Quotation_auto על ויקרא 18:16
ילקוט שמעוני על התורה
ערות ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית. בין שאומר לאביך קיים בין שאומר לאביך הוצא וכו', ורבנן למעוט שפחה ונכרית מנא להו, נפקא להו מהאשה וילדיה תהיה לאדוניה. ור' יוסי בר' יהודה חד בשפחה וחד בנכרית. וצריכי דאי אשמעיון שפחה משום דאין לה יחס אבל נכרית דאית לה יחס אימא לא. ואי אשמעינן נכרית משום דלא שייכה במצות אבל שפחה אימא לא, צריכא. ורבנן אשכחן שפחה נכרית מנא לן, וכי תימא לילף משפחה מה לשפחה שכן אין לה יחס, אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי בנך [הבא מישראלית] קרוי בנך ואין בנך הבא מן הכותית קרוי בנך אלא בנה, הא בשבעת גוים כתיב. סיר לרבות את כל המסירות. ומאן תנא דפליג עליה דר' יוסי בר' יהודה ר' שמעון דדריש טעמא דקראי, ערות בת בנך רבא רמי כתיב ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותה הא בת בנה דידה ואת בת בתה דידה גלי וכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה הא כיצד, כאן בנשואין כאן באונס. ואימא פרט לחייבי לאוין, חייבי לאוין תפסי בה קידושין דכתיב כי תהיין לאיש שתי נשים וגו', אהובה אהובה בנשואה, שנואה שנואה בנשואיה ואמר רחמנא כי תהיין. תנו רבנן אנס אשה מותר לישא בתה, נשא אשה אסור לישא בתה. מנא הני מילי דתנו רבנן בכולן נאמר בהן שכיבה וכאן נאמר בו קיחא לומר לך דרך לקוחין אסרה תורה. אמר ליה רב פפא לאביי אלא מעתה גבי אחותו דכתיב ואיש אשר יקח את אחותו דרך קיחה הוא דאסור דרך שכיבה שרי. א"ל לקוחין יש בתורה סתם, הראיון לשכיבה לשכיבה הראוין לקיחה. רבא אמר אנס אשה מותר לישא בתה מהכא, דכתיב ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותה הא בת בנה דידה גלי וכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה וגו', הא כיצד כאן באונסין כאן בנשואין, ואיפוך אנא, עריות שאר כתיב בהו, בנשואין איכא שאר באונסין ליכא ליכא, ערות כלתך וגו' הבא על כלתו חייב משום כלתו ומשום אשת איש בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו בין מן האירוסין בין מן הנשואין. וליחייב נמי משום אשת בנו, אמר אביי פתח הכתוב בכלתו וסיים באשת בנו לומר לך זו היא כלתו וזו היא אשךת בנו. ערות אשת אחיך וגו' תניא אשת אחיך לא תגלה בין מן האב בין מן האם. או אינו אלא מן האב ולא מן האם ודין הוא חייב כאן וחייב באחותו מה אחותו בין מן האב בין מן האם אף כאן בין מן האם או כלך לדרך זו חייב כאן וחייב בדודתו מה דודתו מה דודתו מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם. נראה למי דומה דנין קרובי עצמו מקרובי עצמו ואל תוכיח דודתו שקרובי האב. או כלך לדרך זו דנין דבר שעל ידי קדושין מדבר שעל ידי קדושין ואל תוכיח אחותו שאיסור הבא מאליו, תלמוד לומר ערות (אחיו גלה) [אחיך הוא] בין מן האב בין מן האם. ואימא אידי ואידי בואשת אח מן האב חדא דיש לה בנים בחיי בעלה וחדא דאין לה בנים בחיי בעלה. אין לה בנים בחיי בעלה מדרב הונא נפקא. ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב חדא דיש לה בנים בחיי בעלה וחדא דיש לה בנים לאחר מיתת בעלה, יש לה בנים לאחר מיתת בעלה לא צריכא קרא מדאמר רחמנא שאין לה בנים שהיא הא יש לה בנים אסירא [ודלמא אין לה בנים אסורה לעלמא ושריא ליבם. יש לה בנים שריא לעלמא ושריא ליבם], אי נמי אין לה בנים מצוה יש לה בנים רשות. אי נמיאין לה בנים אין יש לה בנים לא ילאו הבא מכלל עשה עשה, כתיב קרא אחרינא ערות אחיו גלה. ואימא אשת אח מן האם כאשת אח מן האב ולאחר מיתת בעלה שריא, אמר קרא היא בהוייתה תהא:
Ask RabbiBookmarkShareCopy