צרור המור על התורה
אח"כ אמר איש איש אשר ישחט שור או כשב או עז וגו'. ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וגו'. זאת הפרשה נסמכה לשעיר עזאזל. לרמוז כי אולי יעלה על לב קצת מהעם כי זה השעיר היה שלוח מנחה לסמאל. לזה באה זאת הפרשה להורות כי זה שקר. כי כוונת הש"י לא היתה אלא לטובתם של ישראל ולהרחיק מהם מעשיהם שהיו זובחים את זבחיהם על פני השדה. ואע"פ שהיו רגילין בכך. עכשיו הוא רוצה להרחיק מהם זוהמא. שיעשה בזה שיכרת מעמיו. אלא שיביאו קרבנם אל פתח אהל מועד. וא"כ איך עלה על הדעת שיצוה הש"י לישראל שישלחו השעיר על פני השדה. ולכן אמר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם במצרים. ולהוציא זה הדבר מלבם חזר לומר ואליהם תאמר. לחושבים סברא זאת. איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם. כלומר שנספחו על בית ישראל. והיה להם סברות רעועות מקודם. ואולי יחשבו כי זה הולך על הדרך ההוא. להם תאמר ותזרז כי איש איש אשר יעלה עולה ואל פתח אהל מועד לא הביאו ונכרת האיש ההוא מעמיו. ולפי שישראל במצרים והגרים הנדבקים בהם היו רגילין בדם לזבוח על פני השדה ולאכלו. צוה בכאן איש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם והכרתי אותו מקרב עמו. ונתן טעם לזה כי נפש כל בשר בדם הוא. ואחר שהיה נקרב ע"ג המזבח לגבוה אין ראוי שיאכלוהו. ולפי שהאדם צריך להיות נקי מה' ומישראל. ואולי שישחוט אדם חיה או עוף שהם נמצאים על פני השדה. והרואה הדם שפוך יאמר שלשם זביחה העלוהו שם. לז"א כי כל איש אשר יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו שיכסהו בעפר. בענין שלא יחשדו אותם:
צרור המור על התורה
אח"כ כתב וכי יפתה איש בתולה בדברי פתוי וחלקות ומתנות. וסמך מיד מכשפה לא תחיה לרמוז שכשאדם רואה שאינו יכול לפתותה. הולך אחר המכשפים והכשפניות שיעשו לו אהבת הנשים לפתותה. וכשרואה שאינו משיג בזה המבוקש. הולך ומבקש מין אחר של מכשף גדול מהראשון. והוא הכישוף שעושים בשכיבת הבהמה ומטמאים עצמם בזה. כמו שהוזכר בתלמוד על פסוק הלא אנכי אתונך. ולא עוד אלא שאתה עושה עמי מעשה אישות בלילה. נאמר כאן ההסכן הסכנתי וכו'. וזה היה עושה לטמא עצמו ולעשות כשפיו. לכן סמך בכאן כל שוכב עם בהמה. ולפי שרואה שגם בזה לא השיג המבוקש. הולך לבקש ולזבוח לשדים. ולשאול באנשים המשתמשים בשדים ומשביעים אותם לבקשת צרכיהם. לזה סמך מיד זובח לאלהים יחרם. הם השדים. כדכתיב יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום. וזהו זובח לאלהים. כמו לא אלהים. וסמך מיד וגר לא תונה ולא תלחצנו בוי"ו. להורות שהגר הוא שבא מעם אחר להדבק בישראל. וידוע כי כל האומות הם שטופים אחר הכישופים והשדים. ולכן הזהיר בכאן שזה הגר שבא מתוכם לא תונה אותם בדברים רעים. לומר שהוא מכשף ממשפחת המכשפים. וזהו וגר לא תונה ולא תלחצנו. והטעם כי גרים הייתם בארץ מצרים. שישבתם זמן רב שם והלכתם אחר הכשופים והשדים ולמדתם מדרכיהם. כדכתיב ובגלולי מצרים אל תטמאו. וכתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם. כימים הראשונים. וזהו כי גרים הייתם בארץ מצרים. ולפי שהאלמנה והיתומים הם חלשים כגרים. סמך מיד כל אלמנה ויתום לא תענון. וסמך מיד אם כסף תלוה את עמי את העני עמך להזהיר על העני. לפי שהוא בכלל גר יתום ואלמנה. כדכתיב ונתנו ללוי לגר ליתום ולאלמנה. לפי שההלואה לעני היא מצוה גדולה יותר מן הצדקה. ולכן צוה לחזור לו העבוט כאמרו השב תשיבנו לו. ואם לא תעשה כן צעוק יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני. וסמך אלהים לא תקלל. לרמוז שהשם יתברך ישמע צעקתו. אבל בעבור זה לא תקלל הדיין והנשיא לפי שאין עושין לך דין. וזה אזהרה לעני בענין שלא יהיה דל גאה. וחזר לדין העני ולמתנות כהונה. וזהו מלאתך ודמעך לא תאחר. ובזה ואנשי קדש תהיון לי. וחזר לדין הדיין ואמר לא תשא שמע שוא לקבלו. וכל שכן שלא תשית ידך עם רשע. וכן לא תהיה אחרי רבים. כל זה בענין הדין. ואולי סמך זה לפסוק ואנשי קדש תהיון לי. כי זאת היא גם כן קדושתם של ישראל שלא לקבל לשון הרע ולהיות עד שקר ולהיות אחרי רבים לרעות. כי כל אלו הדברים שמטמאים גופו של אדם ונפשו. ולזה סמך כי תפגע שור אויבך כי תראה חמור שונאך. לפי שהם מדות רחמניות בנפש. וכן לא תטה משפט אביונך. כי זה אכזריות גדולה. וכן ונקי וצדיק אל תהרוג. וכן וגר לא תלחץ. היא אכזריות לכם. אחר שאתם ידעתם את נפש הגר שהייתם גרים כהם. והשלים ענייני העני ואמר והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך. אלא שיש לראות למה אמר ושש שנים תזרע את ארצך. כי לא היל"ל אלא שש שנים. כי מה קישור יש בין ושש שנים עם וגר לא תלחץ. אלא שיש לומר כי כל זה מדבר בדין העניים. שהתחיל ואמר אם כסף תלוה וגומר. וכן אמר לא תטה משפט אביונך. והגר הוא בכלל העניים כמו שאמר ללוי לגר ליתום ולאלמנה. ולכן סמך אצלו ושש שנים תזרע את ארצך ואכלו אביוני עמך. הם הגרים והיתומים:
ילקוט שמעוני על התורה
והקטיר החלב חלב אף על פי שאין בו בשר, אשכחן חלב יותרת הכבד ושתי הכליות מנא לן דקתני ובמנחה אפילו כולה קיימת לא יזרוק הא יותרת הכבד ושתי הכליות יזרוק מנין, ר' יוחנן דידיה אמר לריח ניחוח כל שאתה מעלה לריח ניחוח. ואצטריך למיכתב לריח ניחוח ואצטריך למיכתב חלב דאי כתב רחמנא חלב הוה אמינא חלב אין יותרת הכבד ושתי הכליות לא קמ"ל לריח ניחוח. ואי כתב רחמנא לריח ניחוח הוה אמינא אפילו מנחה כתב רחמנא חלב. ולא יזבחו עור את זבחיהם לשעירים אין שעירים אלא שדים שנאמר ושעירים ירקדו שם אשר הם זנים אחריהם לרבות שאר עבודה זרה. חקת עולם לבית עולמים, תהיה בזמן הזה, זאת להם ואין חייבים עליהן כרת. לדורותם שינהוג הדבר לדורות, ואליהן תאמר כל האמור בענין. ישראל אלו ישראל הגר אלו הגרים אשר יגור לרבות נשי גרים. בתוכם לרבות את הנשים ואת העבדים (המשוחררין), אם כן למה נאמר איש איש להביא שנים שהעלו דברי רבי יהודה. ר"ש אומר ודין הוא ומה אם במקום שהשוחט להדיוט חייב שנים ששחטו פטורים מקום שהמעלה להדיוט פטור אינו דין שנפטור שנים שהעלו, תלמוד לומר איש איש להביא שנים. ר' יוסי אומר ההוא אחד שהעלה חייב שנים שהעלו פטורין. אשכחן מוקטרי פנים שהעלן בחוץ, מוקטרי חוץ שהעלן בחוץ מנא לן, תנא דברי רבי ישמעאל ואליהם תאמר לרב פרשיות מה להלן בשחוטי חוץ אף כאן בשחוטי חוץ, מתקיף לה רב ביבי בר אביי האדתנן ל"ו כריתות בתורה הני ל"ז הויין דאיכא המעלה [והמעלה], קשיא. והא דתנן הזורק מקצת דמים בחוץ חייב מנא לן. ממדתניא דם יחשב לרבות את הזורק דבר ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר או זבח לרבות את הזורק. ור' ישמעאל האי או זבח מאי עביד ליה, מיבעי ליה לחלק. ור' עקיבא לחלק מנא ליה, נפקא ליה מלא יביאנו. ור' ישמעאל ההוא מיבעי ליה על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר, ור' עקיבא נפקא ליה מלעשות אותו. ור' ישמעאל אמר לך חד למוקטרי פנים שחסרו שהעלן בחוץ וחד למוקטרי חוץ שחסרו שהעלן בחוץ, והתניא ר' ישמעאל אומר יכול מוקטרי פנים שחסרו והעלן בחוץ יכול יהא חייב תלמוד לומר לעשות אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר. ורבי עקיבא קסבר מוקטרי פנים שחסרו והעלן בחוץ חייב. ור' עקיבא האי דם יחשב מאי עביד ליה לרבות שחיטת עוף. ור' ישמעאל נפקא ליה מאו אשר ישחט. ור' עקיבא אמר לך ההוא מיבעי ליה על השוחט הוא חייב ואינו חייב על המולק. ור' ישמעאל נפקא ליה מזה הדבר, דתניא אשר ישחט אין לי אלא שוחט בהמה שוחט עוף מנין, תלמוד לומר אשר ישחט. יכול שאני מרבה אף המולק, ודין הוא ומה שחיטה שיאן דרך הכשרה בפנים חייב, מליקה שדרך הכשרה בפנים לא כל שכן שחייב, תלמוד לומר זה הדבר, ור' עקיבא ההוא מיבעי ליה לגזרה שוה, אמר ר' אבהו שחט וזרק לדברי רבי ישמעאל חייב אחת לדברי ר' עקיבא חייב שתים. ואביי אמר אפילו לדברי ר' עקיבא נמי אינו חייב אלא אחת, דאמר קרא שם תעשה הכתוב עשאן כולן עשיה אחת. זרק והעלה לדברי רבי ישמעאל חייב שתיים. לדברי ר' עקיבא אינו חייב אלא אחת, אביי אמר אפילו לר' עקיבא מני חייב שתים להכי פלגינהו קרא שם תעלה ושם תעשה. שחט וזרק והעלה דברי הכל חייב שתים: