Quotation_auto על ויקרא 13:5

ובשר כי יהיה בעורו שחין ונרפא, א"ר זירא בשר כתיב ביה ונרפא, אדם לא כתיב ביה ונרפא, א"ר יוחנן אדם 'אפר 'דם 'מרה, בשר 'בושה 'סרוחה 'רמה. ואית דאמרי 'רמה 'שאול 'בושה דכתיב בשי"ן, אמר רב אשי כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף נפחת. שנאמר ולשאת ולספחת אין שאת אלא גבוה שנאמר על כל ההרים הרמים וגו' ועל הגבעות הנשאות ואין ספחת אלא טפלה שנאמר ספחני נא וגו', שחין יכול מורד ת"ל ונרפא, אי ונרפא יכול שתעשה צלקת ת"ל שחין הא כיצד נרפא ולא נרפא, כשהוא אומר למטה צרבת השחין היא עד שיקרום כקליפת השום. אין לי אלא שחין שעלה מאליו מנין לקה בעץ באבן בגפת ובמי טבריא וכל דבר שאינו בא מחמת האש תלמוד לומר שחין שחין ריבה. אין לי אלא שחין של אחר הדבור, שלפני הדבור מנין. בגוי משנתגייר, עד שלא נתגייר מנין. בקטן משנולד, עד שלא נולד מנין. ת"ל שחין שחין ריבה. אין לי אלא שחין שיש לו להיכן יפשה שחין שאין לו להיכן יפשה מנין, ת"ל שחין שחין ריבה. אין לי אלא בזמן שמקצתו שחין מקצתו בהרת מנין מקצתו שחין וכלו בהרת מקצתו בהרת וכלו שחין כלו שחין וכלו בהרת ת"ל כי יהיה בו בעורו בו ואפילו בכלו בעורו ואפילו בכלו. שאלו תלמידיו את רבי אליעזר מי שעלתה לתוך ידו בהרת כסלע ומקומה צרבת השחין מהו א"ל יסגיר. א"ל למה, לגדל שער לבן אינה ראויה, לפשיון אינה פושה, למחיה אינה מטמאה, א"ל שמא תכנס ותפשה. א"ל והלא מקומה כגריס. א"ל כך שמעתי יסגיר. אמר ליה רבי יהודה בן בתירא נלמוד בו. אמר ליה אם לקיים דברי חכמים הן. א"ל שמא יולד לו שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו. א"ל חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים. והיה במקום השחין שאת שיקדים שחין לשאת ולא שתקדים שאת לשחין. ר' אליעזר בן יעקב אומר קרוי הוא במקומו ואע"פ שלא בא לשם, כיצד היה בעור הבשר עד שלא נעשה השחין וחיה רבי אליעזר בן יעקב מטמא וחכמים מטהרין. שאת לבנה מלמד שמטמאה חלקה. בהרת לבנה אדמדמת מלמד שמטמא בפתוך. יכול שאת מטמא חלקה ובהרת תטמא בפתוך מנין ליתן את האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת תלמוד לומר נגע צרעת. ומראה שפל מן העור אין לי אלא מראה שפל מנין לרבות את השווה ואת הגבוה ת"ל והנה מראה שפל מן העור. וטמא הכהן אותו נגע צרעת היא בשחין פרחה, ולא בעור הבשר. יכול לא תפשה בעור הבשר אבל תפשה בעור המכוה, ת"ל ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה. למקום שתחתיה היא פושה ואין פושה לא לעור הבשר ולא למכוה. ואם יראנה הכהן כולה כאחת, והנה אין בה ולא בחוט היוצא ממנה. יכול אע"פ שיש בו רוחב שתי שערות ת"ל והנה אין בבהרת שער לבן. אם פשה תפשה בעור מה ת"ל לפי שנאמר וראהו הכהן ביום השביעי אם פשה תפשה בעור יכול אין הפשיון מטמא אלא בשביעי בלבד, בשמיני ובתשיעי ובעשירי מנין תלמוד לומר תפשה ואם פשה תפשה, החליטו בשער לבן והלך שער לבן וחזר שער לבן וכן בפשיון בתחלה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני אחר הפטור הרי זה כמות שהיה, החליטו בפשיון והלך פשיון ובא פשיון וכן בשער לבן בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני אחר הפטור הרי זה כמות שהיה לכך נאמר תפשה ואם פשה תפשה, וטמא אותו את הודאי הוא מטמא ואין מטמא את הספק, כיצד ב' שבאו אצל הכהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע בסוף שבוע בזה כסלע וכו' ואין ידוע באיזה מהן פשה בין באיש אחד בין בשני אנשים טהור, ר' עקיבא אומר באיש אחד טמא ובשני אנשים טהור, א"ל והלא נאמר נגע הוא אם כן מה תלמוד לומר וטמא אותו את הודאי הוא מטמא ואין מטמא את הספק ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה, למקום שתחתיה היא פושה ואינה פושה לא לעור הבשר ולא למכוה צרבת השחין שהיה מקומה צרוב שהיה מקומה ניכר, וטהרו את הודאי הוא מטהר ואין מטהר את הספק, כיצד שנים שבאו אצל כהן בזה בהרת כגריס ובזה כסלע, בסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד שניהם טמאים אע"פ שחזרו להיות כסלע וכסלע שניהם טמאים עד שיחזרו להיות כגריס שנאמר וטהרו את הודאי הוא מטהר ואין מטהר את הספק ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא או בשר כי יהיה בעורו מכות אש מלמד שאין השחין והמכוה מצטרפין זה עם זה לא שבאו ואין יודע אם שחין הוא ואם מכוה הוא אלא אפילו כחצי גריס מן השחין וכחצי גריס מן המכוה אין מצטרפין, מכות אש יכול מורדת ת"ל והיתה מחית המכוה יכול עד שתעשה צלקת תלמוד לומר מכות אש הא כיצד חיתה ולא חיתה כשהוא אומר למטה צרבת המכוה היא עד שתקרום כקליפת השום, אין לי אלא שנכוה באור מנין נכוה בגחלת ברמץ בסיד רותחת בגפסים רותח ובחמין שהוחמו מחמת האור מנין תלמוד לומר מכוה מכוה ריבה:

כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר, כיצד ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא, וכתיב או בשר כי יהיה בעורו מכות אש, והלא שחין ומכוה בכלל כל הנגעים היו וכשיצאו לטעון טוען אחר שהוא כענינו יצאו להקל ולא להחמיר, להקל עליהם שלא ידונו במחיה ושלא ידונו אלא בשבוע אחד כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר, כיצד ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן, והלא ראש וזקן בכלל עור ובשר היו וכשיצאו לטעון טוען אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר, להקל עליהן שלא ידונו בשער לבן, ולהחמיר עליהן שידונו בשער צהוב אין לי אלא מכוה שלאחר הדבור, שלפני הדבור מנין, בגוי משנתגייר, עד שלא נתגייר מנין, בקטן משנולד, עד שלא נולד מנין, ת"ל מכוה מכוה ריבה, מכוה, אין לי אלא מכוה שיש לה להיכן תפשה, מכוה שאין לה להיכן תפשה מנין, ת"ל מכוה מכוה ריבה, אין לי אלא שמקצתה מכוה ומקצתה בהרת, מנין שמקצתה מכוה וכולה בהרת מקצתה בהרת וכולה מכוה כולה מכוה וכולה בהרת, ת"ל כי יהיה בעורו ואפילו בכולו, בהרת לבנה אדמדמת, מלמד שמטמא בפתוך, מנין שמטמא חלקה תלמוד לומר לבנה, מנין לרבות שאר המראות ת"ל או לבנה, ואם יראנה כלו כאחד, והנה אין בבהרת שער לבן, זהו שאמרנו לרבות את החוט שיש בו רוחב שתי שערות, ושפלה איננה מן העור והיא כהה זה שאמרנו לרבות את השוה ואת הגבוה, וראהו הכהן ביום השביעי אם פשה בעור מה תלמוד לומר, לפי שנאמר ואם פשה תפשה בעור יכול אין הפשיון מטמא אלא בסוף שבוע מנין לאחר הפטור ת"ל תפשה ואם פשה תפשה, חלטו בשער לבן והלך שער לבן ובא שער לבן וכן הפשיון בתחלה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר הפטור החליטו בפשיון הרי הוא כמות שהיה לכך נאמר תפשה ואם פשה תפשה מה ת"ל צרעת צרעת צרעת ג' פעמים, צרעת כגריס, צרעת ליתן האמור בשאת בבהרת ואת בבהרת בשאת, צרעת ליתן את האמור בשחין במכוה ואת האמור במכוה בשחין, מה תלמוד לומר היא ז' פעמים, היא אינה מטמאה במחיה תחלה בסוף שבוע אחר פטור, היא פרט לשפשה לבוהק בסוף שבוע אחר הפטור, היא אין לה מראה ה' היא אין השחין והמכוה מצטרפין זה עם זה, ואיש להביא את שניתק נתק בתוך נתק, רבי עקיבא אומר איש ואשה אין לי אלא איש ואשה, מנין לרבות קטן וקטנה טומטום ואנדרוגינוס ת"ל איש או אשה, כי יהיה בו נגע בראש או בזקן מלמד שאין הזקן והראש מצטרפין זה עם זה, יכול לא יצטרפו זה עם זה אבל יפשה מזה לזה, ת"ל נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא כשם שאין מצטרפין זה עם זה כך אין פושין מזה לזה, אין לי אלא שיש לו בראש ובזקן, יש לו בראש ולא בזקן בזקן ולא בראש לא בראש ולא בזקן מנין, תלמוד לומר איש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן מראהו עמוק אין לי אלא מראה עמוק מנין לרבות את השוה ואת הגבוה, ת"ל והנה [אין] מראהו עמוק מן העור, אם כן למה נאמר מראהו עמוק, שיכול אפילו נתקו בידי אדם יהא טמא, ת"ל מראהו עמוק מה מראה עמוק בידי שמים אף אין לי אלא בידי שמים, ובו להביא את מה שבתוכו ושוכב חוצה לו פרט לשחוצה לו ושוכב בתוכו, שער מיעוט שער שתי שערות, צהוב לא ירוק ולא אדום ולא שחור אוציא את כולן ולא אוציא את שער לבן ודין הוא ומה אם שער צהוב שאין סימן טומאה בנגע הרי הוא סימן טומאה בנתק, שער לבן שסימן טומאה בנגע אינו דין שהוא סימן טומאה בנתק, ת"ל צהוב [צהוב] ולא לבן, ולמה הוא דומה לתבנית הזהב דק לקוי קצר דברי ר' עקיבא, ריבנ"א אפילו ארוך, אריב"נ מה לשון אומרת דק מקל זה דק קנה זה דק לקוי קצר או דק לקוי ארוך א"ל רבי עקיבא עד שאנו למדין מקנה נלמד משער, דק שערו של פלוני דק לקוי קצר ולא דק לקוי ארוך, יכול יהא מוסיף על ארבעה מראות של עור הבשר, ת"ל וטמא אותו הכהן נתק הוא (ואין מוסיף על מראות של עור הבשר), יכול אינו מוסיף אבל יטמא את מקום הבהרת, ת"ל נתק הוא ואין מטמא את מקום הבהרת, יכול לא יטמא את מקום הבהרת אבל תהא מטמאה בהרת בראש ובזקן תלמוד לומר נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא אין לראש ולזקן טומאה אלא טומאת נתקין בלבד: