Quotation_auto על ויקרא 27:21

ההוא גברא דאחרמינהו לנכסיה בפומבדיתא אתא לקמיה דרב יהודה א"ל שקול ארבע זוזי ואטיל עלייהו ושדינהו בנהרא ואישתרי לך. אלמא קסבר סתם חרמים לבדק הבית, ממאן כשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל אימר דאמר שמואל שחללו לכתחלה מי אמר, הני מילי בזמן שבית המקדש קיים משום פסידא דהקדש אבל בזמן הזה אפילו לכתחלה. אי הכי אפילו פרוטה נמי, לפרסומי מיתא. אמר עולא אי הואי התם הוה יהיבנא כולהו לכהנים אלמא קסבר עולא סתם חרמים לכהנים. מיתיבי אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר עד שנת היובל יעבוד עמך ואין שדה אחוזה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר ויצא ביובל ושב לאחוזתו אין בתי ערי חומה נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר לא יצא ביובל, ר"ש אומר אין שדה חרמים נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר והיה השדה בצאתו ביובל וגו'. ר"ש בן אלעזר אומר אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. אמר רב דימי מאי טעמא אתיא טוב טוב כתיב הכא כי טוב לו עמך וכתיב התם בטוב לו לא תוננו. לא קשיא הא במקרקעי הא במטלטלי, והא מעשה דהוה בפומבדיתא במקרקעי הוה, מקרקעי הא במטלטלי, והא מעשה דהוה בפומבדיתא במקרקעי הוה, מקרקעי דחוצה לארץ כמטלטלי דארץ ישראל דמי:

ואם לא יגאל. הקדישה וגאלה אינה יואה מידו ביובל. גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל. גאלה [אחר או] אחד מן הקרובים וגאלה מידו יוצאה לכהנים ביובל. תנו רבנן ואם לא יגאל את השדה בעלים, ואם מכר את השדה גזבר, לאיש אחר לאחר ולא לבן. או אינו אלא לאחר ולא לאח כשהוא אומר איש הרי אח אמור, הא מה אני מקיים אחר, לאחר ולא לבן. ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח. מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעדה ולעבד עברי. אדרבה מרבה אני את האח שכן קם תחת (האח) [אביו] ליבום, כלום יש יבום אלא במקום שאין בן, הא יש בן אין יבום. ותיפוק ליה דהכא תרתי והכא חדא, משום דעבד עברי מהאי פירכא הוא דנפקא ליה, כלום יש יבום אלא במקום שאין בן. בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא הקדש פחות משתי שנים לפני היובל מהו שתצא לכהנים אמר ליה מאי דעתיד ונגרע מערכך והיה השדה בצאתו ביובל (דכתיב) [דבת] גרעון אין דלאו בת גרעון לא, אדרבא ואם לא יגאל את השדה והיה השדה בצאתו בובל, והאי נמי בת גאולה היא. הגיע יובל ולא נגאלה הכהנים נכנסין לתוכה ונותנין את דמיה דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר נכנסין ולא נותנין, רבי אלעזר אמר לא נכנסין ולא נותנין, אלא נקראת שדה רטושין עד היובל השני. הגיע יובל השני ולא נגאלה נקראת שדה רטושי רטושין עד היובל השלישי. לעולם אין הכהנים נכנסים לתוכה עד שיגאלנה אחר, מאי טעמא דרבי יהודה, גמר קדש קדש ממקדיש בית, מה להלן בדמים אף כאן בדמים. ורבי שמעון גמר קדש קדש מכבשי עצרת, מה להלן בחנם אף כאן בחנם. ורבי יהודה נמי גילף מכבשי עצרת, דנין קדשי בדק הבית מקדשי בדק הבית, ואין דנין קדשי בדק הבית מקדשי מזבח. ורבי שמעון נמי גילף ממקדיש בית, דנין דבר שמתנה לכהנים מדבר שמתנה לכהנים. מאי טעמא דרבי אלעזר, אמר קרא ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר והיה השדה בצאתו, אמר אביי סכינא חריפא לפסוקי קראי. אמר רבא אמר קרא והיה השדה בצאתו ביובל בצאתו מידי אחר. תניא לא יגאל יכול לא תהא נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה, תלמוד לומר עוד, לכמות שהיתה אינה נגאלת אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה, והכא במאי עסקינן בשדה שיוצאה לכהנים והקדישה הכהן ואתו בעלים למיפרקה, סלקא דעתך אמינא לא תפרוק שתהא לפניו כשדה מקנה, תלמוד לומר עיר לכמות שהיתה אינה נגאלת אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה. והתניא בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו יכול יחזור לגזבר שלקחו ממנו, תלמוד לומר לאשר לו אחוזת הארץ, מה תלמוד לומר לאשר קנהו שדה שיצאה לכהנים ומכרה כהן והקדישה לוקח וגאלה אחר, יכול תחזור לבעלים הראשונים, תלמוד לומר לאשר קנה מאתו. ואיצטריך למיכתב לא יגאל ואיצטריך למיכתב למיכתב לאשר קנהו, דאי כתב רחמנא לא יגאל דלא קא הדרא כלל, אבל הכא דקא הדרא תיהדר למרא קמא, כתב רחמנא לאשר קנהו. ואי כתב רחמנא לאשר קנהו דלא קא יהבי בעלים דמי אבל הכא דקא יהבי דמי תיקום בידייהו, כתב רחמנא לא יגאל, ואי כתב לא יגאל ולא כתב עוד הוה אמינא לא תפרוק כלל, כתב רחמנא עוד לכמות שהיתה אינה נגאלת אבל נגאלת שתהא לפניו [כשדה] מקנה. והיה השדה בצאתו ביובל אין שדה חרמין נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג (כתוב ברמז תרס"ה ובפסוק על שדה הארץ יחשב). והיה השדה בצאתו ביובל, מלמד שהשדה קרוי על שם זכר. קדש, מה קדש האמור להלן אין יוצא אלא בפדיון, מלמד שהכהנים נכנסים לתוכה ונותנין את דמיה. כשדה החרם לכהן תהיה מה תלמוד לומר [והיה השדה בצאתו ביובל וגו'] וי מה למדנו משדה חרמים מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש שדה חרמות לשדה אחוזתו של ישראל, מה שדה אחוזתו של ישראל יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים, אף שדה חרמו יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכנהים. אמר מר ודין הוא בשם אחרים אני זוכה וכו' מי דמי התם זוכה בעלמא הכא קא שקיל ליה. אמר רמי בר חמא איצטריך סד"א הואיל וכתיב ואיש את קדשיו לו יהיו הא נמי כקדשיו דמיא. א"ל רבא מי דמי קדשיו לאו ברשותו הכא ברשותו, אלא דמיא. א"ל רבא מי דמי קדשיו לאו ברשותו הכא ברשותו, אלא אמר רב נחמן בר יצחק איצטריך סד"א הואיל וכתיב כי אחוזת עולם הוא להם הא נמי אחוזתו היא קמשמע לן אחוזתו אין חרמו לא:

אמר רבי חייא בר אביון (אמר רב חסדא) החרים מטלטלין נותנן לכל כהן שרצה שנאמר כל רחם בישרלא לך יהיה. החרים שדהו נותנה לכהן שבאותו משמר, שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו וגמר לכהן לכהן מגזל הגר, והתם מנלן דתניא לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר. או אינו אלא לכהן שירצה, כשהוא אומר מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו, הוי בכהן שבאותו משמר הכתוב מדבר. שדה היוצאה לכהנים ביובל נותנין למשמר שפגע בו יובל. איבעיא להו פגע בו בשבת מאי, אמר רבי חייא בר אמי משמיה דחולפנא נותנה למשמר היוצא. חרמי כהנים אין להם פדיון אלא נותנן לכהנים [כתרומה] רבי יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית, שנאמר כל הדם קדש קדשים הוא לה', וחכמים אומרים סתם חרמים לכהן, שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו, אם כן למה נאמר כל חרם קדש קדשים הוא, שהוא על קדשי קדשים ועל קדשים קלים. תנו רבנן חרמין כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהם שנאמר קדש קדשים הוא לה', נתנן לכהן הרי הן כחולין לכל דבריהם שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה. בשלמה לרבנן כדמפרשי טעמייהו, אלא רבי יהודה בן בתירא האי כשדה החרם מאי עביד ליה. מיבעיא ליה לכדתניא כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו מה תלמוד לומר, מנין לכהן שהקדיש שדה חרמו שלא יאמר הואיל ויצאה לכהנים והרי היא תחת ידי תהא שלי וכו' (כדלעיל). ואידך מחרם החרם. ואידך חרם החרם לא משמע ליה. ורבי יהודה בן בתירא [דחל] על קדשי קדשים ועל קדשים קלים מנא ליה, סבר לה כר' (שמעון) [ישמעאל]. כשדה החרם לכהן תהיה חוזתו מה תלמוד לומר, מנין אתה אומר שדה שיוצאה לכהנים ביובל וגאלה אחרד מן הכהנים והרי היא תחת ידו (שאומר) [יכול יאמר] הרי היא שלי. ודין הוא בשל אחר אני זוכה בשלי לא כל שכן, תלמוד לומר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו, אחוזתו של כהן שלו ואין זו שלו אלא יוצא לכל אחיו הכהנים, ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו, מנין אתה אומר הלוקח שדה מאביו וכו' (כדכתוב לעיל). (כא) (לכהן תהיה אחוזתו מה תלמוד לומר מנין לשדה שיוצאה לכהנים ביובל וגאלה אחר מן הכהנים שלא יאמר הואיל ויוצאה לכהנים וכו' תלמוד לומר אחוזתו אחוזתו שלו ואין זו שלו. הא כיצד יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכנהים). הלוקח שדה מאביו והקדישה ואחר כך מת אביו מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה, תלמוד לומר אם (משדה) [את שדה] מקנתו אשר לא משדה אחוזתו, שדה שאינה אחוזה [יצאה זו שהיא שדה אחוזה]. ואלו לרבי יהודה ורבי שמעון מת אביו ואחר כך הקדיש לא צריך קרא, לימא בהא קא מיפלגי רבי מאיר סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי, ורי יהודה ורבי שמעון סברי לאו כקנין הגוף דמי. אמר רב נחמן בר יצחק בעלמא לרבי שמעון [ור"י] קנין פירות כקנין הגוף דמי והכא קרא אשכח ודריש ליכתוב רחמנא ואם את שדה מקנתו אשר לא [שדה] אחוזתו אי נמי אשר לא שדה אחוזה, מאי משדה [אחוזתו] שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה, יצאה זו שראויה להיות שדה אחוזה: