שְֽׁמַֽע־נָ֞א יְהוֹשֻׁ֣עַ ׀ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֗וֹל אַתָּה֙ וְרֵעֶ֙יךָ֙ הַיֹּשְׁבִ֣ים לְפָנֶ֔יךָ כִּֽי־אַנְשֵׁ֥י מוֹפֵ֖ת הֵ֑מָּה כִּֽי־הִנְנִ֥י מֵבִ֛יא אֶת־עַבְדִּ֖י צֶֽמַח׃
צרור המור
ולהורות על ענין אלו המנורות. תמצא שאמר הנביא שמע נא יהושע הכהן וגו' כי הנני מביא את עבדי צמח אע"פ שלא יהיו ראויים. וזהו כי אנשי מופת המה. כי הם למופת ולאות לישראל. כי כמו שיהושע לא היה ראוי. אמרתי והסירו הבגדים הצואים מעליו והלבישוהו מחלצות כדי שיהיה ראוי. כן אביא את עבדי צמח הוא המשיח אע"פ שלא יהיו ראויים. עד שביום ההוא תקראו איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה. ולפי שאולי יאמרו ישראל כי ברוב הימים וברוב הצרות ובמיעוט הדעות והאמונה יכלו ישראל. לזה סמך ואמר וישב המלאך הדובר בי ויעירני וגו'. להורות שאע"פ שיהיו ישראל ישנים שינת עולם ולא יקיצו. ה' יעירם שישובו בתשובה ויקיימם. לפי שהם קשורים בסוד המרכבה וסוד המנורה. וז"ש מה אתה רואה לתת לו אות על זה. ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה. לקשרה למנורה של מעלה. ושבעה נרותיה עליה ז' וז' מוצקות. להורות שהיו ז' של מעלה מוצקות בז' של מטה לקשר כל הדברים. ואחר שישראל קשורים במנורה של מעלה א"א להם שיכלו. ושנים זתים רמז לב' משיחים משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. ולהורות שיש מנורה למעלה קשורה עם המנורה של מטה. אמר וזה מעשה המנורה וגו'. כמראה אשר הראה ה' את משה במנורה של מעלה. כן עשה את המנורה של מטה. ולפי שענין המנורה הוא רמז לאחדות ה'. והיא קשורה בסוד הסולם שהיה ה' נצב עליו לקשר כל הדברים וכל הדברים פונים אליו. לכן צוה אל מול פני המנורה של מעלה יאירו ז' הנרות. בענין שכל הנרות יפנו למעלה לאחדות אחד. ולזה היה צריך לכווין בהדליקו את הנרות. וכן זה הדבר בעצמו היה ראוי לכוין בעשייתה. שתהיה כולה עשוייה מחתיכה אחת בלי פירוד ולא אברים אברים ע"י חיבור: וז"ש וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד יריכה עד פרחה מקשה היא. באחדות בלי פירוד. באופן שהדלקת המנורה ועשייתה היה לכוונה אחת. לרמוז על אחדות השם ועל אחדות ישראל עם הדברים של מעלה. וזהו וזה מעשה המנורה מקשה זהב. כלומר וזה האמור בהדלקת המנורה ובכוונתה. הוא הוא עצמו מעשה המנורה. כי באופן אחר מה לנו להזכיר בכאן סדר העשיה. שכבר הוזכר במעשה המנורה: