ילקוט שמעוני על התורה
תניא וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו רבי יהושע בן קרחה אומר זו פרישת בכורות רבי אומר זו פרישת נדב ואביהוא. בשלמא לרבי היינו דכתיב הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש אלא לרבי יהושע דאמר זו פרישת בכורות פרישת נדב ואביהוא היכא רמיזא ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי אל תקרי בכבודי אלא (בכבודי) [במכובדי] דבר זה רמזו הקב"ה למשה ולא ידע עד שמתו בניו של אהרן. ויאמר ה' אליו לך רד ועלית וגו' יפה אמרת זה שהיה רבי יהודה אומר מנין אתה אומר שאמר המקום למשה הריני אומר לך דבר ואתה מחזירני ואני מודה לך שיהו ישראל אומרים גדול משה שהודה לו המקום. רבי אומר אין אנו יכולין לעשות למשה גדול אלא אם כן עשינו להקב"ה שחזר בדבריו אבל מזרזין את האדם בשעת למוד ומזרזין אותו בשעת מעשה. ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם יכול הכל יעלו תלמוד לומר והעם אל יהרסו לעלות אל ה' יכול יעלו אף הכהנים עמך תלמוד לומר ועלית אתה אמור מעתה מה אתה עושה מחיצה לעצמך אף הן מחיצה לעצמן והעם כל עיקר אל יעלו. אל יהרסו לעלות וגו' שמא יתריעו:
ילקוט שמעוני על התורה
אמר ר' שמואל בר נחמן כל שבעת ימי הסנה היה הקב"ה מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים הה"ד גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל עבדך הרי ששה, בשביעי א"ל שלח נא ביד תשלח, אמר לו הקב"ה חייך שאני צוררה לך בכנפיך. אימתי פרע לו ר' לוי אמר כל שבעת ימי אדר היה משה מבק תפלה ותחנונים שיכנס לארץ ישראל ובשביעי א"ל כי לא תעבור את הירדן הזה. רבי חלבו אמר כל שבעת ימי המלואים היה משה משמש בכהונה גדולה כסבור שלו היא, בשביעי אמר לא שלך היא אלא של אהרן היא הדא הוא דכתיב ויהי ביום השמיני, כל מקום שנאמר ויהי אינו שמחה שבאותו היום מתו נדב ואביהוא וזקני ישראל. אמר ר"ע נמשלו ישראל כעוף מה העוף הזה אינו פורח בלא כנפים כך ישראל אין יכולין לעשות דבר חוץ מזקניהם. א"ר יוסי בן חלפתא גדולה זקנה אם זקנים הם חביבים הן אם נערים הן טפלה להן ילדות, דתניא ר"ש בן יוחאי אומר לא במקום אחד ולא בשני מקומות מצינו שחלק הקב"ה כבוד לזקנים (כתוב ברמז ק"פ וברמז מ"ט). זה שאמר הכתוב שומר מצוה לא ידע דבר רע וגו' מי היה זה, זה אהרן שנאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו וגו' א"ל משה שמרו אבלות שבעת ימים עד שלא יגיע בכם ושמרתם את משמרת ה' שכך שמר הקב"ה ימי אבלות עד שלא הביא את המבול שנאמר ויתעצב אל לבו ואין עציבה אלא אבל שנאמר כי נעצב המלך על בנו, וכן עזרא אמר לישראל ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם. וכתיב יא ויהי לשבעת הימים ומי המבול. והיו משמרים אהרן ובניו ולא היו יודעים על מי משמרים לכך נאמר שומר מצוה לא ידעדבר רע ועת ומשפט ידע (לכהנים) [ולב חכם] זה משה שכבר א"ל הקב"ה ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי. והיה משה משמש שבעת ימי המלואים ומתירא לומר שמא מדת הדין פוגעת בי לא עשה אלא אמר לאהרן שמרו אבלות שבעת ימים בא יום השמיני נכנסו נדב ואביהוא להקריב פגעה בהם מדת הדין ונשרפו אמר לו משה הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש והיכן דבר במדבר סיני ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי: