ילקוט שמעוני על התורה
ואם בהרת לבנה מנא לן דבהרת עזה היא אמר אביי אם בהרת לבנה היא היא לבנה ואין אחרת לבנה, תנו רבנן בהרת עמוקה וכן הוא אומר מראהו עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל, שאת אין אלא גבוה, וכן הוא אומר על ההרים הרמים ועל הגבעות הנשאות, ספחת אין ספחת אלא טפלה, וכן הוא אומר ספחני נא אל אחת הכהונות, אשכחן טפלה לשאת טפלה לבהרת מנא לן, אמר רבי זירא נאמר לבנה בשאת ונאמר לבנה בבהרת מה לבנה האמורה בשאת יש לה טפלה אף לבנה האמורה בבהרת יש לה טפלה, במתניתא תנא הטיל הכתוב לספחת בין שאת לבהרת לומר לך כשם שטפלה לשאת כך טפלה לבהרת, שאת כצמר לבן אמר רב ביבי כצמר נקי בן יומו שמכבנים אתו למילת, בהרת לבנה אין לי אלא בהרת מנין לרבות את השאת, תלמוד לומר למטה שאת לבנה, מנין לרבות שאר המראות תלמוד לומר ואם בהרת, יכול כשם שהיא שלישית לכתוב כך תהא שלישית במראות, ת"ל לבנה היא, אין למעלה הימנה, כמה תהא לבנוניתה כשלג שנאמר והנה מרים מצורעת כשלג, יכול כל מראה שלג יהו טמאין ושאר כל המראות יהו טהורין ת"ל בוהק, בהק טהור, למעלה הימנו טמא, מכאן אמרו מראות נגעים שנים שהן ד' בהרת עזה כשלג, שניה לה כסיד ההיכל שאת כקרום ביצה, שניה לה כצמר לבן דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים שאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה, הפתוך שבשלג כיין המזוג (בשלג), פתוך שבסיד כדם מזוג בחלב דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר אדמדם שבזה ושבזה כיין מזוג במים אלא שלג עזה, של סיד דיהה הימנה, רבי חנינא סגן הכהנים אומר מראות נגעים שלשים וששה, עקביא בן מהללאל אומר מראות נגעים שבעים ושנים, א"ר יוסי שאל יהושע בנו של רבי עקיבא את רבי עקיבא אמר ליה מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה אמר ליה אם לאו מה יאמרו, אמר ליה יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא א"ל מלמד שמצטרפין זה עם זה, א"ל ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה א"ל מלמד שאם אינו בקי בהם ובשמותן לא יראה את הנגעים, ושערה ולא שער מחיתה, מכאן אמרו בהרת כגריס ובה מחיה בכעדשה ושער לבן בתוך המחיה הלכה המחיה טמאה מפני שער לבן, הלך שער לבן טמאה מפני מחיה, ורבי שמעון מטהר מפני שלא הפכתו הבהרת, אמרו לו והלא כבר נאמר ושער בנגע הפך לבן נגע זה מכל מקום, ושערה לא שער מקצתה, מכאן אמרו בהרת היא ומחיתה כגריס ושער לבן בתוך הבהרת הלכה מחיה טמאה מפני שער לבן הלך שער לבן טמאה מפני מחיה, ור' שמעון מטהר שלא הפכתו הבהרת כגריס, ומודה שאם יש במקום שער לבן כגריס שהוא טמא, ושערה לא הפך והסגיר אם יש בה שער שחור אינו ממעטה, שאלו תלמידיו את רבי יוסי בהרת ובה שער שחור חוששין שמעט מקומה את הבהרת מכגריס, אמר להם בהרת ובה שער לבן חיישינן שמא מעט מקומה את הבהרת מכגריס, א"ל לא אם אמרת בשער לבן שסימן טומאה תאמר בשער שחור שאין סימן טומאה, אמר להם הרי שיש בה עשר שערות לבנות (כולם) [כלום] הם לסימני טומאה אלא שתים חוששין למותר שמא מיעט מקומה את הבהרת מכגריס, א"ל לא אם אמרת בשער לבן שהוא מין טומאה תאמר בשער שחור שאינו מין טומאה, אמר להם אף שער שחור הופך והווה מין טומאה ואומר ושערה לא הפך לבן והסגיר אם יש בה שער שחור אינו ממעטה: