ילקוט שמעוני על התורה
מפץ בשרץ מנין ודין הוא ומה פכין קטנים שטהורין בזב טמאין בשרץ מפץ שטמא בזב אינו דין שיהא טמא בשרץ. [אלא] מפץ במת מנלן דתניא נאמר בגד ועור בשרץ ונאמר בגד ועור במת מה בגד ועור האמור בשרץ מפץ טמא בו אף בגד ועור האמור במת מפץ טמא בו. מופנה [דאי לא מופנה] איכא למיפרך מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה תאמר במת שאינו מטמא אלא בכזית. לאיי אפנויי מופנה מכדי שרץ איתקש לשכבת זרע דכתיב או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע וסמיך ליה או איש אשר יגע בכל שרץ וכתיב ביה בשכבת זרע וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע בגד ועור דכתב רחנא גבי שרץ למה לי ש"מ לאפנויי. ואכתי מופנה מצד אחד הא דמת נמי אפנויי [מופנה] מכדימת איתקש לשכבת זרע וכתיב ביה בשכבת זרע וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע בגד ועור דכתב רחמנא גבי מת למה לי ש"מ [לאפנויי והוה] מופנה משני צדדין. הניחא למאן דאמר דון מינה ואוקי באתרה אלא למאן דאמר דון מינה ומינה מא"ל. א"ק וכבסתם בגדיכם ביום השביעי כל טומאות שאתה מטמא במת לא יהו פחותים משבעה: