Quotation_auto על ויקרא 18:26

אח"כ אמר אל תטמאו בכל אלה. לפי שאתם יושבים בארץ הקדושה ואינה סובלת טומאה ותועבה. והיא עצמה מקיאה את יושביה לפי שהם טמאים. אבל אתם אין אתם כמותם. וזהו ושמרתם אתם את חוקותי ואת משפטי. ולפי שאולי יאמרו אע"פ שנחטא באלה התועבות אין אנו מתיראין. כי סוף סוף יתארך הדבר והעונש עד שנתמלאה הסאה. כמו שעשו ליושבי הארץ שנאמר בהם כי לא שלם עון האמורי עד הנה. וכן אולי יאמרו ג"כ אע"פ שנחטא המועטים יהיו החוטאים ולא נירא. כי לא יענישו אותנו אלא עם הרבים. ואז רע של רבים שמחה הוא. לזה אמר אינו כן. ובהבטחה זו לא תחטאו ולא תעשו ככל התועבות אשר עשו אנשי הארץ. כי יש לכם לידע כי לא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם כולם ביחד. אלא כל אשר יעשה מכל התועבות האל ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם. ואח"כ כשיבא עונש הרבים גם כן יענשו. ועל זה אמר הנביא כי לקחה מיד ה' כפלים. עונש היחידים. ועונש המרובים. וכן לא תחשבו לומר כי אם יחידים חטאו שלא יענישום עד שיענישו הרבים. כי זה שקר כי כל אשר יעשה מכל התועבות ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם. ועמם שלום כמוזכר בדבריהם ז"ל. וז"ש בפרשת אתם נצבים פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום ויאמר בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה. כלומר עד שיבא עונש הרבים עם היחיד. כי אינו כן כי הוא לבדו יענש ולא ימיתנו עונשו עם הרבים. וזהו לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא לבדו. וכן אמר ונכרתו הנפשות העושות לבדם ולא אחרים. וחזר לומר ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחוקות התועבות. כלומר כבר ראיתם העונש הראוי לעושה הדברים האלו. ואעפ"כ אין ראוי לכם להמנע מאלו הדברים מצד העונש. אלא מצד הדבר בעצמו שאינו ראוי להעשות. וזהו ראשית חכמה יראת ה'. ולא יראת העונש. וזהו ושמרתם את משמרתי. לא מצד העונש. אלא מצד שאין ראוי לעשות מחוקות התועבות אשר נעשו לפניכם. לפי שהם מצד עצמם הם דברים מאוסים כגללים. ויש לך לשמור משמרתי:

מנין להעראה מן התורה אמר ר' יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע א"ק כי כל אשר יעשה מכל התועבות הוקשו כל העריות כולן לנדה מה נדה בהעראה דכתיב ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה אף כל העריות כולן בהעראה. והשתא דאיתקש כל העריות לנדה נדה דכתיב גבי אשת אח ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא למה לי. כדרב הונא דאמר רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה מנין. סברא היא מדאמר רחמנא לאחר מיתת בעלה שריא מכלל דבחיי בעלה אסירא ואימא לאחר מיתת בעלה מצוה בחיי בעלה רשות. אי נמי לאחר מיתת בעלה אין בחיי בעלה לא ולאו הכא מכלל עשה עשה. תלמוד לומר איש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא. וכי אשת אחיו נדה היא. אלא כנדה מה נדה אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן בשעת איסורה בכרת. אף אשת אח אף על פי שיש לה העיתר לאחר מכאן בשעת איסורה בכרת. אף אשת אח אף על פי שישלה היתר לאחר מיתת בעלה בשעת איסורה בכרת. העראה דכתיב נבי אחות אב ואחות אם למה לי. כדבעא מיניה רבינא מרבא המערה בזכור מהו. משכבי אשה כתיב אלא דמערה בבהמה מהי. א"ל אם אינו ענין להעראה דכתיב גבי אחות אב ואחות אם דאתיא בהקישא דר' יונה. תנהו לענין העראה דבהמה מכדי בהמה חייבי מיתות בית דין היא מאי טעמא כתיב לה להעראה דידה בחייבי כריתות ליכתוב בחייבי מיתות בית דין. איידי דכיליה קרא לדרשא אתא כתיב העראה דבהמה נמי אמילתא דדרשא. מאי דרשא דתניא עדות אחות אביך לא תגלה בין מן האב בין מן האם וכו' כדלעיל. ולמה לי למיכתב באחות אב ולמה לי למיכתב באחות אם. צריכי דאי כתב רהמנא באחות אב שכן לא חיים אבל אחות אם אימא לא. אי כתב באחות אם שכן ודאית אבל אחות אב אימא לא צריכא. ודודתו דפשיטא ליה לתנא דמן האב ולא מן האם מנא ליה. אתיא דודו דודי כתיב הכא ערות דודו גלה וכתיב התם או דודו או בן דודו יגאלנו מה להלן מן האב ולא מן האם אף הכא נמי מן האב ולא מן ההם והתם מנלן אמר קרא ממשפתו משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה. כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה הוקשו כל העריות כולן לאחות אשה. מה אחות אשה לא תפסי בה קידושין אף כל העריות לא תפסי בהו קידושין אי הכי אפילו נדה נמי. אלמה אמר אביו הכל מודים בבא על הנדה אעל הסוטה אין הולד ממזר, אמר חזקיה אמר קרא ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה ומה חזית דמקשת להו לאחות אשה ניקשינהו לנדה. קולא וחומרא לחומרא מקשינן. ושמרו את משמרתי בנוהג שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזרה רצה מקיימה רצו אחרים מקיימין. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן הוא גוזר גזרה והוא מקיימה מה טעם ושמרו את משמרתי אני שמרתי מצותיה של תורה תחלה, אמר ר' סימון כתיב מפני שיבה תקום אני שמרתי מצות עמידת זקן תחלה: