ילקוט שמעוני על התורה
רבי יעקב פתח דרך עצל כמשוכת חדק זה עשו הרשע. דהוה דמי להדא סיכתא דאת מפשר לה מן הכא והיא מתעריא מן הכא כך הוא עשו הרשע מתהפך אייתי גולגלתיך אייתי דימוסיך אייתי ארנונך. לית ליה קניס ליה ומומי ליה. ואורח ישרים סלולה זה הקב"ה שכתוב בו כי ישרים דרכי ה' שהכשיר לשונו למשה ואמר כי תשא. רבי יוחנן פתח וישח אדם וישפל איש וישח אדם אלו ישראל דכתיב בהן ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. וישפל איש זה משה דכתיב ביה והאיש משה ענו מאד. אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם יודע אני ששחו ישראל לעגל והושפלתי אני ואל תשא להם. כי תשא וגו' זה שאמר הכתוב כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. רבי יונה פתר קריא בישראל בלשון זה הושפלו כי זה משה האיש. ובלשון זה הוגבהו זה יתנו כל העובר. צדקה תרומם גוי בנדבה שהביאו ישראל למלאכת המשכן ניתן להם תלוי ראש על ידי משה ואמר כי תשא את ראש. רבי אליעזר בשם רבי יוסי בן זימרא אמר כל זמן שנמנו ישראל לצורך לא חסרו שלא לצורך חסרו ואיזה זמן נמנו לצורך בימי משה ושלא לצורך בימי דוד. רבי שמואל בר נחמן אמר בשם רבי יונתן ונתנו איש כפר נפשו בימי משה, ולא יהיה בהם נגף בימי דוד. כל העובר על הפקודים בימה של עץ היתה נתונה בעזרה לא היה עובר לפנים הימנה אלא מבן עשרים שנה ומעלה. רבי יהודה אומר כל דעבר בימא יתן. ורבי נחמיה אמר כל דעבר על סכומיא יתן, שלש תרומות כתוב כאן (כתוב בויקחו לי תרומה). אמר רבי יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא אמר ליה רבן יוחנן בן זכאי (לאביי) [לא כי] אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו היאך נאכלין מאי טעמא דרבי יוחנן בן זכאי זה יתנו שנים עשר שבטים יתנו. לבן בוכרי כיון דמתחלה לא מיחייב לאתויי כי מייתי נמי חוטא הוא דקא אייתי חולין בעזרה, דמייתי ומסרן לצבור, כך משיבין חכמים לרבי יהודה מנחת יחיד קרבה כליל ואין מנחת צבור קרבה כליל כיון שנמסרה לצבור כמו שהיא נדבת צבור. כתיב כל העובר על הפקודים רבי יהודה דאמר כל דעבר בימא יתן מסייע לרבי יוחנן בן זכאי, ורבי נחמיה דאמר כל דעבר כל פקודיא יתן מסייע לבן בוכרי. אמר רבי מאיר כמין מטבע אש הוציא הקב"ה מתחת כסא הכבוד שלו והראהו למשה ואמר לו זה יתנו כזה יתנו:
ילקוט שמעוני על התורה
אם שור אם שה. תנו רבנן הזרוע והלחיים והקיבה נוהגים בכלאים ובכוי. רבי אליעזר אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל חייב במתנות, מן הצביה פטור מן המתנות. מכדי קיימא לן דלענין כסוי הדם ומתנות לא משכחת לה אלא בצבי הבא על התישה ובין לרבי אליעזר ובין לרבנן מספקא להו אי חוששין לזרע האב אי אין חוששין, ובשה ולא מקצת שה קמיפלגי, מר סבר שה ולא מקצת שה, ומר סבר שה ואפילו מקצת שה, בשלמא ר' אליעזר דפטר קסבר שה ולא מקצת שה, אלא לרבנן נהי נמי דקסברי שה ואפי' מקצת שה פלגא לישקול ואידך פלגא לימא ליה אייתי ראיה דאין חוששין לזרע האב ושקול, אמר רב הונא בר חייא מאי חייב נמי חייב בחצי מתנות. כי אתא רבין אמר ר' יוחנן כוי לרבנן חייב בכולהו מתנות דתניא שור מה תלמוד לומר אם שור לרבות את הכלאים, שה מה תלמוד לומר אם שה לרבות את הכוי. ורבי אליעזר האי אם שה מאי עביד ליה, מיבעי ליה לחלק, ורבנן חלק מנא להו, מאת זובחי הזבח, ורבי אליעזר, מיבעי ליה לכדרבא דאמר רבא הדין עם הטבח שנאמר ונתן לכהן הזרוע. כי אתא עולא יהיב מתנתא לכהנתא, אלמא קסבר עולא כהן ואפילו כהנת, איתיביה רבא מנחת כהנת נאכלת מנחת כהן אינה נאכלת, ואי אמרת כהן ואפילו כהנת והכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל, אמר ר' אהרן ובניו כתובין בפרה. דבי ר' ישמעאל תנא לכהן ולא כהנת וילמוד כתום מן המפורש. דבי ר' אליעזר בן יעקב תנא כהן ואפילו כהנת הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. רב כהנא אכיל בשביל אשתו וכו', [והילכתא כוותיה דעולא]: