Quotation_auto על ויקרא 24:10

ויקח קרח. רבותינו ע"ה אמרו שנסמכה פרשה זו לפרשת ציצית. לפי שקרח לקח חמשים ומאתים אנשים מישראל והלבישם טליתות של תכלת והביאם לפני משה ושאל לו חייבת או אסורה אמר לו חייבת וכו'. וכן בית מלא ספרים פטורה ממזוזה או לאו אמר לו אינו פטורה וכו'. ואמר לו דברים אלו לא נצטוית עליהם בסיני. הנה בכאן גלו ז"ל מסתורים גדולים להודיענו חטא קרח. והודיעו לנו פירוש הפסוק באומרו ויקח קרח ולא פירש מה לקח. ואמרו שהוא כמו ויצא בן אשה ישראלית. שאמרו מפרשה של מעלה יצא ללגלג ואמר ביום השבת יערכנו וכו'. וכן ויקח קרח שכתב בכאן פירושו. שלקח טליתות של תכלת ולקח פרשת ציצית הסמוכה לה ללגלג. ואמר טלית שאינה תכלת חוט אחד פוטרתו טלית שכולה תכלת לא כל שכן. עד שכפר בה' אחד ובתורתו ואמר דברים אלו לא נצטוית עליהם בסיני. עד שבזה לקח חלקו מעולמו. אחר שביד רמה הפר מצות ה' ודבר ה' בזה. ועל זה אמר למעלה את ה' הוא מגדף הכרת תכרת בעוה"ז ובעוה"ב. ולברר וללבן זה הדבר כצמר לבן תמצא. כי לפי שראה השם כמו שכתבתי שאלו האנשים היו יוצאין מרעה אל רעה ומדחי אל דחי עד עון המקושש. רצה לתת להם מצות ציצית בענין שבכתף ישאו עבודת ה'. ונתן להם מצוה זו שהיא מצוה שקולה כנגד כל התורה כולה כאומרו וזכרתם את כל מצות ה'. ויש בה סוד החכמה בסוד ל"ב פתילים כנגד ל"ב נתיבות חכמה. וזהו שאמר ולא נתן ה' ל"ב לדעת. ולכן התחילה התורה בבי"ת של בראשית וסיימה בלמ"ד של ישראל. להורות שהתורה כלולה בל"ב נתיבות חכמה שנמסרו לישראל מתחילת בריאת העולם. וזהו בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. כמו שהשם נקרא ראש לכל ראש ומתנשא לכל לראש. והוא אחרון וראשון. כן ישראל הם תכלית בריאת העולם ותחלתו. ונתייסדה מושבם בטיבור הארץ הוא אמצע העולם. בענין שיש בישראל ראש ותוך וסוף. כאומרו ונקדשתי בתוך בני ישראל. ולכן נקראו ישראל סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה לקשר הדברים תחתונים ועליונים. וכל זה מצד השם העומד על הסולם כמו שפירשתי במקומו. ושוכן בתוך בני ישראל ונקדש בתוכם. בסבת התורה שהיא דבר שבקדושה המקשרת לישראל עם אביהם שבשמים. ולכן נסדרו בציצית אלו הכריכות והחוליות והקשרים. בענין שיהיו משולבות אשה אל אחותה כקרשים בענין שיהיה המשכן אחד. ולכן סוד הציצית הוא קשור ואחוד בסבת ה' הקדוש. שהוא הקשר המקשר כל הדברים והחוליות בין הקשרים. להורות כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. ועליון יחיד על כולם הנותן קשר לכולם. וזולתו אין לכל העליונים קיום. אבל הוא יתברך יש לו קיום זולתם. וזהו אין קדוש כה'. והוא אינו כשאר הקדושים כי כולם אין להם קיום זולתו. וזהו כי אין בלתך. אבל הוא יתברך יש לו קיום זולתם. ולהורות על כל זה צותה התורה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. להורות על היחיד עליון הנקרא חוט השני שהוא השם המחבר ותופר ומקשר בחוט אחד כל הדברים. והוא אל עליון קונה שמים וארץ ומחברם באחדים. וזה הייחוד והקשור יש לו לכוין לכל איש שנקרא בשם יהודי ולובש טלית זה שהוא מחובר וקשור נפלא עם השם אחד. ובזה הוא חלק אדם מאל. וחלק אלוה מעולמו. וזהו והחזיקו בכנף איש יהודי. כי אחר שיש לו כנף ציצית הוא מתיחד עם השם. ועולה ממעלה למעלה עד התקשרו בסבה עליונה. וכל זה בסבת זה הכנף שהוא פורח בו להתדבק למעלה. והוא כמו כל צפור כל כנף. וזהו על כנפי בגדיהם. כי במצוה זו עושה לו כנפים כנשר יעוף השמים לקשר כל הדברים והוא עליון יחיד על הכל. אבל קרח לא עשה כן ולא רצה להתקשר למעלה. ולא ידע שיש חוט אחד המקשר כל הדברים. וכפר בזה ונחלק משאר העדה:

ויגדל משה ויצא אל אחיו להצטער בצרתם. וזהו וירא בסבלותם. והבין בדבר וראה דבר זר מאד. איש מצרי מבני חם העבדים מושל באיש עברי. וזהו תחת עבד כי ימלוך וכו'. ועוד היות מאחיו קרובים למלכות. ובגודל לבו וגבורתו ויפן כה וכה וירא כי אין איש. מהמצריים. ויך את המצרי ויטמנהו בחול. כי לא פחד מאחיו העברים שיגידו דבר כזה. ואחר ששם עצמו בסכנה לטובתם. ולזה רמזו ז"ל באומרם ויטמנהו בחול. אלו ישראל שנמשלו לחול שנאמר ושמתי את זרעך כחול הים. מה החול גדר לים כך ישראל גדר לעולם. ומה החול אינו משמיע קול אם ימלא אדם כלי ממנו כמו שעושים האבנים או העצמות. כך ישראל הם בעלי סוד. ולכן אמר שטמן הדבר בתוך אחיו. וכמו שפירשתי למעלה במאמר ולא גלו מסתורים שלהם. אבל הרשעים אינם בכלל ישראל ולכן גילו הדבר ואמרו. הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי. ובזה גלו סוד אחר שהיה טמון בין ישראל. מהריגת המצרי בשם המפורש כאומרם ז"ל הלהרגני אתה אומר מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש. כי התורה רצתה לגלות לנו זה הסוד וזהו אנו למדין. אבל כל העולם היו חושבים שהרגו בחרב כדעת החולק עם ת"ק דאמר בדפוס של לבנים הכהו. והאמת שהרגו בשם המפורש. וזה הדבר היה בסוד בין היחידים ועכ"ז גילו הדבר. וזה תמצאהו רמוז בפרשה ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי. הוא המצרי שהרג משה כתיב וירא איש מצרי מכה איש עברי והוא בעלה של שלומית בת דברי. וזהו בן הישראלית כמאמרם ז"ל אחת היתה ופרסמה הכתוב. וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי. ולזה ויקוב בן האשה הישראלית. ומה טעם שיקוב את השם בעבור המחלוקת שהיה זה עם זה. אבל חכמי האמת גלו הדבר ואמרו כי בן המצרי ידע זה הסוד. איך הרג משה את אביו בשם המפורש. ואולי איש הישראלי אמר זה בתוך המחלוקת. כי באפם הרגו איש ולא יעלימו דבר. וזה מצוי בינינו בעונותינו. ולכן כשא"ל שנהרג אביו בשם. ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל הוא השם שהרגו משה בו. כי אמר השם הוא לרחם אבל לא להרוג ובכלל זה יובן שיקלל ג"כ למשה. כי זה בכלל ויקוב את השם. בהפוך אותיות הוא משה. ולכן אמר ויקוב את השם ויקלל למשה ושם הארכתי. ולכן אמר בכאן הלהרגני אתה אומר. ואז נתירא ואמר נודע הדבר מצד ישראל. ולא די זה אלא שהלשינוהו. ולכן ויברח וישב על הבאר. כמו יעקב שעמד על הבאר. וכן אליעזר עבד אברהם. ובעבור זה הצליחו דרכם לפי שדבקו בבאר מים חיים. וכן משה בטח בה' אלהיו שיצילהו ויצליח דרכו. ולפי שמשה בשני הימים שיצא עשה שני גבורות ושם נפשו בכפו בעבור צאנו. בענין שהיה ראוי להיות רועה ישראל. ולפי שידוע דבתלתא זימני הויא חזקה. לזה סיפר בכאן ענין בנות מדין שהושיען מן הרועים. וכן סמך זה לכאן לפי שלא נאמר. שמה שעשה היה בשביל קנאת אחיו. שהיה איש מצרי מכה איש עברי. אבל אם היה מעם אחר לא היה מצילו. לזה אמר כי טבע האמת יחייבהו. והעד בנות מדין שהיו מעם אחר. לפי שראה הגזל שהיו עושין להם הרועים ויושיען וישק את צאנם. ומה שאמרו איש מצרי הצילנו. כי הן חשבו שהיה איש מצרי. ומשה לא הוצרך לומר שהיה עברי לפי שלא שאלו לו. ובמדרש הרגישו זה ואמר איש מצרי הצילנו. כי המצרי שהרג משה הצילם. לפי שבסיבתו ברח משה ובא למדין והושיען:

ושאלה אשה משכנתה ר' אלעזר הקפר אומר ארבע מצות היו בידן של ישראל שאין העולם כלו כדאי להן. שלא נחשדו על העריות שנאמר ויצא בן אשה ישראלית להודיע שבחן של ישראל שלא היתה אלא זו בלבד ופרסמה הכתוב. ומפורש בקבלה גן נעול גל נעול גן נעול אלו הזכרים. גל נעול אלו הנקבות. ר' נתן אומר גן נעול אלו הנשואות. גל נעול מעין חתום אלו הארוסות.