תנ"ך ופרשנות
תנ"ך ופרשנות

Quotation_auto על ויקרא 22:14

ילקוט שמעוני על התורה

וזרע אין לה אין לי אלא זרעה זרע זרעה מנין, תלמוד לומר זרע אין לה עיין עליה והא אפיקתיה לזרע זרעה זרע זרעה לא איצטריך קרא דבני בנים הרי הן כבנים כי איצטריך קרא לזרע פסול. ותנא גופיה דדריש הכי מנא ליה אמרי מדכתב תנו רבנן ושבה אל בית אביה פרט לשומרת יבם. כנערה פרט למעוברת והלא דין הוא ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן היבום עשה עובר כילוד, מקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה אינו דין שנעשה עובר כילוד לא אם עשה עובר כילוד לענין יבום שהרי עשה מתים כחיים נעשה עובר כילוד לענין תרומה שלא עשה מתים כחיים, תלמוד לומר כנעוריה פרט למעוברת ואיצטריך למיכתבוכו' (כתוב ברמז תק"ן). יאמר גרושה מה תלמוד לומר אלמנה ומה גרושה שאסורה לכהן הדיוט הרי היא חוזרת אלמנה שמותרת לכהן הדיוט אינו דין שתחזור. אלו כן הייתי אומר גרושה שאין לה זרע תחזור אבל אלמנה בין שיש לה זרע בין שיאן לה זרע תחזור תלמוד לומר אלמנה וזרע אין לה אלו נאמר אלמנה ולא נאמר גרושה הייתי אומר אלמנה שאין לה זרע תחזור אבל גרושה בין שיש לה זרע בין שאין לה זרע לא תחזור, תלמוד לומר אלמנה וזרע אין לה גרושה וזרע אין לה באת אלמנה להחמיר עליה וגרושה להקל עליה יכול אפילו נתארמלה או נתגרשה ממי שאין משיאה לכהונה תלמוד לומר ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל. וזרע אין לה אין לי אלא זרע מישראל זרע מן הכנים מנין תלמוד לומר וזרע אין לה באי זה צד בת כהן שנשאת לישראל וילדה המנו בת הלכה הבת ונשאת לכהן וילדה ממנו בן ה"ז ראוי להיות כהן גדול משמש ע"ג המזבח מאכיל את אמו ופוסל את אם אמו. זאת אומרת לא כבני כהן גדול שפוסלני מן התרומה. אין לי אלא זרע כשר זרע פוסל מנין תלמוד לומר וזרע אין לה כיצד בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל וילדה ממנו בת הלכה הבת ונשאת לעבד ולנכרי וילדה ממנוו בן הרי זה ממזר. היתה אם אמו בת ישראל לכהן תאכל בתרומה [בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה]. יכול אף זרע מן השפחה ומן הכותית יפסול או יאכל תלמוד זרע יצא זה שאינו זרעה. כיצד בת כהן לישראל ובת ישראל לכהן וילדה ממנו בן והלך הבן ונכבש עם השפחה והכותית וילדה ממנו [בן] יכול יפסול או יאכיל תלמוד לומר זרע יצא זה שאינו זרעה. מלחם אביה תאכל למד שאינו מדבר אלא בקדשי הגבול. בת כהן שנשאת לישראל ואחר כך אכלה תרומה וכן כהן שאכל תרומת חברו יכול יהו חייבין בחומש. תלמוד לומר וכל זר לא יאכל בו ואיש כי יאכל קדש בשגגה יצאו אלו שאינם זרים לה. איש פרט לקטן, או שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד תלמוד לומר ואיש כי יאכל אין אכילה פחותה מכזית קדש מה קדש האמור להלן בקדשי הגבול הכתוב מדבר אף קדש האמור כאן בקדשי הגבול הכתוב מדבר בשגגה פרט למזיד אמר רבי יוסי שמעתי שהאוכל מקדשי קדשים לאחר זריקת דמים שמשלם את הקרן ונותן לכהן ולוקח בהן שלמים. תנו רבנן האוכל כזית תרומה משלם קרן וחומש אבא שאול אומר עד שיהא בו שוה פרוטה. מ"ט דתנא קמא. אמר קרא ואיש כי יאכל קדש ואכילה בכזית. ואבא שאול מאי טעמא. אמר קרא ינתן לכהן את הקדש ואין נתינה פחות משוה פרוטה. ואידך נמי הכתוב כי יאכל, ההוא פרט למזיק הוא דאתא. ואידך נמי הכתוב ונתן, ההוא מיבעיא ליה לדבר הראוי להיות קדש פרט לאוכל תרומת חמץ בפסח, זר שאכל תרומה בשוגג אכילה גסה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש שנאמר ואיש כי יאכל קדש בשגגה פרט למזיק:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פסוק קודםפרק מלאפסוק הבא