Quotation_auto על ויקרא 23:19

תנו רבנן כבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטתן. כיצד שחטן לשמן וזרק דמן לשמן קדש הלחם. שחטן שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן לא קדש הלחם. שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן הלחם קדושי ואינו קדוש דברי רבי. ר"א בר"ש אומר לעולם אינו קדוש עד שישחוט לשמן ויזרוק לשמן. מ"ט דרבי דכתיב זבח שלמים לה' למימרא דשחיטה מקדשה. ור"א בר ר"ש יעשה עד שיעשה כל עשיותיו, ורבי הכתיב יעשה אי כתב זבח יעשה כדקאמרת השתא דכתיב יעשה זבח במה יעשה בזביחה. ורבי אלעזר בר' שמעון האי דכתיב (יעשה) [זבח] מיבעי ליה לכדר' יוחנן דאמר ר"י הכל מודים שיהא לחם בשעת שחיטה. מאי קדוש ואינו קדוש ואינו גמור, רבא אמר קדוש ואינו ניתר, מאי בינייהו איכא בינייהו למיתפס פדיונו לאביי לא תפיס פדיונו לאביי לא תפיס פדיונו לרבא תפיס. בשלמא לרבא הינו דאיכא בין רבי לרבי אלעזר ברבי שמעון אלא לאביי מאי בינייהו לאפסולי ביוצא. יהיו עולה לה' ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחוח לה' דבר הכתוב בקצרה. ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים שתהא זביחתן לשם שלמים. אמר ר' שמעון על מה שני כבשי עצרת מכפרין על הטהור שאכל את הטמא. אם כפר הראשון על מה השני מכפר, על טומאה שאירעה בין זה ובין זה, אמור מעתה כך חייבין ישראל בכל שעה אלא שחיסך הכתוב את ישראל. אמר רבי ישמעאל שני כבשי עצרת למה הן באין כבשי עצרת שלמים נינהו אלא שעירי עצרת למה הן באין על טומאת מקדש וקדשיו. נזרק דמו שני למה קרב וכו' (כדלעיל):