ילקוט שמעוני על התורה
וכי יהיה בקרחת או בגבחת, מלמד שאין הקרחת והגבחת מצטרפין זו עם זו, יכול לא יצטרפו זו עם זו אבל יפשו מזו לזו ת"ל בקרחתו או בגבחתו כשם שאין מצטרפין זו עם זו כך אין פושות מזו לזו, נגע לבן אדמדם מלמד שמטמא בפתוך, צרעת מלמד שמטמאין במחיה, והלא דין הוא ומה אם השחין והמכוה שמטמאין בשער לבן אין מטמאין במחיה קרחת וגבחת שאין מטמאין בשער לבן אינו דין שלא יטמאו במחיה, ת"ל צרעת מלמד שמטמאות במחיה, פורחת מלמד שמטמאה בפשיון, היא אינה מטמאה בשער לבן, והלא דין הוא ומה אם השחין והמכוה שאין מטמאין במחיה מטמאין בשער לבן קרחת וגבחת שמטמאות במחיה אינו דין שיטמאו בשער לבן, תלמוד לומר היא, היא אין מטמאה בשער לבן וכו', וראה אותו הכהן והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת למדנו לשאת שמטמא בפתוך מנין לרבות שאר המראות ת"ל נגע לבן אדמדם, כמראה צרעת עור בשר בשני שבועות, והלא דין הוא טמא כאן וטמא בעור הבשר מה עור הבשר בשני שבועות אף כאן בשני שבועות, או כלך לדרך זו טמא כאן וטמא בשחין ומכוה מה שחין ומכוה בשבוע אחד אף כאן בשבוע אחד, נראה למי דומה דנין דבר שמטמא במחיה מדבר שמטמא במחיה ואל יוכיח שחין ומכוה שאין מטמאין במחיה, או כלך לדרך זו דנין דבר שמטמא בשני סימנין מדבר שמטמא בשני סימנין ואל יוכיחו עור ובשר שמטמא בשלשה סימנין, תלמוד לומר כמראה צרעת עור בשר בשני שבועות, הרי עור ובשר כזו מה זו מטמאה בפתוך אף עור הבשר מטמא בפתוך, רבי אומר הרי זה כעור הבשר מה עור הבשר מטמאה חלקה שלא פתוכה אף זו תטמא חלקה שלא פתוכה, צרעת כגריס והלא דין הוא טמא כאן וטמא בשחין ומכוה מה שחין ומכוה בכגריס אף כאן בכגריס, לא אם אמרת בשחין ובמכוה שמטמא בשער לבן ואין מקום שער לבן צריך כלום תאמר בקרחת וגבחת שמטמא במחיה והרי מחיה צריכה כעדשה, עור הבשר יוכיח שמטמא במחיה ומטמא בכגריס, לא אם אמרת בעור הבשר שמטמא בשלשה סימנין תאמר בקרחת ובגבחת שאין מטמאות אלא בשנים הואיל ואין מטמאות אלא בשנים לא יטמאו בכגריס, תלמוד לומר צרעת כגריס, איש אין לי אלא איש מנין לרבות את האשה ואת הקטן, ת"ל צרוע בין איש בין אשה ובין קטן, א"כ למה נאמר איש לענין של מטה האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת: