בה חצים, החצים כלים והקורה במקומה עומדת, אף כך ישראל היסורין כלין והם במקומן עומדין. למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים בפרשה זו חוץ ממ"ט שנאמר בת"כ מיד הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, מיד קרא אותם משה והיה מפייסן מה כתיב למעלה ויקרא משה אל כל ישראל וגו' המסות הגדולות וגו' ותבואו אל המקום הזה. מפני מה עו"א מיחייבין כליה וישראל קיימים, לפי כשבאין עליהן פורעניות מבעטין בהן ואינן מזכירין שמו של הקב"ה שנאמר שפוך חמתו וגו', אבל ישראל כשהיסורין באים עליהם הם נכנעין שנאמר כוס ישועות אשא וגו' צרה ויגון אמצא וגו', אמר הקב"ה הקללות הן מעמידות אתכם, וכה"א ולמען נסותך להיטיבך באחריתך, לכך נאמר אתם נצבים.
Ask RabbiBookmarkShareCopy