Quotation_auto על ויקרא 21:15

כל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא אחד אנשים ואחד נשים חייבין חוץ מבל תקיף ובל תשהית ובל תטמא למתים. בשלמא בל תטמא למתים דכתיב אמור אל הכהנים בני אהרן ולא בנות אהרן. אלא בל תקיף ובל תשחית מנלן, דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה. ומנא לן דליתנהו בהשחתה איבעית אימא קרא מדשני קרא בדבוריה דאם כן ליכתוב קרא פאת זקנכם מאי זקנך זקנך ולא זקן אשתך, ואיבעית אימא סברא דהא לית להו זקן. איסי בן יהודה אומר אף בל יקרחו קרחה נשים פטורות מאי טעמא דאיסי דריש הכי וכו' [כתוב למטה ברמז תקצ"ג]. דבר אל בני ישראל וסמך, בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות. דבר אל בני ישראל והניף בני ישראל מניפין ואין בנות ישראל מניפות. אל בני אהרן וקמץ בני אהרן ולא בנות אהרן. והריקבו בני אהרן ולא בנות אהרן לקבלת הדם, והקטירו [אותו] בני אהרן ולא בנות אהרן ומלק והקטיר איתקש מליקה להקטרה [בני אהרן ולא בנות אהרן] הזיית בן עוף בכהנים ולא בכהנות מקל וחומר מבן צאן, ומה בן צאן שלא קבע לו כהן לשחיטתו קבע לו כהן להזייתו כן עוף שקבע לו כהן למליקתו אינו דין שיקבע לו כהן להזייתו. מנחת כהנת נאכלת (ומנחת כהן אינה נאכלת) דכתיב וכל מנחת הן כליל תהיה לא תאכל כהן ולא כהנת. כהנית מתחללת (וכהן אין מתחלל) דאמר קרא ולא יחלל זרעו בעמיו זרעו מתחלל ואין הוא מתחלל. כהנת מטמאה למתים בני אהרן ולא בנות אהרן. כהן אוכל בקדשי קדשים דכתיב כל זכר בבני אהרן יאכלנה. איש פורע יפורם ואין האשה פורעת ופורמת. האיש מקדש את בתו ואין האשה מקדשת את בתה דכתיב את בתי נתתי. האיש מוכר את בתו ואין האשה מוכרת את בתה דכתיב וכי ימכור איש את בתו. האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה דכתיב ורגמו אותו, אותו בלא כסותו (ולא אותה בלא כסותה). האיש נתלה ואין האשה נתלית דאמר קרא ותלית אותו ולא אותה. האיש נמכר בגנבתו ואין האשה נמכרת בגנבתה דאמר קרא ונמכר בגנבתו ולא בגנבתה:

והוא אשה בבתוליה יקח. פרט לבוגרת שכלו בתוליה דברי ר"מ. רבי אליעזר ור"ש מכשירין בבוגרת. רבי מאיר סבר בתולה אפילו מקצת בתולה משמע, בתוליה עד דאיכא כל בתוליה. בבתוליה כדרכה אין שלא כדרכה לא. ורבי אלעזר ור"ש סברי בך תולה בתולה שלמה משמע, בתוליה ואפילו מקצת בתוליה בבתוליה עד שיהו כל בתוליה קיימין בין כדרכה בין שלא כדרכה. אירס את האלמנה ונתמנה כהן גדול יכנוס דכתיב ואשה. קדש את הקטנה ובגרה תחתיו לא יכנוס הא אישתני גופה. תני תנא קמיה דרב ששת כל שהוא ביקח הרי הוא בלא יקח כל שאינו ביקח אינו בלא יקח פרט לכהן גודל שבא על אחותו אלמנה. תניא לא יאמר גרושה ותיתי בקל וחומר מכהן הדיוט השתא לכהן הדיוט אסורה לכהן גדול מיבעיא למה נאמר לומר לך כשם שחלוקה גרושה מונה וחללה בכהן הדיוט כך חלוקה אלמנה גרושה וחללה זונה בכהן גדול. חללה אין חלל אלא מאיסור כהונה. זונה נאמר כאן זונה ונאמר להלן זונה מה כאן זרעו חולין אף להלן זרעו חולין. אמר רב אשי הילכך כהן הבא על אחותו זונה משוי לה, חללה לא משוי לה. חזר ובא עליה עשאה חללה. אמר רב יהודה כהן גדול באלמנה לוקה שתים אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל, ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו, בשלא גמר ביאתו. אלמנה וגרושה לוקה שני שמות על זה ושני שמות על זה. [והתניא] גרושה אין לי אלא גרושה חלוצה מנין, תלמוד לומר אשה. מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, אמר אביי קדש לוקה משום לא יקח בעל [לוקה] משום לא יחלל. רבא אמר בעל לוקה לא בעל אינו לוקה מ"ט לא יקח משום לא יחלל. ומודה אביי במחזיר גרושתו שאם קדש ולא בעל שאינו לוקה, להיות לו לאשה אמר רחמנא והא ליכא ומודה רבא בכהן גדול באלמנה שאם בעל ולא קדש שלוקה ולא יחלל זרעו אמר רחמנא והרי חלל. ושניהם מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קדש שאינו לוקה דרך הויה אסרה תורה. תנו רבנן אלמנה לא יקח בין אלמנה מן האירוסין בין מן הנשואין, פשיטא מהו דתימא נילף אלמנה מתמר מה להן מן הנשואין אף כאן מן הנשואין קמ"ל. ואימא הכי נמי דומיא דגרושה מה גרושה בין מן האירוסין בין מן הנשואין אף אלמנה. אנוסת חברו ומפותח חברו לא ישא ואם נשא ר' אליעזר אומר הולד חלל וחכי אם הולד כשר. קמיפלגי ביש חלל מחייבי עשה ר' אליעזר בן יעקב סבר יש חלל מחייבי עשה ורבנן סברי אין חלל מחייבי עשה. מ"ט דרבי אליעזר דכתיב אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח וכתיב ולא יחלל זרעו אכולהו. ורבנן אלה הפסיק הענין. ורבי אליעזר אלה למעוטי נדה. אמר אביי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי ס"ד לא מהני אמאי לקי, ורבא אמר לא מהני מידי והא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא, והרי אלמנה לכהן גדול דרחמנא אמר אלמנה וגרושה לא יקח ותנן כל מקום שיש קדושין עם עבירה הולד הולך אחר הפגום ואיזו זו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, אמר לך רבא שאני התם דכתיב ולא יחלל זרעו שני חלולין אחד לזרעו ואחד לאלמנה ולאביי נימא קרא לא יחל מאי לא יחלל אחד לו ואחד לה. ויאמר אלמנה מה תלמוד לומר גרושה ומה אם אלמנה שמותרת לכהן הדיוט אסורה לכהן גדול גרושה שאסורה לכהן הדיוט אינו דין שתהא אסורה לכהן גדול. אלו כן הייתי אומר אלמנה שמותרת לכהן הדיוט זרעו הימנה חולין גרושה שאסורה לכהן הדיוט זרעו הימנה ממזר תלמוד לומר גרושה לא יחלל. או [אלו] נאמר גרושה ולא נאמר אלמנה הייתי אומר גרושה שאסורה לכהן הדיוט זרעו הימנה חולין אלמנה שמותרת לכהן הדיוט זרעו הימנה כשר, תלמוד לומר אלמנה לא יחלל גרושה לא יחלל באתה אלמנה להחמיר עליה וגרושה להקל עליה וחללה אי זו היא שנולדה מאד מן הפסולין. זונה מה תלמוד לומר שיכול אין לי אלא כהן גדול שעושה זרעו מכל פסולות ממנו חולין כהן מנין, תלמוד לומר זונה זונה לג"ש. מה זונה האמורה בכהן גדול עושה זרעו מכל פסולות ממנו חולין, אף זונה האמורה בכהן הדיוט עושה זרעו מכל פסולות ממנו חולין, את אלה לא יקח אלה לא יקח ולא יחלל ואין זרעו מן הנדה חולין. והלא דין הוא ומה אם אלו שאין חייב על ביאתן כרת זרעו מהן חולין נדה שחייב על ביאתה כרת אינו דין שזרעו ממנה חולין, תלמוד לומר את אלה ולא יחלל ואין זרעו מן הנדה חולין. שאלה זו שאל רבי יוסי איש טבריא לפני רבן שמעון בן גמליאל א"ל ומה אם אשתו שאינו אסור בה אסור בבתה, אשת איש שאסור בה אינו דין שיהא אסור בבתה. אמר לו צא והתר לי כה"ג שכתב בו כי אם בתולה וגו' ואני אפרנס לך את ישראל אין דיין יכול לעקור אות אחת מן התורה. כי אם בתולה מלמד שהוא מצווה על הבתולה. מעמיו להביא את בת גיורת עמונית שתהא כשרה לכהונה. יקח אשה מה תלמוד לומר מנין אתה אומר אירס האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול יכנוס תלמוד לומר יקח אשה. מעשה ביהושע בן גמלא שקדש את מרתא בת ביתום ומנהו המלך להיות כהן גדול וכנסה, יכול אפילו עשה מאמר ביבמתו [יכנוס] תלמוד לומריקח אשה ולא יבמה. בתולה יכול קטנה תלמוד לומר אשה. אי אשה יכול בוגרת תלמוד לומר בתולה, הא כיצד יצאה מכלל קטנות ולכלל בוגרת לא באתה, אין בתולה אלא נערה וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאד בתולה. תני ר' זכאי קמיה דר' יוחנן כי אם בתולה מעמיו יקח אשה להביא גוירת ממנה שכשרה לכהונה. א"ל אני שניתיו עמיו מעמיו להביא בתולה הבאה משני עממין ואת אמרת [גיורת] מבנה ותו לא. מאי ב' עממין אילימא עמוני שנשא עמונית מאי שנאעממין דזכרים אסורין ונקבות מותרות היינו גיורת מכנה אלא בעמוני שנשא בת ישראל. ולא יחלל זרעו כהנת מתחלל כהן אינו מתחלל שנאמר ולא יחלל זרעו זרעו מתחלל ואין הוא מתחלל. ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה. מנא הני מילי אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל נאמר כאן ולא יחלל זרעו בעמיו ונאמר להלן לא יטמא בעל בעמיו זכרים ולא נקבות. אלא מעתה בתו של כהן גדול תשתרי, כי כתיב לא יחלל בנו לא יחלל זרעו כתיב. בת בנו תשתרי כתיב ולא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא בתו אסורה אף בנו נמי בתו אסורה. בת בתו תיתסר אם כן גזרה שוה מאי אהני ליה לא יחלל אין לי אלא זרעו היא עצמה מנין אמרת קל וחומר ומה זרעו שלא עבר עבירה מתחלל היא שעברה עבירה אינו דין שמתחללת, הוא עצמו יוכיח שעבר עבירה ואין מתחלל. מה להוא שכן אין מתחלל בכל מקום תאמר בהיא שמתחללת בכל מקום, ואם נפשך לומר אמר קרא לא יחלל זה שהיה כשר ונתחלל. אמר אביי זונה נכרית אתננה אסור, גמר תועבה תועבה מעריות מה עריות לא תפסי בהו קדושין אף זונה בהך דלא תפסי קדושין. כהן הבא עליה אינו לוקה משום לא יחלל זרעו זרעו אמר רחמנא והאי לאו זרעו הוא. זונה ישראלית אתננה מותר דהא תפסי בה קדושין וכהן הבא עליה לוקה משום לא יחלל זרעו דהא זרעו הוא. ורבא אמר אחת זונה נכרית ואחת זונה ישראלית אתננה אסור וכהן הבא עליה לוקה עליה משום זונה. מ"ט ילפינן מהררי מה זונה ישראלית בלאו אף זונה נכרית בלאו ומה אתנן נכרית אסור אף אתנן ישראלית אסור. בעמיו להביא את בת חלל זכר שתהא פסולה מן הכהונה רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר. כי אני ה' מקדשו להגיד מה גרם: