Quotation_auto על ויקרא 20:27

אמור אל הכהנים. אחר שחתם טהרת ישראל סמך לכאן טהרת הכהנים. שראוי להם שיהיו טהורים וקדושים יותר מישראל. אחר שעבודת הקדש עליהם. ובמדרש נתנו קשר אחר לזאת הפרשה. ואמרו מה כתיב למעלה מן הענין ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מה ענין זה אצל זה. אבל אמר שהראה הקב"ה למשה דור ודורשיו. והראהו שאול המלך איך היה נופל בחרב פלשתים. אמר לפניו רבש"ע מלך ראשון שעתיד למלוך על בניך ידקר בחרב. א"ל ולי אתה אומר אמור אל הכהנים בני אהרן שמקטרגין עליו. לפי שהרג נוב עיר הכהנים. וכן שאול העביר אוב וידעוני מן הארץ. ואח"כ הלך לדרוש בבעלת אוב. לפי שהרג הכהנים וה' סר מעליו גם בחלומות. והנה רז"ל נכנסו לדרשה הזאת מכח ההכרח או ההכרחיות. האחד שכבר כתב למעלה בתחלת הענין והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים. ואם כן למה חזר ואמר איש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני. ולא כפל בזה אלא לסמכו לפרשה של אחריו לענין שאול ומיתתו בסבת הכהנים. והב' שאפילו אם נאמר שהיא כפל ענין. היה ראוי לסמכו לדברים של מעלה שכתב בהם דמיו בו דמיהם בם. אחר שכתב בכאן ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני באבן ירגמו אותם דמיהם בם. אבל הפסיק ואמר ושמרתם את כל חוקותי וכל הפרשה. ואח"כ כתב ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב. נראה כי לא היה אלא לסמכו לפרשה של אחריו לענין שאול ששאל בבעלת אוב ומיתתו שהיתה בסבת נוב עיר הכהנים שהרג. ולכן אמרו כי כשאמר כי אחזתני השבץ. אלו הכהנים הלובשים כתנות תשבץ שעמדו כנגדו. כאומרו וחטאתי נגדי תמיד. ולכן אמר כי כשאמר לו משה מלך הראשון שעתיד לעמוד על בניך ידקר בחרב. א"ל ולי אתה אומר אמור אל הכהנים שהם עומדים כנגדו:

והנפש אשר תפנה אל האבות ואל הידעונים למה נאמר לפי שהואאומר איש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו עונש שמעונו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר אל תפנו אל האובות ואל הידעונים אל תבקשו לטמאה בהם עונש ואזהרה שמענו כרת ולא שמעונו, תלמוד לומר והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים לזנות אחריהם ונתתי את פני בנפש ההיא והכרתי אותה מקרב עמה. והתקדשתם והייתם קדושים זו קדושת פרישות עבודה זרה. או אינו אלא קדושת כל המצות, כשהוא אומר קדושים תהיו הרי קדושת כל המצות אמורה הא מה תלמוד לומר והתקדשתם והייתם קדושים זו קדושת פרישות אלילים. אני ה' אלהיכם אני דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר:

אמור אל הכהנים. רבי תנחום בר חנילאי פתח אמרות ה' אמרות טהורות וגו', אמרות ה' אמרות אמרות אמרות בשר ודם אינם אמרות בנוהג שבעולם מלך בשר ודם נכנס למדינה ובני המדינה מקלסין אותו וערב לו קלוסן א"ל למחר אני בונה דימום ואות מרחצאותלמחר אני מכניס לכם אמת המים, וישן לו ולא עמר היכן הוא היכן אמרותיו, אבל הקדוש ברוך הוא איני כן אלא וה' אלהים אמת למה שהוא אלהים חיים ומלך עולם. טהורות מצינו שעקם הכתוב שתים ושלש תיבות בתורה שלא להוציא דבר טומאה מפיו הדא הוא דכתיב דמכל הבהמה הטהורה מן הבהמה אשר טמאה אין כתיב כאן אלא וכו' (כדכתוב ברמז נ"ד). כל מה שהקדוש ברוך הוא מזהיר את ישראל בשביל קדושתן וטהרתן [הוו] אמרות ה' אמרות טהורות. אמור אל הכהנים ואמרת הרי שני פעמים. משל למה הדבר דומה לטבח שהיה נכנס ויוצא לפני המלך א"ל המלך גוזרני עליך שלא תראה מת כל ימיך מפני שאתה נכנס ורואה אתפני שלא תטמא פלטין שלי, כך הקדוש ברוך הוא גזר על הכהנים הנכנסין לבית המקדש שלא יטמאו למת לפיכך הוא אומר להם לנפש לא יטמא. רבי ברכיה בשם רבי לוי משל לישראל וכהן שנכפו ומסר להם הרופא קמיע מומחה והיה מצוה את ישראל ומניח את הכהן, אמר ליה איתו כהן, אדונינו רופא לא לשנינו מסרת כאחר ומפני מה אתה מצוה את ישראל ומניח אותי אמר ליה זה ישראל הוא ודרכו להלך בין הקברות אבל אתה כהן ואין דרכך להלך בין הקברות לפיכך אני מצוה את ישראל ומניח אותך. כך לפי שהעליונים אין יצר הרע מצוי בהן אמירה אחת דיה להם שנאמר בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא אבל התחתונים שיצר הרע מצוי בהן בשתי אמירות והלואי יעמדו שנאמר ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים ואמרת. יראת ה' טהורה עומדת לעד. אמר רבי לוי מיראה שנתירא אהרן לפני הקדוש ברוך הוא זכה שנתנה לו פרשה זו שאינה זזה ממנו ומבניו ומבני בניו עד סוף כל הדורות ואיזו זו פרשת המת. אמור אל הכנהים אמר ר' תנחום שתי פרשיות הכתיב לנו משה בתורה והן טהורות ועל ידי מי נתנו על ידי שבטו של לוי שכתוב בו כסף צרוף בעליל וגו' וכתיב וטהר את בני לוי וגו' וישב מצרף ומטהר זו פרשת פרה. אמור אל הכהנים בני אהרן מה כתיב למעלה מן הענין ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מה כתיב אחריו אמור אל הכנים מה ענין זה אצל זה אלא שצפה הקדוש ברוך הוא שעתיד שאול למלוך על ישראל ולהרוג את הכהנים ולדרוש באוב. אמר ר' יהושע סדיכנין בשם רבי לוי מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה דור דור ודורשיו דור דור ושופטיו דור דור ומלכיו והראהו את שאול ואת בניו נופלין בחרב. אמר לפניו רבונו של עולם מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב, אמר לו (משה) [הקדוש ברוך הוא] ולי אתה אומר אמור אל הכהנים שהרג שמקטריגין אותו. אמר ר' יוחנן כל מקום שהוא אומר אמור ואמרתי צריך להדרש. ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה ויאמר ויאמר למה לי, אמר לה אם זה הוא מוטב ואם לאו אמרי שהוא הוא רבי אבין אמר עד שלא הכיר בה שהיא יהודית היה מספר עמה על ידי מתורגמן משהכיר בה התחיל הוא לספר עמה כיוצא בו ויגש איש האלהים ויאמר אל אחאב מלך ישראל ויאמר כה אמר ה'ויאמר למה לי אמר לו כשיפול בן הדד בידך אל תחמול עליו אמירה שניה א"ל הוי יודע כמה מצודות וחרמים פרשתי לו עד שבא לידך ועכשיו אם יפקד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו. כיוצא בו ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר וגו' הקדוש ברוך הוא אמר למלאך ומלאך אמר לכרוב אמר גזר עלי הקדוש ברוך הוא ואני אין לי רשות להכנס לתוך מחיצתך אלא עשה עמי צדקה ותן לי שני גחלים מיד וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים הפשירן ונתנן לו, ר"י דסיכנין בשם רבי לוי אומר [שש שנים] היו עוממות בידו של גבריאל סבור שישראל עושין תשובה כיון שלא עשו תשובה בקש לזרקן ולקעקע ביצתן, אמר לו הקדוש ברוך הוא גבריאל אל תעשה כן יש בהן בני אדם שעושין צדקה אלו עם אלו [שנאמר] וירא לכרובים תבנית יד [אדם] אףכאן אמור אל הכהנים ואמרת אמירה ראשונה למת מצוה יטמא. והשניה לאחרים לא יטמא. אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים. קטן אוכל נבילות אין מצווין וכו' [כתוב ברמז תקפ"ג]: