Quotation_auto על הושע יד:א

ואמר כי קרוב אליך הדבר מאד. לרמוז שמעלת התשובה היא קלה מאד להשיגה. והוא דבר שתלוי באדם עצמו. ואינו שואל מהאדם כסף וזהב ורוב פנינים. אלא שיודה פשעיו בפיו ויתחרט מהם. ויעשה תשובה בהודאה והלולים כאומרו קחו עמכם דברים ובדברים שובו אל ה'. ואמרו אליו יש לך לכפר עונותינו וליקח לבבנו הטוב ונדבת רוחנו. וכפי מה שהוא בלבנו כך נאמר אותו בפינו. וזהו ונשלמה פרים שפתינו. ולהורות שצריך האדם להתחרט מחטאיו ושלא ישוב אליהם עוד. אמר אשור לא יושיענו. ולהורות שצריך גם כן לעשות מעשים טובים. אמר אשר בך ירוחם יתום. ובזה ארפא משובתם. אחר שהם מתחרטים. אוהבם נדבה. כמו שהם באו בלב טוב. ולא אעשה עמהם רעה כמו שהם עזבו מעשיהם הרעים. וזהו כי שב אפי ממנו. וכנגד המעשים הטובים שראוי להם לעשות. אמר אהיה כטל לישראל שהוא רחמים. ואע"פ שהטל הוא דבר מועט יפרח כשושנה וילכו יונקותיו ופארותיו הנה והנה. בענין שיושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן. כאלו ירד עליהם מטר רב. וזה רמז על רבוי הטוב ושם טוב. כאומרו ויצא שם דוד בכל הארצות. ולפי שאלו היו דברים מתקבלים על השכל. אמר שמיד נתחרטו ממעשיהם. וזהו אפרים מה לי עוד לעצבים. כלומר לילך אחר העצבים וההבלים. ואז אמר הנביא אני עניתי ואשורנו יהי רצון שאהיה כברוש רענן. אחר שממני פריך נמצא. ומצד דברי חזרת בתשובה. ולזה אמרו רז"ל שהראשון שפתח בתשובה היה הושע שבא מראובן שפתח בתשובה דכתיב וישב ראובן אל הבור. ולזה אחר שאמר תאשם שומרון כי מרתה באלהיה. אמר עם כל זה שובה ישראל עד ה' אלהיך. אחר שיש לך מקום לשוב. כי עדיין לא נפלת מכל וכל. אלא כשלת בעונך ולא נפלת. ולכן קחו עמכם דברים. ולפי שדבר גדול דיבר אליהם הנביא בענין התשובה שהיא תלויה בפה. אמר מי חכם ויבן אלה. שהם דברים עמוקים וכולם ישרים למבין וישרים למוצאי דעת. וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. כאומרם ז"ל לשנים שצלו פסחיהם אחד לשם פסח ואחד לשם אכילה גסה וכו'. וכן אמרו ג"כ משל ללוט ושתי בנותיו וכו'. ולכן אמר בכאן כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. כלומר שיחשב בלבו ויתחרט ויתנחם ממה שעשה ויאמר בפיו חטאתי עויתי פשעתי וכזה וכזה עשיתי. וכמו שכתב הקדוש ז"ל שהאדם החוטא ומודה על פשעיו לשם בינו לבין הקיר. ואומר זה וזה עשיתי ולא אשוב לעשותו יותר. שאין דינו נמסר לשום מלאך. אלא הקב"ה דן אותו ומזכה אותו. וזהו בפיך ובלבבך. ואמר לעשותו כנגד המעשים טובים שיש לו לעשות. כאומרו אשר בך ירוחם יתום. ואמר המשורר ג"כ אמרו בלבבכם כנגד בפיך ובלבבך. וכנגד המעשים אמר זבחו זבחי צדק. ובמה שאין כחכם משגת בידיעת דרכי התשובה ובטחו אל ה' כי הוא יעזרכם. כאומרו ומל ה' אלהיך את לבבך. ולפי שהאדם חוטא במחשבה בדבור ובמעשה. אמר שתיקונו הוא באלו הדברים שקלקל בהם. וכמו שאמרו במדרש על בניהו שאמר בו אם יהיה בניהו חותם על יד ימיני כי משם אתקנך. משם תהיה תיקונך. כי אע"פ שהיה גזר דין שיש עמו שבועה. בתשובה נתקן והיו לו בנים אע"פ שכתב כתבו את האיש הזה ערירי וגו'. וכתיב ובני בניהו אסיר בנו שאלתיאל בנו. אסיר שהעמיד תולדות בבית האסורים שלא כמנהג העולם ושמש מטתו מעומד. דבר אחר אסיר שנאסר הקב"ה בשבועה. שאלתיאל שנשאל הקב"ה על שבועתו וביטל הגזירה. דבר אחר שאלתיאל שממנו הושתלה מלכות בית דוד. ולכן אמר בכאן אע"פ שחטאת בדבור ובמחשבה ובמעשה. ממקום קלקלתך תקנתך. דכתיב בפיך ובלבבך לעשותו:

דבר אחר ויצום צום לפרוש מעבודה זרה, רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הוא אומר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וכי יש לך אדם שמתבשר בשורה ואינו שמח נולד לך בן זכר רבך מוציאך לחירות ואינו שמח, אם כן מה תלמוד לומר ולא שמעו אל משה אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה, וכן הוא אומר ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו וימרו בי ולא אבו שמוע ואעש למען שמי לבלתי החל, וכן הוא אומר משכו וקחו לכם משכו ידיכם מעבודה זרה והדבקו במצוות, ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים צום לחלוק כבוד למלכות,וכן וירדו כל עבדיך אלה אלי שאין תלמוד לומר אלה אלא שסופו לירד הוא בתחילה אלא שמשה חלק כבוד למלכות, וכן מצינו ביוסף שחלק כבוד למלכות שנאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה וכן מצינו ביעקב שחלק כבוד למלכות ויתחזק ישראל וישב על המטה, וכן מצינו באליהו שחלק כבוד למלכות שנאמר ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לקראת אחאב. וכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שחלקו כבוד למלכות שנאמר באדין קרב נבוכדנצר לתרע וגו', וכן מצינו בדניאל שחלק כבוד למלכות שנאמר וכמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעק מהו אומר אדין דניאל עם מלכא מליל מלכא לעלמין חיי, ר' עקיבא אומר כל פרשה שסמוכה לחברתה למדה הימנה שנאמר וישב ישראל בשטים, רבי אומר פרשיות סמוכות זו לזו ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב, כיוצא בו אתה אומר הן בני ישראל לא שמעו אלי אמר לו המקום ושמעו לקולך, כיוצא בו אתה אומר ובת איש כהן כי תחל לזנות והכהן הגדול מאחיו, וכי מה ענין זה אצל זה וכי אף הוא נשרף משל למה הדבר דומה לקטרין שהשלים שניו ולא שמש פלומי פילון שלו אלא ברח והלך לו שלח המלך והביאו וחייבו לקטוע את ראשו עד שלא יצא ליהרג אמר המלך מלאו לו דינרי זהב והוציאו לפניו ואמרו אילו היית עושה כדרך שעשו אבותיך היית נוטל מדה של דינרי זהב עכשיו אבדת נפשך ואבדת ממונך, כן בת כהן שזנתה יוצא כהן גדול לפניה ואומר לה אילו עשית כדרך שעשתה אמך זכית שהיה יוצא ממך כהן גדול כיוצא בי ועכשיו אבדת את עצמך ואבדת את כבודך, כיוצא בדבר אתה אומר כי אתם לא עמי ואומר והיה מספר בני ישראל כחול הים וכי מה ענין זה אצל זה משל למלך שכעס על אשתו שלח אחר סופר שלו לבוא ולכתוב לה גטה ועד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו אמר המלך אפשר שיצא סופר זה מכאן ריקם אלא אמר ליה בוא שאני כופל לה כתובתה, כיוצא בדבר אתה אומר תאשם שומרון כי מרתה באלהיה ואומר שובה ישראל עד ה' וגו' וכי מה ענין זה אצל זה משל למה הדבר דומה למדינה שמרדה במלך שלח פולמרכוס אחד להחריבה היה אותו פולמרכוס בקי ומיושב אמר להם טלו לכם ימים לשוב אל המלך ואם לאו הריני עושה לכם כדרך שעשיתי למדינה פלוני ולחברותיה ולאיפרכיא פלוני ולחברותיה לכך נאמר תאשם שומרון שובה ישראל: