Quotation_auto על ויקרא 24:2

דבר אחר לאחד שהיה מהלך וראה אחד ודבקו עד היכן עד שהשליטו נאמר כאן חן ונאמר להלן ותהי אסתר נושאת חן. לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד ודבקו עד היכן עד שנתן לו בתו נאמר כאן חן ונאמר להלן ושפכתי על בית דוד וגו' רוח חן ותחנונים עד שיודע להבחין איזו חיה נזונית בשתי שעות ביום ואיזו חיה נזונית בג' שעות ביום. מצינו שהקב"ה עושה חסד עם האחרונים בזכות הראשונים ומנין שהקב"ה עושה חסד עם הראשונים בזכות האחרונים ונח מצא חן בעיני ה' באיזה זכות בזכות תולדותיו אלה תולדות נח. אנוש בן שת בימיו התחילו הבריות להכעיס ליוצרן בעבודה זרה והוא היה הדור השלישי והכעיסו בג' עבירות שנאמר אבי ישב אהל ומקנה ומקנה בסתר. חזרו להכעיס בגלוי ומשמיעים את קולם שנאמר אבי כל תופש כנור ועוגב. חזרו להיות עושין צלמים וקוראין אותן בשם בוראן שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה'. חזרו מתבלין בכל כעס שנאמר תובל קין ואחות תובל קין שחזרו להתבל בזנות כענין שנאמר תבל עשו. ונגזר עליהן ג' גזירות כנגד הכעס שהכעיסו אחת שנקרע אוקינוס והציף שליש היבשה ואחת שהיה כל העולם כלו מישור וערבה ונעשה הרים וטרשיים וגימיות ועתיד לעתיד לבוא לחזור למישור שנאמר יסוב כל הארץ כערבה כמו שהיה ואחת שנתמעטה קומתן כמה שנאמר והגבוהים ישפלו. והיו ימיו מאה ועשרים שנה שהרבה היה הקב"ה מצטער על דורו של מבול שלא יאבדו לפיכך התרה בהן ק"כ שנה והיו מכעיסין יותר מדאי. דרש רבי שמעון בן לקיש שבעה חנוכות הן הראשון בראשית ברא ויאמר אלהים יהי אור הרי נר אחד. (נה) וביום השני ויהי ערב ויהי בקר משל לארכיטקטי שהיה מבקש לקבוע תלמיוס ונטל נר והאירה כך האירה התורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. ביום ג' נבראו האילנות ושמן זית מאיר שנאמר ויקחו אליך שמן זית וגו'. ביום ד' נבראו המאורות וכסאו של דוד שנאמר וכסאו כשמש נגדי וכתיב אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. ביום חמישי נבראו ברקים שנאמר קול רעמך בגלגל (נו) האירו ברקים. ביום ו' נבראו אדם וחוה שנאמר נר ה' נשמת אדם. ביום ז' אי אתה מוצא נר אמר רבי שמעון בן לקיש משל למלך שהיה מארס את בתו והיה עומד בתוך החופה צריך אתה לשאול אם היה כלו אור ומנין אתה אומר שכל שבעת הימים היה אור שנאמר והיה אור הלבנה וגו'. פעם אחת היה רבי אבהו מהלך בדרך ונתלוו לו גוים אמרו לו כתוב בתורה ויצו ה' אלהים על האדם אדם נצטוה שלא יחטא אבל האשה לא נצטותה אמר להם מה אמר הכתוב על האדם לאמר מהו לאמר לאבריו וחוה נבראת מצלעותיו. ויכל אלהים ביום השביעי אין את מוצא בשבת לילה בכל יום ויום כתיב ויהי ערב וערב שם לילה למה שכלה אור:

דבר אחר צו את בני ישראל הדא הוא דכתיב תקרא ואנכי אענך. כמא דאת אימא אז תקרא וה' יענה, למעשה ידך תכסוף תתחמד כמה דאת אמר כי נכסוף נכספתה. אמר איוב לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם העליונים והתחתונים ברשותך למעשה ידך תכסוף תשגיח למעשה ידיך, הוי צו את בני ישראל. בר קפרא פתח כי אתה תאיר נרי, אמר הקדוש ברוך הוא לאדם נרך בידי, ונרי בידך, נרך בידי שנאמר נרה' נשמת אדם, נרי בידך להעלות נר תמיד, אמר הקדוש ברוך הוא אתה הארת נרי ואני מאיר נרך. מזכות יערוך אותו אהרן מערב עד בקר לפני ה' תמיד אנו נצולין (מן מסדרתם) מאותה שכתוב בה כי ערוך מאתול תפתה. בזכות להעלות נר תמיד אנו זוכין להקביל נרו של מלך המשיח מה טעם שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. סלת ואפית העומר היה מנופה בשלש עשרה נפה, ושתי הלחם בשתים עשרה, עשרה, ולחם הפנים באחת עשרה. ר"ש אומר לא היה לו קצבה אלא סלת מנופה כל צרכה. סולת ואפית מלמד שניקחה סולת, ומנין שאפילו חטין, תלמוד לומר ולקחת. יכול אף שאר מנחות כן, תלמוד לומר אותה מפני החסכון מאי החסכון התורה חסה על ממונן של ישראל. שתי הלחם נלושות אחת אחת ונאפות אחת אחת. לחם הפנים נלושות אחת אחת ונאפות שתים שתים. מנא ה"מ דתנו רבנן יהי ההחלה האחת מלמד שנילושות אחת אחתוכו'. מנין שאפייתן שתים שתים תלמוד לומר ושמת אותם, יכול שאף שתי הלחם כך תלמוד לומר אותם. האי אותם [הא] אפיקתיה, אם כן לימא קרא ושמתם מאי ושמת אותם ש"מ תרתי. תנו רבנן ושמת אותם בדפוס. שלשה דפוסין היו, נותנה בדפוס ועדין הוא בצק. וכמין דפוס היה לה בתנור וכשהוא רודה נותנה לדפוס כדי שלא תתקלקל. ולהדרא לדפוס קמא, כיון דאפי לה נפחה. אלו נאמר שתים עשרה ולא נאמר שש חייתי אומר אחת של ארבע ואחת של שמונה לכך נאמר שש, ואלו נאמר שתים מערכות שש המערכת ולא נאמר שתים עשרה הייתי אומר שלש של שש שש לכך נאמר שתים עשרה. ואלו נאמר שתים עשרה יכול ארבע ארבע, תלמוד לומר שתים מערכות שש המערכת. הא שיאמרו שלש מקראות אלו לא למדנו. הא כיצד נותן שתי מערכות של שש שש ואם נתן אחת של ארבע ואחת של שמונה לא יצא. שתים של שבע. רבי אומר רואין את העליונות כאלו אינם. והא בעינן על. רבי לטעמיה דאמר על בסמוך, דתניא ונתת על המערכת וכו'. על השלחן הטהור תנן התם משעבר הרגל היו מעבירין על טהרת העזרה כיצד מטבילין כל הכלים שהיו במקדש ואומר להם הזהרו שלא תגעו בשלחן. תנא הזהרו שמא תגעו בשלחן ובמנורה. ותנא דידן אמאי לא תני מנורה. בשלחן כתיב ביה תמיד במנורה לא כתיב בה תמיד. ואידך כיון דכתיב ואת המנורה נכח השלחן כמאן דכתיב בה תמיד דמי. ואידך, ההוא מיבעי ליה לקבוע לו מקום, ותיפוק ליה דהוי כלי הנעשה (לטלטל ולצאת)[לנחת] ואין מקבל טומאה דאיתקש לשק מה שק מיטלטל מלא וריקןוכו', האי נמי מיטלטל מלא וריקן דאמר ר"ל מאי דכתיב על השלחן הטהור מכלל שהוא טמא והלא כלי העשוי לנחת הוא אלא מלמד שמגביהין אותו ומראין להם לעולי רגלים ואומר להם ראו חבתכם לפני המקום שסילוקו שוה כסידורו, דאמר ר' יהושע בן לוי נס גדול (היה) [נעשה] בלחם הפנים כסידורו כך סילוקו שנאמר לחם חם ביום הלקחו. ונתתנה על המערכת על בסמוך (כתוב למעלה ברמז תרמ"ד). מאת בני ישראל ברית עולם (כתוב למעלה ברמז תנ"ד). על השלחן הטהור על טהרו של שלחן שלא יהו סניפין מגביהין הלחם מעל גבי השלחן. ארבעה סניפין של זהב היו שם מפוצלין מראשיהן שהיו סומכין בהן שנים לסדר הזה ושנים לסדר כ"ח קנים כחצי קנה חלול י"ד לסדר הזה וי"ד לסדר הזה: