ילקוט שמעוני על התורה
ואותו תשברו יכול ישברנו ודאי שנאמר בזב ישבר תלמוד לומר אותו תשברו אותו אתה שובר ואי אתה שובר כלי חרס של זב. קל וחומר ומה הנוגע בזב חמור אין טעון שבירה הנוגע בשרץ הקל אינו דין שלא יטעון שבירה אם כן למה נאמ רואותו תשבורו שיאן לו טהרה אלא שבירה. ר"א אותו תשברו אותו אתה שובר לטהרתו ואיאתה שובר אוכלין ומשקין לטהרתן, ר' עקיבא אומר השרץ מטמא את הכלים וכלים את המשקין ומשקין את האוכלין הא למדת ששלשה מיטמאין בשרץ. יכול יהו כל הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אוכלין מיטמאין מאויר כלי חרס ואין [כלים] מיטמאין מאויר כלי חרס. וכן שנינו השרץ שנמצא בתנור הפת שבתוכו שניה שהתנור תחלה. בשר המדולדל בבהמה ומתה הבהמה הבשר צריך הבשר ורבי שמעון מטהר. אמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי שמעון אמר קרא מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים אין קרוי אוכל. אמר ר' אושעיא שמעתי פיגל במנחה לר"ש אינו מיטמא טומאת אוכלין וכו'. מאי טעמא דר"ש מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים מיטמא טומאת אוכלין, אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים אינו מיטמא טומאת אוכלין. טומאת אוכלין כביצה מנלן, אמר ר' אבהו מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו בבת אחת שערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת. יכול אף אוכלי בהמה יהו מיטמאין באיר כלי חרס תלמוד לומר האוכל אוכל אדם מיוחד מיטמא באויר כלי חרס ואין אוכל בהמה מיטמא באויר כלי חרס. יכול שאני מוציא אוכל בהמה שחישב עליהן לאדם תלמוד לומר [כל] אוכל יטמא, יכול כל אוכל, תלמוד לומר אשר יאכל פרט לאוכל סרוח: