Quotation_auto על הושע 2:1

וירא איש מצרי ראה אחד מנוגשי פרעה מכה לאחד מבני הקהתי הלוים שהן אחיו והתחיל לקלל אותו בחרב שבפיו והרגו וטמנו בתוך מחנה ישראל שנאמר ויטמנהו בחול. וכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים. יצא ביום השני אמר לו דתן מה אתה מבקש להרוג אותי בחרב שבפיך כשם שהרגת אתמול את המצרי שנאמר הלהרגני אתה עושה אין כתיב כאן אלא אתה אומר. שלשה דברים נתן משה נפשו עליהן ונקראו על שמו. נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו שנאמר זכרו תורת משה עבדי והלא תורת אלקים היא דכתיב תורת ה' תמימה אלא לפי שנתן נפשו עליה שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה ואומר ואשב בהר ארבעים יום הא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו. נתן נפשו על ישראל ונקראו על שמו שנאמר לך רד כי שחת עמך הלא עם ה' הם שנאמר והם עמך ונחלתך ואומר עם ה' אלה ומארצו יצאו אלא לפי שנתן נפשו עליהן שנאמר ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם נקראו על שמו. נתן נפשו על הדינין שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך והלא המשפט לאלקים הוא אלא לפי שנתן נפשו על הדינין שנאמר ויצא ביום השני ואומר מי שמך לאיש שר ושופט ואומר ויקם משה ויושיען מדינין ברח ולדינין חזר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל הא לפי שנתן נפשו על הדינין נקראו על שמו:

דבר אחר למי תאמר כה בסיני כה תאמר לבית יעקב. שני אנשים עברים נצים שראו ניצוצות יוצאות מעקבותיהם ונותנין עלילות לפני משה כדי שיגלה על ידן. מי שמך לאיש אמר הקב"ה בשימה גנו אותך בשימה אני עושה אותך שופט שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. הלהרגני אתה אומר נתנבאו על עצמן שבאמירה הוא מבליען שנאמר ואם בריאה יברא ה'. אכן נודע הדבר מלמד שהיה משה מהרהר מה ראה הקב"ה לשעבד ישראל יותר מכל האומות. עד שבאו דתן ואבירם שעשו בו דלטוריא. הלכו ואמרו לפרעה מבזה הוא על פורפירא שלך ועל עטרה שלך אמר להם יערב לו. הוא מסייע לשונאים מיד ביקש להרגו. רב נחמן אמר על הכל ערב לו עד שאמרו ליה אינו בן בתך. ורבנן אמרי על הכל לא הקפיד עד שאמרו לו שופך דמים הוא והרג את המצרי. וירא איש מצרי מכה איש עברי המצריים היו נוגשים וישראל היו שוטרים ומצרי ממונה על עשרה שוטרים והשוטר ממונה על עשרה מישראל נמצא הנוגש ממונה על מאה ועשרה בני אדם. חד זמן קרן נוגש גבי שוטר אמר ליה זיל כבוש עישוריתך אזל למיכנש עישוריתא שחקה לו אשה אמרה דהדיין גברא דידי יצא והבעל הטמין עצמו אחרי הסולם כיון שסבר שיצא בעלה נכנס וקלקל עמה הפך לאחוריו וחמתיה כיון דידע דארגיש ביה נפק מן ביתא והוה מחי ליה כל ההוא יומא ואמר ליה לעי טבות לעי טבות צפה משה רבינו ברוח הקודש מאי הוה ליה גביה אמר לא מיסתייה דקלקל עם איתתיה עוד בעי מיקטליניה. מיד ויפן כה וכה ראה מה שעשה לו בבית ומה שהיה לעשות לו בשדה. וירא כי אין איש ר' יהודה אומר ראה שאין מי שיעמוד ויקנא לשמו של הקב"ה להרגו ועמד הוא וקנא והרגו. ר' נחמיה אומר ראה שאין מי שיעמוד ויזכיר עליו את השם ויהרגנו והזכיר עליו והרגו. ורבנן אמרי ראה שאין תוחלת עתיד לצאת ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות ועמד עליו והרגו. במה הרגו ר' יצחק אמר באגרוף הרגו כמה דאת אמר ולהכות באגרוף רשע. ר' לוי אמר במסטירין של ישראל הדא הוא דכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים:

כי תשא את ראש בני ישראל זה שאמר הכתוב בטנך ערמת חטים למה נמשלו ישראל בחטים. אמר ריש לקיש מה החטים הללו כולן עולין במדה כך היו ישראל כולן עולין במנין הזקנים והחסידים והחכמים. אמר רבי יצחק אין אדם מצוה (נ"א מונה) על בן ביתו לא משפלות של זבל ולא של מוץ ולא של קש ומהו מצוה על בן ביתו משפלות של חטים. של זבל מהו עושה ממחה אותו במים וכן דור המבול מה כתיב בו ויאמר ה' אמחה וגו'. משפלות של מוץ מזרה אותן לרוח וכן דור הפלגה ויפץ ה' אותם. וכן חבילות של קש ומהו עושה נותן אותן בקמין וכן עשה למצרים יאכלמו כקש. ומהו מונה משפלות של חטים כי תשא את ראש בני ישראל. מה כתיב למעלה מן הענין וכפר אהרן על קרנותיו כיון שחטאו ישראל אמר הקב"ה למשה לך כפר להם אמר לפניו רבונו של עולם לא כן אמרת אחת בשנה. אמר לו הקב"ה לך זקוף אותו עכשיו כי תשא את ראש בני ישראל, אמר רבי יהושע הכהן בר נחמן אמר הקב"ה למשה לך מנה את ישראל אמר משה לפני הקב"ה כתיב והיה זרעך כעפר הארץ וכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים ואתה אומר לך מנה את ישראל איני יכול לעמוד על מנינם. אמר ליה הקב"ה משה לא כשם שאתה סבור אלא אם בקשת לעמוד על מנינם של ישראל טול ראשי אותיות של שבטים ואתה עומד על מנינם רי"ש מראובן שי"ן משמעון למ"ד מלוי וכן כל שבט ושבט. משל למה הדבר דומה לשולחני שהיה לו נער אמר ליה פקוד לי מעות האלו אמר ליה היאך אני יכול לספור אותם אמר ליה ספור ראשי שורות של מעות ותעמוד על החשבון כך אמר הקב"ה למשה רי"ש מראובן מאתים אלף נו"ן מנפתלי חמשים אלף שי"ן משמעון שלש מאות אלף יו"ד מיהודה יו"ד מיששכר יו"ד מיוסף שלשים אלף זי"ן של זבולון שבעת אלפים דל"ת של דן ארבעת אלפים גימ"ל של גד שלשת אלפים בי"ת של בנימין אלפים אל"ף של אשר אלף הרי חמש מאות אלף ותשעים ושבע אלף היכן שלשת אלפים אלו שנפלו בעגל שנאמר ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם וגו' כשלשת אלפי איש לכך אמר הקב"ה למשה מנה את ישראל לידע כמה חסרו. ונתנו איש כפר נפשו כששמע משה כן נתירא אמר עור בעד עורו וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. רבי יהודה ברבי אילעאי אומר אמר משה מצינו שפדיון נפשו של אדם ככר כסף שנאמר והיתה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקול. רבי יוסי אומר ממוציא שם רע אתה למד שנאמר וענשו אותו מאה כסף ואנחנו הוצאנו שם רע ואמרנו אלה אלהיך ישראל כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן מאה כסף. ריש לקיש אמר מן האונס למד כתיב ונתן האיש השוכב עמה וגו' ואנו אנסנו הדבור שכתב לא יהיה לך וגו' ועשינו עבודה זרה כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן חמשים כסף. רבי יהודה בר' סימון אמר משור נגח למד שנאמר אם עבד יגח השור ואנחנו המרנו כבודו בשור שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור, כל אחד ואחד ממנו צריך ליתן שלשים שקל. ידע הקב"ה מה בלבו של משה אמר לו חייך לא ככר כסף ולא מאה כסף ולא חמשים שקלים ולא שלשים שקלים אלא זה יתנו. אמר רבי מאיר נטל הקב"ה מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ואמר לו זה יתנו. אמר משה מי יתן אמר לו הקב"ה כל העובר (בים) [על סכומיא]. מחצית השקל רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל שהוא עושה ששה גרמיסין . רבי יהודה בר נחמני אמר בשם רבי יוחנן בן זכאי לפי שעברו ישראל על עשרת הדברות יתנו עשרה גרה שהוא מחצית השקל. רבי ברכיה בשם ר' שמעון בן לקיש אמר אמר הקב"ה אתם מכרתם בכורה של רחל בעשרים כסף לפיכך כל בכור שיהא לכם יהא פדיונו חמשת שקלים כסף שנאמר ולקחת חמשת חמשת וגו'.