Quotation_auto על ויקרא 20:18
ילקוט שמעוני על התורה
מנין להעראה מן התורה אמר ר' יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע א"ק כי כל אשר יעשה מכל התועבות הוקשו כל העריות כולן לנדה מה נדה בהעראה דכתיב ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה אף כל העריות כולן בהעראה. והשתא דאיתקש כל העריות לנדה נדה דכתיב גבי אשת אח ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא למה לי. כדרב הונא דאמר רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה מנין. סברא היא מדאמר רחמנא לאחר מיתת בעלה שריא מכלל דבחיי בעלה אסירא ואימא לאחר מיתת בעלה מצוה בחיי בעלה רשות. אי נמי לאחר מיתת בעלה אין בחיי בעלה לא ולאו הכא מכלל עשה עשה. תלמוד לומר איש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא. וכי אשת אחיו נדה היא. אלא כנדה מה נדה אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן בשעת איסורה בכרת. אף אשת אח אף על פי שיש לה העיתר לאחר מכאן בשעת איסורה בכרת. אף אשת אח אף על פי שישלה היתר לאחר מיתת בעלה בשעת איסורה בכרת. העראה דכתיב נבי אחות אב ואחות אם למה לי. כדבעא מיניה רבינא מרבא המערה בזכור מהו. משכבי אשה כתיב אלא דמערה בבהמה מהי. א"ל אם אינו ענין להעראה דכתיב גבי אחות אב ואחות אם דאתיא בהקישא דר' יונה. תנהו לענין העראה דבהמה מכדי בהמה חייבי מיתות בית דין היא מאי טעמא כתיב לה להעראה דידה בחייבי כריתות ליכתוב בחייבי מיתות בית דין. איידי דכיליה קרא לדרשא אתא כתיב העראה דבהמה נמי אמילתא דדרשא. מאי דרשא דתניא עדות אחות אביך לא תגלה בין מן האב בין מן האם וכו' כדלעיל. ולמה לי למיכתב באחות אב ולמה לי למיכתב באחות אם. צריכי דאי כתב רהמנא באחות אב שכן לא חיים אבל אחות אם אימא לא. אי כתב באחות אם שכן ודאית אבל אחות אב אימא לא צריכא. ודודתו דפשיטא ליה לתנא דמן האב ולא מן האם מנא ליה. אתיא דודו דודי כתיב הכא ערות דודו גלה וכתיב התם או דודו או בן דודו יגאלנו מה להלן מן האב ולא מן האם אף הכא נמי מן האב ולא מן ההם והתם מנלן אמר קרא ממשפתו משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה. כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה הוקשו כל העריות כולן לאחות אשה. מה אחות אשה לא תפסי בה קידושין אף כל העריות לא תפסי בהו קידושין אי הכי אפילו נדה נמי. אלמה אמר אביו הכל מודים בבא על הנדה אעל הסוטה אין הולד ממזר, אמר חזקיה אמר קרא ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה ומה חזית דמקשת להו לאחות אשה ניקשינהו לנדה. קולא וחומרא לחומרא מקשינן. ושמרו את משמרתי בנוהג שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזרה רצה מקיימה רצו אחרים מקיימין. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן הוא גוזר גזרה והוא מקיימה מה טעם ושמרו את משמרתי אני שמרתי מצותיה של תורה תחלה, אמר ר' סימון כתיב מפני שיבה תקום אני שמרתי מצות עמידת זקן תחלה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
ואיש אשר ישכב את אשה דוה. אמר ר' יוחנן בשם ר"ש בן יוחאי מנין שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה שנאמר ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו'. איש פרט לקטן. אשר ישכב את אשה דוה אין דוה אלא נדה שנאמר והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה מכל מקום. וגלה את ערותה את מקורה הערה מגיד הכתוב שעשה בה מערה בגומר. שאר כל עריות מנין אמרת מה נדה ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת עשה בה מערה כגומר אף כל ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת נעשה בה מערה כגומר. לא אם אמרת בנדה שיש לה טומאה לפיכך עשה בה מערה כגומר תאמר בשאר כל עריות שאין להן טומאה לפיכך לא נעשה בהן מערה כגומר, שאין תלמוד לומר כי את שארו הערה, הרי אתה דן בבנין אב מבין שניהם, לא ראי נדה כראי אחות האב ולא ראי אחות האב כראי נדההצד הושה שבהן שהן עורה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת ועשהבה מערה כגומר אף כל ערוה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת נעשה בה מערה כגומר. ונכרתו שניהם מקרב עמם עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערותה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy