ילקוט שמעוני על התורה
ולקח מלא המחתה והביא, בכל יום חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב, והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס. רבי יוסי אומר בכל יום חותה בשל סאה ומערה לתוך שלשה קבין, והיום חותה בשל שלשה קבין ובה היה מכניס, גחלי יכול עוממות תלמוד לומר אש, אי אש יכול שלהבת תלמוד לומר גחלי אש, הא כיצד מן הלוחשות הללו. מנין שתהא האש בטלה על גבי גחלים, תלמוד לומר גחלי אש, מעל המזבח יכול מכל המזבח, תלמוד לומר מלפני ה', הא כיצד מן הסמוך למערב. אמר רבי יוסי זה סימן כל הניטל מבחוץ להנתן בפנים ניטל מן הסמוך לפנים. וכל היוצא מבפנים להנתן בחוץ ניתן על הסמוך בחוץ. תניא אידך ולקח מלא המחתה גחלי יכול עוממות ולא לוחשות, תלמוד לומר אשף אי אש יכול מחצה גחלת ומחצה שלהבת דעד דמטו להו לגואי הוו להו כולהו גחלים, אמר קרא ולקח מלא המחתה גחלי אש משעת לקיחה דליהוו גחלים. תנן הוציאו לו את הכף ריקם מלשכת הכלים ומחתה גדושה של קטרת מלשכת בית אבטינס וחופן מלא חפניו, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו. כף ביום הכפורים למה לי, מלא חפניו והביא אמר רחמנא, משום דלא אפשר. דהיכי נעביד נעיילה והדר ניעול, הבאה אחת אמר רחמנא ולא שתי הבאות. נישקליה לקטרת בחפניו ונתתיה למחתה דגחלים עילוה וליעול, כי מטי להתם היכי ליעביד, נישקלה בשיניה (ונחתה) [למחתה], השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה, הילכך כיון דלא אפשר עבדינן כדאשכחן בנשיאים. בעי רב פפא חפן חברו ונתן לתוך חפניו מהו, מלא חפניו בעינן והא איכא, או דילמא ולקח והביא בעינן וליכא, תיקו. איבעיא להו מהו שיעשה מדה לחפינה התם הוא דכתיב בקומצו שלא יעשה מדה לקומץ אבל הכא דלא כתיב בהפניו לא, או דילמא יליף מלא מלא מקומץ. בעי רב פפא בין הבינים של מלא חפניו מהו, מלא חפניו והביא בעינן והא איכא. או דילמא ולקח והביא בעינן [והא ליכא, תיקו]. אמר רב פפא פשיטא לי מלא חפניו כדחפני אינשי, חפן בראשי אצבעותיו מהו (מלמעלה למטה) [מלמטה למעלה מהו] מן הצדדין מהו, חפן בזו בזו וקרבן זו אצל זו מהו [תיק]. מלא חפניו שאמרו לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות, נתפזרה הקטרת ממלא חפניו מהו, ידו כצואר בהמה ופוסלין או דילמא ככלי שרת דמי ולא נפסל, חשב בחפינת קטרת מהו, יליף מלא מלא (מהתם) [ממנחה] מה התם מהניא מחשבה אף הכא מהניא מחשבה. חשב בחתית גחלים מהו, מכשירי מצוה במצוה דמי או לא, תיקו. קטרת משל צבור. סמים שיהו סממניה בתוכה. דכה מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר ושחקת ממנה הדק מה תלמוד לומר דקה שתהא דקה מן הדקה. כיצד הוא עושה מפריש שלשת מנין מערב יום הכפורים כדי למלאות ממנו מלא חפניו ומחזירן למכתשת כדי לקיים בה דקה מן הדקה. ונתן את הקטרת על האש לפני ה' לשא יתקן מבחוץ ויכניס מפנים וכו' כדליעל. ולקח מדם הפר נוטלו ממי שממרס בו. והזה ולא מטיף והזה ולא זורק באצבעו באצבעו שבימין, על פני הכפרת קדמה זה בנה אב שבכל מקום שנאמר כפרת הפנים למזרח.