Quotation_auto על ויקרא 14:5

ואמר והובא אל הכהן. לפי שאמר למעלה נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן. כן אמר בטהרה והובא אל הכהן. לרמוז שאין טהרתו אלא ע"פ כהן כמו שהיתה טומאתו. וזה לרמוז שאע"פ שיראה הוא סימני טהרה בעצמו אין מועיל לו אלא ע"י הכהן. ולכן צריך לשלוח לכהן שיבא ויראנו. וזהו והובא אל הכהן ואז ויצא הכהן. שאם הדבר כפשוטו שכבר הובא לכהן. איך יחזור לומר ויצא הכהן. ואולי הרמז בזה לפי שטומאת נגעים וטהרתן כולן גזירת הכתוב שהשי"ת גזר על זה האיש להענישו עד זמן ידוע. ואחר שהשלים זמנו. השי"ת גוזר על הנגעים שיתרפאו. וזהו ביום טהרתו. שהגיע זמן טהרתו ונשלמה גזירתו והובא אל הכהן הידוע הוא הכהן של מעלה. שאחר ששב מחטאתו ונשא עיניו לשמים והגיע מחשבתו למעלה. בזה והובא אל הכהן של מעלה. ואחר כך ויצא הכהן וראה שנרפא הנגע למעלה ולמטה. ואז יקריב קרבנו הנזכר בפרשה לכפר על חטאתו. ולהתודות עליו ולומר שלא ישוב עוד לחטאתו. ולכן צוה שיקח שתי צפרים חיות טהורות. כלומר בריאות וטובות. ורז"ל נתנו טעם לפי שהוא [עשה] מעשה פטפוט לפיכך יביא קרבן פטפוט. וזהו שאמרו אילין ציפרין קולנין הן ולשון הרע בעל קול. יבא בעל קול ויכפר על בת קול. עץ ארז ואזוב ושני תולעת. רמז למה שאמר אם יהיו חטאיכם כשנים וגו'. וצוה לשחוט את הצפור האחת. לרמוז לו שצריך שיחשוב עצמו כמת. כי המצורע חשוב כמת כמו שאמר מלך ישראל בענין נעמן. האלהים אני להחיות ולהמית. וזהו ושחט את הצפור האחת אל כלי חרס. לזכר כי עפר הוא ואל עפר ישוב. על מים חיים רמז לתורת השם שנקרא מים חיים. שצריך לעסוק בה ובה ישתה וישכח רישו. את הצפור החיה. יקח אותה לפי שהיא רמז שבחרטתו ובתשובתו יחיה וירפא מצרעתו ומטומאתו. ולכן צריך לאגוד כל אלה הדברים ולטבול אותם בדם הצפור השחוטה. ולא יהיה נרגן מפריד אלוף ולא יהיה מפריד בין אחים. אלא לחבר את האהל להיות אחד. והזה על המטהר שבע פעמים. לטהרו ממה שאמרנו שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו. וכן זה המספר כולל מספר רב לכלול בו העשרה דברים שבהם נגעים באים. וצוה לשלוח את הצפור החיה על פני השדה. להורות שכמו שהצפור הזאת משתלחת על פני השדה ובידה לשוב. כן זה האדם בידו לשוב מחטאתו. אחר שהכל הוא בבחירתו. ולכן צריך לשים על לבו לבלתי התגאל בכל התועבות האל. ואם תשוב הצפור המשולחת היא מזומנת כנגדו:

ושחט את הצפור האחת אחת משתים. האחת ברורה שבשתים. האחת שאם מתה אחת מהן או שנעשית טרפה יקח זוג לשניה. האחת אל כלי חרש והלא דין הוא ומה אם במקום שלא כשרו משם לשם כשרו בעיר בין מקום שכשרו משם לשם אינו דין שיכשרו בעירובין, תלמוד לומר האחת אל כלי חרש ואין שתים אל כלי חרס. יכול כל הכלים תלמוד לומר חרש אי חרס יכול מקידה תלמוד לומר כלי הא כיצד זו פיילי של כלי חרס. אל כלי חרש על מים חיים מה מים שלא נעשה בהם מלאכה אף כלי שלא נעשה בו מלאכה. וסוטה גמר כלי כלי ממצורע מה כאן כלי חדש אף להלן כלי חרש. מים חיים ולא מים מלוחין ולא מים פושרין ולא מים מכזבים ולא מים מנטפין. רבי אליעזר אומר מה מים שלא נעשה בהם מלאכה אף כלי שלא נעשה בו מלאכה. ר' שמעון אומר מה מים ברורין שבמינן אף הצפור ברורה שבמינה (ולקח) זו (קבלי) [כיכלי]. ומנין אתה אומר נשפך הדם (תעב) [תמות] המשתלחת מתה המשתלחת ישפך הדם, תלמוד לומר את הצפור החיה. יקח אותה מלמד שמפרישה בעצמה. ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור, מה תלמוד לומר שיכול הואיל ולא היתה עמהן בכלל אגידה לא תהא עמהן בכלל טבילה, תלמוד לומר וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה החזיר את הצפור לכלל טבילה. כיצד הוא עושה נוטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת וכורכן בשירי לשון ומקיף להם ראשי אגפים וזנב של שניה טובל ומזה. בדם. יכול בדם ודאי תלמוד לומר במים חיים. אי במים חיים יכול עד שיהו כולו מים חיים, תלמוד לומר בדם, הא כיצד מים חיים שדם הצפור ניכר בהם ושערו חכמים רביעית. שחוטה ולא מלוקה שהיה בדין הואיל והכשרו בפנים בעוף והכשרו בחוץ בעוף מה הכשרו בפנים מלוקה אף הכשרו בחוץ מלוקה תלמוד לומר שחוטה ולא מלוקה. אל כלי חרש על מים חיים רביעית מים למצורע. מים שדם צפור ניכר בהם וכמה הן רביעית. עשר רביעיות הן (כתוב לעיל):