Quotation_auto על ויקרא 13:22

וכבס בגדיו מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה וטהר מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הצפרין, וכבס בגדיו וטהר יכול הרי הוא מסולק ת"ל אם תפשה טמא, אין לי אלא במראה מנין שלא במראה, ת"ל אם פשה תפשה, החליטו בשער לבן והלך שער לבן ובא שער לבן, וכן המחיה והפשיון בתחלה ובסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני ולאחר הפטור הרי זה כמות שהוא כו', החליטו בפשיון והלך הפשיון ובא פשיון וכן שער לבן ובמחיה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני ולאחר הפטור הרי זה כמות שהיה לכך נאמר תפשה, אם פשה תפשה, יכול יהא פשיון מטמא בתחלה, ת"ל אחרי הראותו אל הכהן, יכול אם ראהו הכהן שפושה והולך יזקק לו תלמוד לומר לטהרתו אין נזקק לו אלא משעה שרואה אותו אם לטהרה אם לטומאה, ונראה שנית אל הכהן (כיון) [כהן] שרואהו בראשונה רואהו בשניה, אם מת רואהו כהן אחר. וראהו הכהן והנה פשתה המספחת בעור, הרי זה בא ללמד על הפשיון שאם נשתנו מראיו שהוא טמא, וטמאו הכהן צרעת היא הרי זה בא ללמד על הפשיון שלא יטמא אלא בארבעה מראות ובהן [המראות] שהאום מטמא הפשיון מטמא, והלא דין הוא האום מטמא והפשיון מטמא מה האום אין מטמא אלא בארבעה מראות אף פשיון לא יטמא אלא בארבעה מראות, או כלך לדרך זו שער לבן סימן טומאה ופשיון סימן טומאה מה שער לבן מטמא בכל מראה לבן אף פשיון מטמא בכל מראה לבן, נראה למי דומה דנין דבר שמטמא בכל הנגעים מדבר שהוא מטמא בכל הנגעים ואל יוכיח שער לבן שאין מטמא בכל הנגעים, או כלך לדרך זו דנין דבר שסימן טומאה מדבר שסימן טומאה ואל תוכיח טומאת האום שאינו סימן טומאה ת"ל וטמאו הכהן צרעת היא הרי זה בא ללמד על הפשיון שלא יטמא אלא בארבעה מראות, היא פרט לשפשה לבהק, נגע וגו' בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת, למדנו לשאת מטמא במחיה, מנין לרבות שאר המראות, ודין הוא אם מצינו ששוו כל המראות לשאת ליטמא בשער לבן ישוו כל המראות לשאת ליטמא במחיה, [ועוד] ק"ו אם שוו כל המראות לשאת ליטמא בשער לבן שאין שער לבן מטמא בקרחת ובגבחת, לא ישוו כל המראות לשאת לטמא במחיה שהמחיה מטמא בקרחת ובגבחת, לא אם שוו כל המראות לשאת ליטמא בשער לבן שהשער לבן מטמא בשחין ובמכוה, ישוו כל המראות לשאת ליטמא במחיה שאין המחיה מטמא בשחין ובמכוה, תלמוד לומר נגע צרעת, אי מה שאת אום אף בהרת אום מנין לרבות שאר המראות הוא הדין והוא התשובה תלמוד לומר נגע צרעת, כי תהיה מן הדבור ואילך, באדם להביא את הבא כלו לבן שתהא מחיה מטמאתו, שהיה בדין אם בהרת קטנה מחיה מטמאתה בהרת גדולה לא תהא מחיה מטמאתה, לא אם אמרת בבהרת קטנה שסימן טומאה תאמר בבהרת גדולה שאינה סימן טומאה הואיל ואינה סימן טומאה לא תהא מחיה מטמאתה, ת"ל באדם להביא את הבא כלו לבן שתהא מחיה מטמאתו, קראו לו לראות נגע אחד וצמח בו נגע אחר מנין שיזקק לו, תלמוד לומר וראה הכהן והנה שאת, והיא הפכה שהפכתו היא ולא שהפכתו חברתה, זהו שער פקידה שעקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין, (ואיזהו שער פקידה מי שהיתה בו בהרת כגריס ובה שער לבן והלכה הבהרת והניחה לשער לבן במקומו וחזרה והניחה שער לבן את מקומה וחזרה עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין), אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהוא טהור, איזהו שער פקידה מי שהיתה בו בהרת כגריס ובה שתי שערות והלך ממנה מן האום כחצי גריס והניח שער לבן במקום הבהרת וחזר, אמרו לו כשם שבטלו (את) דברי עקביא כך דבריך אין מתקיימין, והיא הפכה שהפכתו כלה ולא שהפכתו מקצתה, כיצד בהרת כחצי גריס ובה (שער לבן אחד נולדה הרי זה להסגיר, בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות הרי זה להסגיר, בהרת כחצי גריס (ובה) שתי שערות ונולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זה להסגיר, והיא הפכה שהפך כלה את כלו ולא שהפך כלה את מקצתו, כיצד בהרת כחצי גריס [ובה שערה אחת נולדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ה"ז להסגיר, בהרת כחצי גריס] ואין בה כלום, נולדה בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות הרי זה להחליט מפני שהפכתו הבהרת, ומחית בשר חי בשאת יכול כל שהוא ת"ל שער לבן ומחית בשר, מה שער לבן מקום שתי שערות אף מחיה מקום שתי שערות, יכול לא תהא טמאה עד שיהא בה שער לבן ומחיה, תלמוד לומר צרעת נושנת היא היא טמאה ואינה צריכה דבר לסעדה, אם כן למה נאמר שער לבן ומחית בשר למד שלא תהא טמא עד שתהא כדי לקבל שער לבן ומחיה, יכול שער לבן מצד זה ומחיה מצד זה תלמוד לומר בשאת שתהא מבוצרת לתוך השאת, הא כיצד נמצא מקום שתי שערות מימינה מקום שתי שערות משמאלה מלמעלה ממנה מלמטה ממנה מרובע נמצאו שלשים ושש שערות נמצא גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע, בשר חי ולא השחין, בשר חי ולא הבוהק, בשאת ולא הבוהק, צרעת בנין אב לכל הצרעת שיהא כגריס, נושנת מלמד שמטמאה שלא הפוכה, והלא דין הוא שער לבן סימן טומאה ומחיה סימן טומאה מה שער לבן אין מטמא אלא הפוך אף מחיה לא תטמא אלא הפוכה תלמוד לומר נושנת מלמד שמטמאה שלא הפוכה, היא מלמד שמטמאה הפוכה, והלא דין הוא ומה אם שער לבן שאין מטמא שלא הפוך הרי הוא מטמא הפוך, מחיה שמטמאה שלא הפוכה אינו דין שמטמאה הפוכה, ת"ל היא מלמד שמטמאה הפוכה, וטמאו הכהן לא יסגירנו הא למדנו שאין מסגירין את המוחלט, מנין שאין מחליטין את המוסגר אין מסגירין (את המוסגר ואין מחליטין) את המוחלט, תלמוד לומר לא יסגירנו כי טמא הוא כל שנקרא [שמו] עליו טמא אין זקוק לו, (רבי אומר) [או] אינו אומר לא יסגירנו כי טמא לא יסגירנו כהן [טמא] אבל מוחלט יסגירנו, ת"ל כי טמא הוא בנראה דברתי ולא דברתי ברואה, ואם פרוח תפרח אין לי אלא שפרחה בכולה כאחת פורחת וחוזרת פורחת וחוזרת (ופורחת) מנין ת"ל תפרח, ואם פרוח תפרח אין לי אלא מלמטה למעלה מלמעלה למטה מנין ת"ל תפרח, ואם פרוח תפרח אין לי אלא מטמאה לטהורה מטהורה לטמאה מנין ת"ל תפרח, ואם פרוח תפרח רבי נחמיה אומר אם בתחלה פרחה מטמאה לטהורה טהור, מטהורה לטמאה טמא, צרעת מה ת"ל שיכול אין לי פריחה מטהרת אלא בשאת בלבד מנין לרבות שאר המראות ת"ל הצרעת, וכסתה הצרעת ולא הבהק, מפני שהייתי אומר הואיל) ואין סימן טומאה בתחלה תהא סימן טומאה בסוף ת"ל וכסתה הצרעת ולא הבהק, את כל עור הנגע עור הראוי לקבל נגע פרט לשחין המורד ולמכוה המורדת, או אינו אומר את כל עור הנגע אלא הראוי לקבל נגע כגריס יעכב פחות מכגריס לא יעכב, תלמוד לומר כלו הפך לבן, אי כלו לבן יכול אף תוך ראשו ואף תוך רגליו, תלמוד לומר מראשו להוציא תוך ראשו, ועד רגליו להוציא את תוך רגליו: