Quotation_auto על הושע 14:10

אח"כ שב לפרש זאת חוקת הפסח. וכל הראויים לאכול בו ובלתי ראוים. וחזר לומר ויהי בעצם היום הזה הוציא ה'. לרמוז כי במצות הפסח שנצטוו. בזכותו יצאו. ואמר קדש לי כל בכור. להורות על הנס הגדול שעשה השם עם ישראל בהריגת בכורי מצרים. ולכן ראוי לקדש בכורי ישראל. ובפרשה שניה פירש זה הקידוש כיצד. ואמר זכור את היום הזה ובזכות הזכירה תזכה לבא אל ארץ הכנעני. וזהו והיה כי יביאך ה' וגו' שבעת ימים תאכל מצות. לפי שהיא המצוה היותר עקרית שבתורה. ולעומק סודה חזר להזכירה. ולא הזכיר בכאן מרורים כי פסח דורות אין מצותו במרורים. לפי שהמרור הוא זכר לוימררו את חייהם. כי רצה השם שאע"פ שהיו בשמחה גדולה כמי שיוצא מבית השביה. שיזכרו ימי העוני. בענין שלא יבואו לחטוא כאומרם וגילו ברעדה. ולכן תיקנו ברכת הטוב והמטיב על היין שנתקנה על הרוגי ביתר. הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה. ואין שמחה אלא על היין. ואף שהיין בוגד. ואולי ישתה וישכח מחוקק. לזה אמרו שבחוזק שמחתו יזכור ויתעצב מהרוגי ביתר שהיו חסידים וישוב אל ה' ויברך הטוב והמטיב. ויזכור מה שאמרו הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה. ואם לאותם חסידים קרה מה שקרה. מה יעשו אזובי קיר. וכן הטעם שני צוה במרור להודיענו כי שומר מצוה לא ידע דבר רע. וידוע כי במצרים היו מתים בלי סבה. וכן באו עליהם חלאים רעים. ולכן הבטיחם והסיר ה' ממך כל חולי. ועכשיו צוה השם שיאכלו מרורים ועשבים מרים מטובלים בחומץ בתחלת אכילתם והם רעבים ועיפים. ואולי יאמרו כי זה יזיק להם. כי במצרים היו מתים בלי סבה. כ"ש עכשיו שההיזק בעין. לזה צותה התורה באכילת מרור. להודיע שלא יגיע לו נזק באכילת אלו הדברים. אחר שעושה לשם מצוה. ושומר מצוה לא ידע דבר רע. כי ישרים דרכי ה' ואין בהם נפתל ועקש וצדיקים ילכו בם. אבל מי שעושה זה שלא לשם מצוה אלא לשם אכילה גסה. יבא לו נזק. וזהו ופושעים יכשלו בם. וזהו שאמרו בפסחים לשנים שצלו פסחיהם מי שאכלו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם. וכן בזאת המצוה בעצמה. ולכן תמצא (במכה שני'). שם שם לו חק ומשפט. לפי שהמים היו מרים ויורהו ה' עץ לרפאות את המים. ואולי ייראו ישראל ויאמרו שיזיק להם שתיית המים המרים אע"פ שנתקנו. לזה אמר ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. הנה אמר שבשמירת מצותיו לא יירא מכל פגע ומחלה. וכן הענין באכילת המרור והעשבים המרים. ובזאת הפרשה לא הזכיר מרורים אלא מצה. לפי שלדורות לא היו צריכין מרור שהוא רמז לגלות. אלא מצה שזה סימן גאולה. ולפי שזאת פרשה ראשונה של תפילין נאמר בה והיה לך לאות על ידך וגומר. ולפי שזאת המצוה היא לדורות. אמר ושמרת את החוקה הזאת של פסח משנה לשנה:

קומץ מאימתי מתיר שירים באכילה רבי חנין אומר משמשלה בו האור ר' יוחנן אמר משתצת אש ברובו וטעמא דרבי יוחנן דכתיב והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן אימתי מעלה הכבשן קיטור משתצת אש ברובו. ולא ידע בשכבה ובקומה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל ללוט ובנותיו הם שנתכוונו לשם שמים צדיקים ילכו בם הוא שנתכוון לשם עבירה ופושעים יכשלו בם. ותשקין את אביהן והא מינס אניס תנא משום רבי יוסי בר חוני למה נקוד על וי"ו שבקומה של בכירה לומר שבשכבה לא ידע מאי הוה ליה למעבד מאי דהוה הוה נפקא מינה דלפניא אחרינא לא אתבעי ליה למשתי חמרא. אח נפשע מקרית עוז וגו' לתאוה יבקש נפרד וגו':

אוי לי אם אומר שמא ילמדו הרמאין, ואוי לי אם לא אומר שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו. אמרה או לא אמרה אמר רב שמואל בר יצחק אמרה ומהאי קרא אמרה כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וגו':