Quotation_auto על ויקרא 22:4

לו הן הלוקין טמא שאכל את הקודש והנכנס למקדש בטומאה. בלמא הנכנס למקדש טמא כתיב עונש וכתיב אזהרה. עונש דכתיב את מקדשה' טמא אזהרה דכתיב וישלחו מן המחנה ולא יטמאו את מחניהם. אלא טמא שאכל את הקדש בלמא עונש דכתיב והנפש אשר תאכל בשר מזבח הלשמים אשר לה' וטמאתו עליו ונכרתה. אלא אזהרה מנא לן אמר ר"ש בן לקיש א"ק בכל קדש לא תגע. ור' יוחנן אמר תני ברדלא אתיא טמאתו טמאתו כתיב הכא וטמאתו עליו וכתיב התם עוד טמאתו בו מה להלן ענש והזהיר אף כאן ענש והזהיר. בשלמא ר"ש בן לקיש לא קאמר כר' יוחנן משום דלא גמיר ג"ש. אלא רבי יוחנן מ"ט לא אמר כר"ל. אמר לך ההוא בכל קדש לא תגע אזהרה לתרומה הוא דאתא. ור"ל אזהרה לתרומה מנאליה. נפקא ליה מאיש איש מזרע אהרן וגו' איזהו דבר ששוה בזרעו של אהרן הוי אומר זו תרומה. ואידך ההוא לאכילה האי לנגיעה. ור"ל האי בכל קדש להכי הוא דאתא הא מיבעי ליה לטמא שנגע את הקדש. דאיתמר טמא שנגע בקדש ר"ל אמר לוקה ר' יוחנן אמר אינו לוקה. ר"ש ב"ל אמר לוקה בכל קדש לא תגע. ר' יוחנן אמר אינו לוקה ההוא אזהרה לתרומה הוא דאתא. ור"ל אמרלך טמא שנגע בקדש מדאפקיה רחמנא בלשון נגיעה. אזהרה לאוכל מדאיתקש קדש למקדש. ואכתי לר"ל להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לטמא שאכל בשר קדש לפני זריקה דר"ל אמר לוקה ל"ש לפני זריקה ל"ש לאחר זריקה. ר"י אמר אינו לוקה ר"י לטעמיה דאמר אתיא טמאתו וכי כתיבה טומאה אחר זריקה הוא דכתיבא, ההוא מבכל קדש נפקא. תניא כוותיה דר"ל לא תגע אזהרה לאוכל. או אינו אלא אזהרה לנוגע, כשהוא אומר ואל המקדש לא תבא מקיש מקדש לקודש מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף קדש דבר שיש בו נטילת נשמה ואי בנוגע מי איכא נטילת נשמה אלא לאו באכילה ונכרתה הנפש ולא הצבור. ההיא ולא אנוס ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה, מעמיה ועמיה בשלום, יכול יהאטמא מטמא את הטהור לקדש במשא ת"ל כי תגע במגע מטמא ואין מטמא במשא:

לו הן הלוקין טמא שאכל את הקודש והנכנס למקדש בטומאה. בלמא הנכנס למקדש טמא כתיב עונש וכתיב אזהרה. עונש דכתיב את מקדשה' טמא אזהרה דכתיב וישלחו מן המחנה ולא יטמאו את מחניהם. אלא טמא שאכל את הקדש בלמא עונש דכתיב והנפש אשר תאכל בשר מזבח הלשמים אשר לה' וטמאתו עליו ונכרתה. אלא אזהרה מנא לן אמר ר"ש בן לקיש א"ק בכל קדש לא תגע. ור' יוחנן אמר תני ברדלא אתיא טמאתו טמאתו כתיב הכא וטמאתו עליו וכתיב התם עוד טמאתו בו מה להלן ענש והזהיר אף כאן ענש והזהיר. בשלמא ר"ש בן לקיש לא קאמר כר' יוחנן משום דלא גמיר ג"ש. אלא רבי יוחנן מ"ט לא אמר כר"ל. אמר לך ההוא בכל קדש לא תגע אזהרה לתרומה הוא דאתא. ור"ל אזהרה לתרומה מנאליה. נפקא ליה מאיש איש מזרע אהרן וגו' איזהו דבר ששוה בזרעו של אהרן הוי אומר זו תרומה. ואידך ההוא לאכילה האי לנגיעה. ור"ל האי בכל קדש להכי הוא דאתא הא מיבעי ליה לטמא שנגע את הקדש. דאיתמר טמא שנגע בקדש ר"ל אמר לוקה ר' יוחנן אמר אינו לוקה. ר"ש ב"ל אמר לוקה בכל קדש לא תגע. ר' יוחנן אמר אינו לוקה ההוא אזהרה לתרומה הוא דאתא. ור"ל אמרלך טמא שנגע בקדש מדאפקיה רחמנא בלשון נגיעה. אזהרה לאוכל מדאיתקש קדש למקדש. ואכתי לר"ל להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לטמא שאכל בשר קדש לפני זריקה דר"ל אמר לוקה ל"ש לפני זריקה ל"ש לאחר זריקה. ר"י אמר אינו לוקה ר"י לטעמיה דאמר אתיא טמאתו וכי כתיבה טומאה אחר זריקה הוא דכתיבא, ההוא מבכל קדש נפקא. תניא כוותיה דר"ל לא תגע אזהרה לאוכל. או אינו אלא אזהרה לנוגע, כשהוא אומר ואל המקדש לא תבא מקיש מקדש לקודש מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף קדש דבר שיש בו נטילת נשמה ואי בנוגע מי איכא נטילת נשמה אלא לאו באכילה ונכרתה הנפש ולא הצבור. ההיא ולא אנוס ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה, מעמיה ועמיה בשלום, יכול יהאטמא מטמא את הטהור לקדש במשא ת"ל כי תגע במגע מטמא ואין מטמא במשא:

כי אתא רב דימי אמר מנין לתכשיט כל שהוא טמא מציץ, אריג כל שהוא טמא מאו בגד, אריג ותכשיט כל שהוא טמא מכל כלי מעשה. ואף על גב דבמדין כתיב, גמר כלי כלי מהתם, מוסיף שק על הבגד אף על פי שאינו אריג טמא, למאי חזי. אמר ר' יוחנן שכן אני קולע שלש נימין ותולה בצואר בתו. תנו רבנן שבת קודש אין לי אלא שק מנין לרבות את הקילקלי ואת החבק תלמוד לומר או שק. יכול שאני מרבה את החבלים והמשיחות תלמוד לומר שק מה שק מיוחד טווי ואריג. הרי הוא אומר במת וכל מעשה עזים תתחטאו. יכול שאני מרבה את החבלים ואת המשיחות תלמוד לומר בגד ועור לגזרה שוה מה בגד ועור האמור בשרץ לא טימא אלא טווי ואריג אף כשטימא במת טווי ואריג ומה בגד ועור האמור במת טימא כל מעשה עזים אף בשרץ טימא כל מעשה עזים, מנין לרבות דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה תלמוד לומר או שק. והא אפיקתיה לקילקלי וחבק, הני מילי מיקמי דתיתי גזרה שוה השתא דאתא לגזרה שוה אייתר ליה. אין לי אלא בשרץ במת מנין, נאמר בגד ועור לגזרה שוה מה כשטמא בשרץ עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים. מופנה דאי לא מופנה איכא למיפרך מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה לאיי אפנויי מופנה, מכדי שרץ איתקש לשכבת זרע דכתיב ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע וסמיך ליה או איש אשר יגע בכל שרץ וכתיב בשכבת זרע וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע בגד ועור דכתיב בשרץ למה לי, לאפנויי. ובמת נמי אפנויי מופנה מכדי מת איתקש לשכבת זרע דכתיב והנוגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע וגו' עור דכתיב במת למה לי לאפנויי. הרי הוא אומר במת וכל מעשה עזים יכול יטמא חבלים ומשיחות ודין הוא נאמר טמא במת וטמא בשרץ מה בשרץ לא טמא אלא טווי ואריג אף במת לא יטמא אלא טווי ואריג, הן אם הקל בשרץ הקל נקל במת החמור תלמוד לומר בגד ועור לגזרה שוה, אין לי אלא שק העשוי מן העזים, העשוי מן החזיר ומזנבה של פרה מנין תלמוד לומר שק. אין לי אלא בשרץ במת מנין ודין הוא ומה בשרץ הקל עשה בו מעשה חזיר כמעשה עזים אף במת החמור נעשה בו מעשה חזיר כמעשה עזים, הן אם ריבה טומאת ערב מרובה נרבה טומאת שבעה מועטת. תלמוד לומר בגד ועור לגזרה שוה. כל כלי לרבות את הקליעה ואת הקמיעה ואת התפילין. יכול שאני מרבה את העץ ואת העבות תלמוד לומר אשר יעשה מלאכה בהם ולא העושה מלאכה באחרים. יכול שאני מרבה אף חפוי כלים תלמוד לומר בהם פרט לחפוי כלים. במים יובא כולו כאחד. יכול מקצתו תלמוד לומר ובא השמש וטהר מה ביאת שמש כולו כאחד אף ביאתו במים כולו כאחד. וטמא עד הערב יכול לכל דבר, תלמוד לומר וטהר. אי וטהר יכול לכל דבר תלמוד לומר וטמא עד הערב הא כיצד טהור (לחולין) [למעשר] מבעוד יום, לתרומה משתחשך. ואיפוך אנא, מסתברא כי היכי דחמירא אכילה דתרומה מאכיליה דמעשר ה"נ חמירא נגיעה דתרומה מנגיעה דמעשר. ואיבעית אימא נגיעה דתרומה מהכא נפקא בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא. אזהרה לאוכל מנין תלמוד לומר ולא יאכל מן הקדשים. או אינו אלא אזהרה לנוגע תלמוד לומר בכל קדש לא תגע אל המקדש לא תבא מקיש קדש למקדש מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף קדש דבר שיש בו נטילת נשמה ובנגיעה ליכא נטילת נשמה והא דאפקה רחמנא בלשון נגיעה (מאי) [הכי] קאמר רחמנא נגיעה כי אכילה: