ילקוט שמעוני על התורה
כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר, כיצד ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא, וכתיב או בשר כי יהיה בעורו מכות אש, והלא שחין ומכוה בכלל כל הנגעים היו וכשיצאו לטעון טוען אחר שהוא כענינו יצאו להקל ולא להחמיר, להקל עליהם שלא ידונו במחיה ושלא ידונו אלא בשבוע אחד כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר, כיצד ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן, והלא ראש וזקן בכלל עור ובשר היו וכשיצאו לטעון טוען אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר, להקל עליהן שלא ידונו בשער לבן, ולהחמיר עליהן שידונו בשער צהוב אין לי אלא מכוה שלאחר הדבור, שלפני הדבור מנין, בגוי משנתגייר, עד שלא נתגייר מנין, בקטן משנולד, עד שלא נולד מנין, ת"ל מכוה מכוה ריבה, מכוה, אין לי אלא מכוה שיש לה להיכן תפשה, מכוה שאין לה להיכן תפשה מנין, ת"ל מכוה מכוה ריבה, אין לי אלא שמקצתה מכוה ומקצתה בהרת, מנין שמקצתה מכוה וכולה בהרת מקצתה בהרת וכולה מכוה כולה מכוה וכולה בהרת, ת"ל כי יהיה בעורו ואפילו בכולו, בהרת לבנה אדמדמת, מלמד שמטמא בפתוך, מנין שמטמא חלקה תלמוד לומר לבנה, מנין לרבות שאר המראות ת"ל או לבנה, ואם יראנה כלו כאחד, והנה אין בבהרת שער לבן, זהו שאמרנו לרבות את החוט שיש בו רוחב שתי שערות, ושפלה איננה מן העור והיא כהה זה שאמרנו לרבות את השוה ואת הגבוה, וראהו הכהן ביום השביעי אם פשה בעור מה תלמוד לומר, לפי שנאמר ואם פשה תפשה בעור יכול אין הפשיון מטמא אלא בסוף שבוע מנין לאחר הפטור ת"ל תפשה ואם פשה תפשה, חלטו בשער לבן והלך שער לבן ובא שער לבן וכן הפשיון בתחלה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר הפטור החליטו בפשיון הרי הוא כמות שהיה לכך נאמר תפשה ואם פשה תפשה מה ת"ל צרעת צרעת צרעת ג' פעמים, צרעת כגריס, צרעת ליתן האמור בשאת בבהרת ואת בבהרת בשאת, צרעת ליתן את האמור בשחין במכוה ואת האמור במכוה בשחין, מה תלמוד לומר היא ז' פעמים, היא אינה מטמאה במחיה תחלה בסוף שבוע אחר פטור, היא פרט לשפשה לבוהק בסוף שבוע אחר הפטור, היא אין לה מראה ה' היא אין השחין והמכוה מצטרפין זה עם זה, ואיש להביא את שניתק נתק בתוך נתק, רבי עקיבא אומר איש ואשה אין לי אלא איש ואשה, מנין לרבות קטן וקטנה טומטום ואנדרוגינוס ת"ל איש או אשה, כי יהיה בו נגע בראש או בזקן מלמד שאין הזקן והראש מצטרפין זה עם זה, יכול לא יצטרפו זה עם זה אבל יפשה מזה לזה, ת"ל נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא כשם שאין מצטרפין זה עם זה כך אין פושין מזה לזה, אין לי אלא שיש לו בראש ובזקן, יש לו בראש ולא בזקן בזקן ולא בראש לא בראש ולא בזקן מנין, תלמוד לומר איש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן מראהו עמוק אין לי אלא מראה עמוק מנין לרבות את השוה ואת הגבוה, ת"ל והנה [אין] מראהו עמוק מן העור, אם כן למה נאמר מראהו עמוק, שיכול אפילו נתקו בידי אדם יהא טמא, ת"ל מראהו עמוק מה מראה עמוק בידי שמים אף אין לי אלא בידי שמים, ובו להביא את מה שבתוכו ושוכב חוצה לו פרט לשחוצה לו ושוכב בתוכו, שער מיעוט שער שתי שערות, צהוב לא ירוק ולא אדום ולא שחור אוציא את כולן ולא אוציא את שער לבן ודין הוא ומה אם שער צהוב שאין סימן טומאה בנגע הרי הוא סימן טומאה בנתק, שער לבן שסימן טומאה בנגע אינו דין שהוא סימן טומאה בנתק, ת"ל צהוב [צהוב] ולא לבן, ולמה הוא דומה לתבנית הזהב דק לקוי קצר דברי ר' עקיבא, ריבנ"א אפילו ארוך, אריב"נ מה לשון אומרת דק מקל זה דק קנה זה דק לקוי קצר או דק לקוי ארוך א"ל רבי עקיבא עד שאנו למדין מקנה נלמד משער, דק שערו של פלוני דק לקוי קצר ולא דק לקוי ארוך, יכול יהא מוסיף על ארבעה מראות של עור הבשר, ת"ל וטמא אותו הכהן נתק הוא (ואין מוסיף על מראות של עור הבשר), יכול אינו מוסיף אבל יטמא את מקום הבהרת, ת"ל נתק הוא ואין מטמא את מקום הבהרת, יכול לא יטמא את מקום הבהרת אבל תהא מטמאה בהרת בראש ובזקן תלמוד לומר נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא אין לראש ולזקן טומאה אלא טומאת נתקין בלבד: