ילקוט שמעוני על התורה
וכי תקריב כשתקריב לעשות, הדבר רשות. אמר ר' יהודה מנין לאומר הרי עלי מנחת מאפה תנור שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין תלמוד לומר קרבן מנחה קרבן אחד הוא מביא ואינו מביא חלות ורקיקין. אמר ר' שמעון וכי נאמר קרבן קרבן שני פעמים והלא לא נאמר אלא קרבן אחד ונאמרו בו חלות ורקיקין אמור מעתה רצה להביא חלות יביא רקיקין יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא ובוללן וקומץ משניהם הא אם קמץ ולא עלה בידו אלא אחת משניהם דיו. ר' יוסי בר' יהודה אומר מנין לאומר הרי עלי מנחת מאפה שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקים תלמוד לומר כל המנחה אשר תאפה בתנור וגו' מה כל האמור למטה שני מינין אף כל האמרו למעלה שני מינין. ורבי יהודה שפיר קאמר ר' שמעון אמר לך כיון דכתיב בשמן בשמן כמאן דכתיב קרבן קרבן דמי. ורבי שמעון אי לא כתיב בשמן הוה אמינא דוקא מחצה חלות ומחצה רקיקים אבל חלות לחודייהו ורקיקין לחודייהו אימא לא קמ"ל. רבי יוסי בר' יהודה היינו אבוה. איכא בינייהו דיעבד. מאפהתנור ולא מאפה כופח ולא מאפה רעפים ולא מאפה יורות ערביים, רבי יהודה אומר תנור תנור שני פעמיםלהכשיר מאפה כופח. ר"ש אומר תנור תנור שני פעמים שיהא הקדשו לשם תנור:
ילקוט שמעוני על התורה
כל שלא זכה מזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה שנאמר עולת איש עולה שעלתה לאיש. עולה שנשחטה שלא לשמה אף על פי שלא עלתה לבעלים עורה לכהנים, אחד עולת איש ואחד עולת אשה עורותיהם לכהנים, עורות קדשים קלים לבעלים, עורות קדשי קדשים לכהנים מק"ו כדלעיל. עולת איש פרט לעולת הקדש דברי ר"י ר' יוסי אומר פרט לעולת גרים. מאעי פרט לעולת הקדש א"ר חייא בר יוסי פרט לעולה הבאה מן המותרות. הניחא למ"ד מותרה לנדבת צבור אזלי אלא למ"ד לנדבת יחיד אזלימאי איכא למימר. כדאמר רבא העולה עולה ראשונה ה"נ העולה עולה ראשונה. רבי אייבו א"ר ינאי פרט למתפיס עולה לבדק הבית לא מבעיא למ"ד קדשי בדק הבית תפסי מדאורייתא, אלא אפילו למ"ד לא תפסי הני מילי בשר אבל עור תפים. א"ל רב המנונא לרב נחמן כמאן כר' יהודה הא הדר ביה וכו'. א"ל אלא מר במאי מוקים לה. א"ל מוקמת ליה במקדיש נכסיו ואליבא דר' יהושע. דתנן המקדיש נכסיו והיו בהן בהמות הראויות לגבי המזבח זכרים ונקבות ר' יהושע אומר זכרים עצמן יקרבו ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית. ואפילו לר' יהושע דאמר אדם חולק הקדשו הני מילי בשר אבל עור תפים. ר' יוסי אומר פרט לעולת גרים א"ל רב חמא בר חלקיה לרבינא אטו גרים לאו איש נינהו א"ל פרט לגר שמת ואין לו יורשים. [ת"ר עולת איש] אין לי אלא עולת איש עולת גרים נשים ועבדים מנין וכו' ר' ישמעאל אומר וכו' ר' אומר כל עצמנו וכו'. תנא קמא נמי תיפוק מדינא מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא. ור' ישמאעל האי אשר הקריב מאיעביד ליה מיבעי ליה פרט לטבול יום ואונן. ותיפוק ליה מלו יהיה ר' ישמעאל לטעמיה דאמר נאמר בעולה לו יהיה ונאמר באשם וכו'. וכל מנחה אשר תאפה בתנור (כתוב למלעלה רמ"ז ת"ו):
ילקוט שמעוני על התורה
תנו רבנן מנין שכל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים, תלמוד לומר חלק כחלק יאכלו כחלק עבודה כך חלק אכילה, ומאי אכילה אילימא אכילה דקרבנות מהא נפקא מלכהן המקריב אותה לו תהיה נפקא אלא חם הפנים, יכול אפי' בחובות הבאות שלא מחמת הרגל וכו' (כדלעיל). תנו רבנן ומנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה, תלמוד לומר ובא בכל אות נפשו ושרת. מנין שעבודתו ועורה שלו תלמוד לומר ואיש את קדשיו לו יהיו, הא כיצד אם היה בעל מום נותנה לכהן שבאותו משמר ועבודתה ועורה לאנשי משמר ואם היה זקן או חולה [נותנה לכל כהן שירצה ועבודתה ועורה לאנשי משמר, האי זקן או חולה] היכי דמי אי דמצי עביד עבודה עבודתה ועורה נמי תיהוי דידיה, ואי דלא מצי עביד עבודה שליח היכי מצי משוי, אמר רב פפא שיכול לעשות על ידי הדחק, עבודה דכי עביד נמי על ידי הדחק עבודה היא משוי שליח, אכילה דכי אכיל על ידי הדחק אכילה גסה היא ואכילה גסה לאו כלום היא משום הכי עבודתה ועורה לאנשי משמר: