צרור המור על התורה
ויהי ביום השמיני. לפי שלמעלה אמר ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מלואיכם. אמר בכאן שאחר שנשלמו אלו השבעה ימים קראם לסוד נרמז ביום השמיני. אשר עליו רמז עד יום ימי מלואיכם. וזהו ביום השמיני הנזכר למעלה. ויפה אמרו קדמוננו ז"ל שהוא יום הידוע. הוא ר"ח ניסן שבו הוקם המשכן ונטל י' עטרות השנויות בסדר עולם. וזה רמז על מה שאמרו כי אחר שעברו שבעה ימי המילואים שבו נתבסם העולם ונתמלאה חסרונו. שמיני למילואים הוא יום ראשון וראש חדש ראשון. וזה היום תחלת כל המעשים. ובו ביום חזרו העטרות למשכן. שבו נתקיים העולם שנברא בעשרה מאמרות. שהם כנגד עשרת הדברות. שהם עשרה עטרות. שהם סדרו של עולם וקיומו. כאומרו אם לא בריתי יומם ולילה כו'. ולכן כמו שבבריאת העולם עיקר שכינה בתחתונים היתה. כן אמר בכאן כי היום השם נראה אליכם כמו שהיה בראשונה. ולכן זה היום היה ראשון לכהונה וראשון לעבודה. שבו הקריבו קרבנות צבור גם כן. וראשון לירידת האש. וראשון לשכון שכינה בישראל בסבת הקרבנות. כאומרם עורי צפון וכו' זו עולה שנשחטה בצפון. ובואי תימן שלמים שנשחטו בדרום. הפיחי גני זה אהל מועד. יזלו בשמיו זו קטורת הסמים. יבא דודי לגנו זו שכינה שירדה באהל מועד. ויאכל פרי מגדיו אלו הקרבנות. ולהודיעם זה קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל לחלוק להם כבוד. כי בכל מקום שהשכינה שורה חולק להם כבוד. בסנה לך ואספת את זקני ישראל. במצרים ובאת אתה וזקני ישראל. ובסיני עלה אל השם אתה ואהרן ושבעים מזקני ישראל:
צרור המור על התורה
ולפי שהמשכן נעשה בדוגמת העולם. אמר וימשח את המשכן ואת כל אשר בו לחזק העולם ולבסמו. ויקרב משה את בני אהרן במקום קין והבל וילבישם כתנות במקום כתנות עור. ויגש את פר החטאת ויסמוך אהרן ובניו את ידיהם. להתודות עליו עונות ראשונים. וכן צוה לסמוך על שני האלים. שהם במקום בני אדם הראשון. ולכן אמר ויקרב את בני אהרן ויתן על תנוך אזנם. שישמעו מצות השי"ת. ולא יהיו כאדם ובניו. באופן שתהיה כפרה על שפיכת דם של הבל. ומסל המצות שהוא כנגד העץ שאכל שהיה חטה. לקח חלה אחת וחלות לחם ורקיק אחד. ג' מינים כנגד אדם וקין והבל. ויקח מידם ויקטר המזבחה מילואים הם לריח ניחוח. שבאין למלאת יד אדם הראשון ובניו. ויקח משה את החזה ויניפהו תנופה. לכפר על עון הנחש שנאמר בו על גחונך תלך. ויקח משה משמן המשחה ומן הדם ויז על אהרן ועל בגדיו ועל בניו לקדשם לדורות. וכמו שצוה באדם הראשון מכל עץ הגן אכול תאכל. כן צוה בכאן בשלו את הבשר ושם תאכלו אותו. והנותר באש תשרופו. כנגד ומעץ הדעת לא תאכל. ולפי שכל זה נראה שאני אומר כמתנבא ואיני יודע. גלה הדבר ואמר ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים. כנגד שבעת ימי בראשית שהיו מתמוטטים בחטא אדם הראשון. ואלו ז' ימים היו לחזק העולם שהם ז' ימי בראשית. וזהו עד יום מלאת ימי מלואיכם. שהם באו למלאות במקום אדם ובניו. וכן באים למלאות הגומא. לפי שהיה העולם חסר מצד החטאת. כי שבעת ימים ימלא את ידכם. לכפר העון. וזהו כאשר עשה ביום הזה צוה השם לעשות לכפר עליכם. ולהורות יותר על זה חזר לומר ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים. יומם ולילה. ולמה הוצרך כאן עד שאחז"ל. שאמר להם הקב"ה שמרו את האבילות של נדב ואביהוא קודם שיבא. וכן האמת כי נדב ואביהוא מתו במקום שני בני (אהרן) [אדם] וצוה להם שישמרו האבילות. וכן לפי דרכנו למדנו שצוה להם שישבו שם יומם ולילה. ולמה שבעת ימים לחזק העולם שנברא בז' ימים. ובזה ושמרתם את משמרת ה'. כי משמרת ה' מלאכתו ואמונתו. היתה בריאת העולם בחסד. ובאו אדם ובניו והחריבוהו בדין. ולכן צוה להם שישמרו משמרת ה' ויקחו אומנותו. והוא כמו אין משמרתי ומשמרתך שוים. באופן שבזה יקיימו העולם ויחזיקוהו. ולא תמותו כמו שמתו (אהרן) [אדם] ובניו. ואם תשאלו טעם לזה. לפי שכ"ז דבר סתר. איני יודע ואיני יכול לומר לכם. כי כן צויתי. וכמו שנצטויתי מגזרת מלך. וכך אני אומר לכם. וכל זה לפי שהיתה בכאן רמוזה מיתת בני אהרן כמו שכתבנו. ואע"פ שאהרן ובניו אולי היו מרגישים בזה. אמר שעכ"ז ויעש אהרן ובניו את כל אשר צוה ה':
ילקוט שמעוני על התורה
בקברי אשר כריתי לי אמר רבי כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה. ויעל יוסף לקבור את אביו יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו שנאמר ויעל יוסף לקבור את אביו. ומי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה מאי שנא מעיקרא דכתיב ויעל יוסף וגו' והדר וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו מאי שנא לבסוף דכתיב וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל העולים אתו אמר רבי יוחנן בתחילה עד שלא ראו כבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד ולבסוף שראו כבודן של ישראל נהגו בהן כבוד שנאמר ויבואו עד גרן האטד וכי יש גורן לאטד אמר רבי אבהו מלמד שהקיפו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמוקף לו אטד שבאו בני ישמעאל ובני עשו ובני קטורה למלחמה וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב נטלו כולן כתריהם ותלאום בארונו של יעקב. תנא שלשים ושש כתרים נתלו בארונו של יעקב. ויספדו שם מספד גדול מאלו ומאלו. רבי אליעזר אמר התירו אזורי מתניהם וחלקו כבוד ליעקב. רבי שמואל אמרי בתרי כתפותיהם התירו. ורבנן אמרי באצבע הראו ארונו ואמרו אבל כבד זה למצרים לפיכך נתן להם הקב"ה גורן. ויעש לאביו אבל שבעת ימים ומנין שאבל שבעת ימים דכתיב ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים. ולמה שבעת ימים כנגד שבעת ימי המשתה. כלעומת שבא כן ילך. אמר להם בעולם הזה נצטערתם עם הצדיק ועשיתם לו אבל שבעת ימים לעולם הבא אני מחזיר אותו אבל לשמחה שנאמר והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם: