Quotation_auto על דברים לב:9

ולזה רמזו ז"ל חבילות חבילות של מצות היו נכנסים עם הכהן ביוה"כ. כי לשון חבילה הוא לשון קישור ואגודה. וכן ראוי לעשות הכהן ולקשר החבילות של המצות אלו באלו ביוה"כ. ולקשר הכהן עם הלוי והלוי עם ישראל. בענין שלא נאמר אין שם כהן נתפרדה החבילה. וזהו כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. כלומר אעפ"י שנראה שעם ישראל חלק ה' יעקב שהוא קדוש ה'. קשר החלק בכל. והכל בחלק. בענין שיהיו לאחדים בידו. לפי שהוא משולש בזכיות ובחבילות של מצוה. וזהו חבל נחלתו שזה רמז לחבילה ולחבל הנעשית מחלקים שונים. ולפי שיעקב קשר כל הדברים בסולם ארצה וראשו מגיע השמימה. אמרו שהייחוד הוא בפסוק שמע ישראל. לפי שהוא המקשר כל העולמות. ולכן ביוה"כ היא השמחה בעולמות כולם. וזהו יוה"כ למעלה ולמטה. לפי שהכהן היה מיחד הכל בקרבנותיו ובהזאותיו ובמנייניו. ולכן אמר וכך היה מונה אחת. אחת ואחת. לקשר כל הספירות עד העשירית שהיא השביעית קדש לה'. ולכן אמר אחת. אחת ואחת. כנגד כת"ר חכמה ובינ"ה. ואחת עם כולם שמיחד הכל. וזהו אחת ושתים. אחת ושלש. כנגד גדול"ה גבור"ה. וכן כולם עד אחת ושבע. שהיא השביעית שהיא שער השמים כנסת ישראל שהיא עת לטובה. וכל זה רמוז באומרו ואל יבא בכל עת כי אם בזאת יבא אהרן אל הקדש:

והנה יש לך לידע כמו שהודעתיך למעלה. כי זאת הפרשה היא כלל כל התורה כולה וכל דברי הנביאים. וכן רמז בזה כל ד' גליות וגאולתם. ותחיית מתי ישראל. ובנין בית המקדש. וכן יש בהתחלת הפרשה ענין בריאת שמים וארץ. וגלות מצרים. וענין מתן תורה. וכל ענייני המדבר. וענין ביאת ארץ כנען. כנגד בריאת העולם אמר האזינו השמים וגו' הצור תמים פעלו. הוא פועל שמים וארץ. זכור ימות עולם. הם ששת ימי בראשית. בינו שנות דור ודור הם דור המבול ודור הפלגה כמו שפירשתי שם. בהנחל עליון גוים זהו חלוק הארץ לשבעים שרים. וכל אלו הדברים היו למספר בני ישראל. כנגד גלות מצרים אמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. ששם סבלו חבלים ומכות בכור הברזל במצרים. ימצאהו בארץ מדבר כשיצאו ממצרים וסגר עליהם המדבר. שם מצאם נאמנים כאומרו לכתך אחרי במדבר. וכנגד מתן תורה אמר יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו. ואולי רמז זה על שבת ודינין של מרה דכתיב שם שם לו חוק ומשפט. יצרנהו כאישון עינו בים. כנשר יעיר קנו כדכתיב שם ואשא אתכם על כנפי נשרים. יפרוש כנפיו יקחהו במשכן. ישאהו על אברתו בנחלי ארנון ובמעברות הירדן. כנגד ביאת הארץ אמר ה' בדד ינחנו ירכיבהו על במותי ארץ וגו'. ובסבת טובות הארץ וישמן ישרון ויבעט וגו'. והלכו אחרי ע"ז. וזה יזבחו לשדים לא אלוה. וכנגד גלות ראשון שהוא גלות בבל. אמר ויאמר אסתירה פני מהם. לפי שלא היה אלא שבעים שנה ודומה להסתר פנים. ואני אקניאם בלא עם. דכתיב הן ארץ כשדים זה העם לא היה. כי אש קדחה באפי זהו ממרום שלח אש בעצמותי. ובזה האש ותאכל ארץ ויבולה ותלהט מוסדי הרים. זהו ירושלים הרים סביב לה. אספה עלימו רעות. זהו ארבעת שפטים הרעים שהתנבא יחזקאל ושאר הנביאים. והם רעב ודבר וחיה רעה וחרב. כנגד הרעב אמר מזי רעב. כנגד הדבר אמר וקטב מרירי. דכתיב מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים. וכנגד החיה ושן בהמות אשלח בם. וכנגד החרב מחוץ תשכל חרב וגו' דכתיב להכרית עולל מחוץ. יונק עם איש שיבה. דכתיב משער שבתו. עד כאן הגיע גלות בבל. וכנגד גלות מדי אמר אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם. כי כן נאמר בהמן להשמיד להרוג ולאבד. לפי שידע בצוואת השם כנגד עמלק זקנו דכתיב ביה תמחה את זכר עמלק. ואמר לולי כעס אויב אגור. לפי ששם נגזרה עליהם גזירה. בסבת סעודת אחשורוש שנהנו ממנה ושתו מיינם. אף על גב דכתיב שם אין אונס. וכן לפי שהשתחוו לצלם נבוכדנצר. ובסבת זה כבר נתחייבו כליה חס ושלום. לולי כעס אויב אגור. הוא עמלק והמן שנקראו אויב כדכתיב האויב תמו חרבות לנצח. ובשביל שלא יגבה לבם לומר ולא ה' פעל כל זאת אניחם. ולפי שהם חטאו באלו השני עונות. רמז עליהם בזה החלק. וכנגד צלם נבוכדנצר שהשתחוו ישראל. אמר כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים. כמאמרם ז"ל על פסוק ולנו בשת הפנים כהיום הזה. שבשעה שראו או"ה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. אמרו אומה שהיה להם אלוה כזה השתחוו לצלם. עד שאמרו שבאותה שעה זרקו רוק בפניהם של ישראל. וזהו ולנו בושת הפנים. וזהו ואויבינו פלילים שאפילו אויבינו הודו כי לא כצורנו צורם. וכנגד היין ששתו בסעודת אחשורוש. אמר כי מגפן סדום גפנם וגו' חמת תנינים יינם. כי עשו הוא אדום הוא נחש הקדמוני. וראש פתנים אכזר. זה המן שהיה אכזר יותר מעמלק דכתיב ביה טף ונשים ביום אחד. ובעמלק כתיב ויזנב בך כל הנחשלים אחריך. ולכן אמר הלא הוא כמוס עמדי זה האכזריות. אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. חתום באוצרותי דכתיב כי יד על כס יה וכו'. שהשם שם ידו על כסאו ואוצרותיו שהוא חותמו של הקב"ה להנקם מעמלק. וזהו חתום באוצרותי לי נקם ושלם לעת וכו':

ויחלום תני בר קפרא אין חלום שאין לו פתרון. והנה סולם זה כבש. מוצב ארצה זה מזבח כמה דאת אמר מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך וגו'. וראשו מגיע השמימה אלו הקרבנות שריחן עולה לשמים. והנה מלאכי אלקים אלו כהנים גדולים (ס"א ל"ג גדולים). עולים ויורדים בו שהיו עולים ויורדים בכבש. והנה ה' נצב עליו ראיתי את ה' נצב על המזבח רבנן פתרין לה בסיני והנה סלם זה סיני אתיא דדין כאתיא דדין. מוצב ארצה ויתיצבו בתחתית ההר. וראשו מגיע השמימה וההר בוער באש עד לב השמים. והנה מלאכי אלקים זה משה ואהרן. עולים ויורדים בו עלה אלי ההרה וירד משה מן ההר. והנה ה' נצב עליו וירד ה' על הר סיני. והנה ה' נצב עליו ריש לקיש אמר תרנוס של שלש רגלים הראה לו את שהוא רגל שלישי. כתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו מה החבל הזה פחות משלשה אין מפקיעין אותו [כך האבות אין פחות מג']. ר' ברכיה אמר עולם ושליש עולם הראה לו עולים אין עולים פחות משנים ואין יורדים פחות משנים והמלאך הוא שלישו של עולם מנין שנאמר וגויתו כתרשיש. ר' חייא רבה ור' ינאי [חד אמר עולים ויורדים בסולם] וחד אמר עולים ויורדים ביעקב מאן דאמר עולים ויורדים בסולם ניחא ומאן דאמר עולים ויורדים ביעקב מעלים בו מורידים בו אופזים בו קופזים בו סונטים בו. ישראל אשר בך אתפאר את הוא שאיקונך חקוק למעלה עולין למעלה ומוצאין איקונין שלו ויורדין למטה ומוצאין אותו ישן משל למלך שהיה יושב ודן עולין לבסילקו ומוצאין אותו יושב ודן יורדין בפרווד ומוצאין אותו ישן.