Quotation_auto על ויקרא 23:24

דבר אחר בחדש השביעי רבי ברכיה הוה קרי ליה ירחא דשבועה שבו נשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם ויאמר בי נשבעתי נאם ה' מה צורך היה בשבועה אמר רבי ביבואי רבה בשם רבי יוחנן אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך בשעה שאמרת לי קח נא את בנך שהיה בלבי לומר לך אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר לי קח את בנך אלא כשם שהיה בלבי להשיבך וכבשתי את יצרי ולא השבתיך כך בשעה שיהיו בניו של יצחק באין לידי עבירות ומעשים רעים תהא נזכר להם עקדת יצחק אביהם ותתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך להם מדת הדין למדת רחמים ואימתי בחדש השביעי. וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אמר ר' יודן מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו את האיל נטש מחורש זה ונסבך בחודש זה אמר הקדוש ברוך הוא אברהם כך עתידים בניך נאחזין בעונות ונסככים בצרות וסופן להגאל בקרנו של איל שנאמר וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו וה' אלקים בשופר יתקע. אמר ר' חנינא מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא לאברהם את האיל נטש מחורש זה ונסבך בחודש אחר, א"ל הקדוש ברוך הוא אברהם כך עתידין בניך להיות נאחזין באומות העולם ונסבכין במלכים ונמשכין ממלכות למלכות מבבל למדי וממדי ליון ומיון לאדום וסופן להגאל בקרניו של איל שנאמר וה' אלקים בשופר יתקע כל השביעיים חביביםוכו' (כוב ברמז רע"ו). רבי אבא בריה דרב ביבי כל ימות השנה ישראל עוסקין במלכתן ובראש השנה נוטלין שופרות ותקעין והקדוש ברוך הוא עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים. רבי יוחנן וריש לקיש הוון מתקשין תנינן יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה אמרי אי דבר תורה במדינה ידחה ואם אינו דבר תורה אף במקדש לא ידחה עד דאינון יתבין מתקשיין עבד רב כהנא אמרין הא אתא מרא דשמעתא ניקוס ונשאל קמון ושאלון ליה, אמר להון כתוב אחד אומר יום תרועה יהיה לכם וכתוב אחד אומר זכרון תרועה כיצד יתקיימו שני כתובים בזמן שהוא בחול יום תרועה יהיה לכם ובזמן שהוא בא בשבת זכרון תרועה יהיה לכם מזכירין אבל לא תוקעים רבי זעירא הוה מפקר לחבריה עיילון ושמעון קליה דרבי לוי דדריש אמרי לית אפשר דליפוק פרשתא בלא אולפן. עלון ודריש קומיהון כתוב אחד אומר יום תרועה וכו' (כדלעיל). תני רבי שמעון בן יוחאי ידחה במקדש שהם יודעים זמנו של חדש ואל ידחה במדינה שאין יודעין זמנו של חדש דתני ר"ש בן יוחאי יום תרועה יהיה לכם ועשיתם במקום שהקרבנות קרבין אמר רבי תחליפא דמן קיסריייא בכל הקבנות כתוב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם אמר הקדוש ברוך הוא מכיון שנכנסתם לפני בדין ביום הזה ויצאתם ובאין מעלה אני עליכם כאלו היום בראתי אתכם בריה חדשה שנאמר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו' כן יעמוד זרעכם ושמכם. בני ישראל מקרא קדש ואין הנכרים קדש. בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות את הגרים ואת העבדים המשוחררים תלמוד לומר יהיה. תנו רבנן מנין שאומרים אבות שנאמר הבו לה' בני אלים. ומנין שאומרים גבירות שנאמר הבו לה' כבוד ועוז. ומנין שאומרים קדושת השם שנאמר בהדרת קדש. ומנין שאומרים מלכיות זכרונות ושופרות שנאמר שבתון זכרון תרועה מקרא קדש. רבי אליעזר אומר שבתון זה קדושת הום זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות מקרא קדש קדשהו בעשית מלאכה. אמר ליה רבי עקיבא מפני מה לא נאמר שבתון תשבות שהרי בו פתח הכתוב תחלה אלא שבתון קדשהו בעשית מלאכה. זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות מקרא קדש זה קדושת השם. ומנין שאומרים מלכיות דתניא רבי אומר לעיני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלקיכם וסמיך ליה בחדש השביעי מכאן רמז למלכיות. רבי יוסי בר"י אומר אינו צריך הרי הוא אומר והיה לכם לזכרון לפני אלקיכם [אני ה' אלקיכם] שאין תלמוד לומר אני ה' אלקיכם הרי מלכיות הני עשר מלכיות כנד מי אמרן כנגד עשר מאמרות שבהן נברא העולם. ומאי נינהו אילימא ויאמר ויאמר דבראשית תשעה הוו. בראשית נמי מאמר היא דכתיב בדבר ה' שמים נעשו. כיצד סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכלל עמהם מלכיות ואינו תוקע קדושת היום ותוקע (זכרונות ותוקע) שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים דברי רבי יוחנן בן נורי. אמר ליה ר' עקיבא אם אינו תוקע למלכיות למה אומרן אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים. רבן שמעון בן גמליאל אומר קדושת היום עם הזכרונות. אמר רבן שמעון בן גמליאל מה מצינו בכל מקום שאימרי' אמצעית אץ כאן אמצעית רבי אומר מה מצינו בכל מקו' שאומרה רביעי' אף כאן רביעית, ביום הראשון עבר רבי יוחנן בן בדוקא ואמר כדברי רבי יוחנן בן נורי אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו נוהגין ביבנה כן. ביום השני עבר ר' חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי ואמר כדברי ר' עקיבא אמר רבן שמעון בן גמליאל כך היו נוהגין ביבנה:

מנין שבשופר תלמוד לומר והעברת שופר תרועה אין לי אלא ביובל הראש השנה מנין תלמוד לומר והעברת שופר תרועה בחדש השביעי' מה תלמוד לומר בחדש השביעי שיהו כל תרועות כל חדש שביעי כזה מה זה בשופר אף זה בשופר מנין שפשוטה לפניה תלמוד לומר והעברת שופר תרועה ומנין שפשיטה לאחריה, תלמוד לומר תעבירו שופר בכל ארצכם אין לי אלא ביובל ברש השנה מנין. תלמוד לומר והעברת בחודש השביעי שיהו כל תקיעות של חודש כזה ומנין שהם שלש של שלש תלמוד לומר והעברת שופר תרועה זכרון תרועה יום תרועה יהיה לכם ומנין ליתן את של זה בזה ושל זה בזה תלמוד לומר שביעי לגזרה שוה, הא כיצד שלש שהם תשע. שעיר תקיעה כתרועה ושעור תרועה כשלשה שברים והא תנא מעיקרא מייתי לה בהיקשא והשתא מייתי לה בגזרה שוה הכי קאמר אי לאו גזרה שוה הוה מייתי לה בהיקשא השתא דאתא בגזרה שוה היקשא לא צריך. והאי תנא מייתי לה בגזרה שוה ממדבר דכתיב ותקעתם תרועה תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה. או אינו אלא תקיעה ותרועה אחת היא כשהוא אומר ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו הא תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה ומנין שפשוטה לפניה. תלמוד לומר ותקעתם תרועה. ומנין שפשוטה לאחריה. תלמוד לומר תרועה יתקעו. רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר אינו צריך הרי הוא אומר ותקעתם תרועה שנית מה תלמוד לומר שנית זה בנין אב כלמקום שנאמר תרועה תהא תקיעה שניה לה. ואין לי אלא במדבר בראש השנה מנין. תלמוד לומר תרועה תרועה לגזרה שוה מה כאן פשוטה לאחריה אף להלן פוטה לאחריה ושלש תרועות נאמר בראש השנה שבתון זכרון תרועה והעברת שופר תרועה ויום תרועה יהיה לכם שתי תקיעות לכל אחת ואחת. נמצינו למדין ראש השנה שש תקיעות ושלש תרועות שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים והעברת שופר תרועה שבתון זכרון תרועה מדברי תורה. יום תרועה לתלמודו הוא בא. רבי שמואל בר נחמן אמר אחת מדברי תורה ושתים מדברי סופרים. שבתון זכרון תרועה מדברי תורה והעברת שופר תרועה ויום תרועה לתלמודו הוא בא. מאי לתלמודו הוא בא מיבעי ליה ביום ולא בלילה. ואידך ביום ולא בלילה מנא ליה, נפקא ליה מביום הכפורים. וליגמר נמי פשוטא לפניה ולאחריה והעברת תעבירו לא משמע ליה. והעברת מיבעי ליה לכדרב מתנה דרך העברתו תעבירו אמר רחמנא תעבירו ביד, ואידך דרב מתנה מדשני קרא בדבוריה תעבירו ביד לא מצית אמרת דיליף העברה העברה ממשה דכתיב ויצו משה ויעבירו קול מה להלן בבקול אף כאן בקול. והיא תנא דמייתי ממדבר אי מה להלן בחצוצרות אף כאן בחצוצרות, תלמוד לומר תקעו בחדש שופר וגו' אי זהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וקאמר דחמנא בשופר. כתוב אחד אומר שבתון זכרון תרועה וכתוב אחד אומר יום תרועה לא קשיא כאן ביום טוב שחל להיות בשבת כאן ביום טוב שחל להיות אחר השבת. אמר רבא אי מדאורייתא היא במקדש היכי תקעינן. ועוד הא לאו מלאכה היא למאי איצטריך קרא למעוטי והא תנא דבי רבי ישמעאל כל מלאכת עבודה לא תעשו יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה אלא מדאורייתא מישרי שרי ורבנן הוא דגזרי בהו. דאמר רבה הכל חייבים בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר וגזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמד ויעבירנו ד' אמות בראש השנה והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דמגילה:

וביום שמחתכם וגו'. תני רבה בר שמואל יכול כשם שתוקעין בשבת בפני עצמה ובראש חדש בפני עצמה כך יהו תוקעין על כל מוסף ומוסף, ת"ל ובראשי חדשכם. מאי תלמודא, אמר קרא ובראשי חדשכם הוקשו כל החדשים כולן זה לזה. רב אשי אמר כתיב ראשי וכתיב חדשכם איזהו חדש שיש לו שני ראשים הוי אומר זה תשרי, ואמר רחמנה חדשכם חד. וביום שמחתכם אלו שבתות. רבי נתן אומר אלו תמידין. ובמועדיכם אלו שלש רגלים. ובראשי חדשכם כמשמעו. ותקעתם בחצוצרות בשל צבור הכתוב מדבר. אתה אומר בשל צבור הכתוב מדבר או אינו אלא אחד ליחיד ואחד לצבור, ת"ל על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם, מה עולותיכם קדש קדשים (כג) אף שלמים קדשי קדשים. אי מה עולה אחד של יחיד ואחד של צבור אף שלמים אחד של יחיד ואחד של צבור (כד) ת"ל על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה משל צבור אף שלמים משל צבור. והיו לכם לזכרון למה נאמר, לפי שהוא אומר ותקעתם בחצוצרות שומע אני קרבנות שתקעו עליהן יהו כשרין ושלא תקעו עליהן לא יהו כשרין, ת"ל והיו לכם לזכרון, לזכרון נתנו ולא להכשיר קרבן. אני ה' אלקיכם למה נאמר, לפי שהוא אומר דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה אבל מלכיות לא שמענו, ת"ל ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו אלו שופרות ומלכיות. ר' נתן אומר אין צריך שהרי כבר נארמ ותקעתם בחצוצרות הרי שופרות, והיו לכם לזכרון זה זכרונות, אני ה' אלקיכם זו מלכיות, אם כן מה ראו חכמים לומר מלכיות תחלה ואח"כ זכרונות ושופרות, אלא המליכהו עליך תחלה ואחר כך בקש מלפנים רחמים כדי שיזרו לך ובמה בשופר של חירות ואין שופר אלא של חירות שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, אבל איני יודע מי תוקע, ת"ל וה' אלקים בשופר יתקע, ועדיין איני יודע מאין התקיעה יוצאה, תלמוד לומר קול שאון מעיר וגו':