Quotation_auto על יהושע 2:15

ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה (כתוב ברמז תקס"ה) המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד וגואל כל שנים עשר חדש ואין זה (כמין) רבית. מת המוכר יגאל בנו, מת הלוקח יגאל מיד בנו, ואין מונין לו שנה אלא משעה שמכר לו שנאמר עד מלאת לו שנה תמימה, מה תלמוד לומר תמימה, להביא את חדש העבור. רבי אומר ליתן לו שנה ועיבורה, הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאלה היתה חלוטה לו, אחד הלוקח ואחד שניתן לו במתנה שנאמר לצמיתות, מתניתין דלא כרבי דתניא רבי אומר ימים אין ימים פחות מב'. ורבנן האי ימים מאי עבדי ליה, מיבעי להו למיום ליום. ורבי מיום ליום מנא ליה, נפקא ליה מעד תום שנת ממכרו [שלו] ולא שנים של מנין עולם וימים מיבעי להו למעת לעת, דאי מעד תום שנת ממכרו ה"א מיום (ראשון) [ליום] אין מעת לעת, מנא ליה, נקא ליה מתמימה, ורבנן ההוא מיבעי להו לעיבורה. ורבי נמי הא מיבעי ליה לעיבורה, הכי נמי מיום ליום מעת לעת מעד תום שנת ממכרו נפקא. מת המוכר יגאל בנו פשיטא, מהו דתימא איש כי ימכור אמר רחמנא והאי לאו מוכר הוא קמ"ל והיתה גאולתו מכל מקום. מת הלוקח יגאל מיד בנו פשיטה, מהו דימא לקונה אותו אמר רמנא והאי לא קנה קמ"ל והיתה גאולתו מכל מקום. תנו רבנן ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה מה תלמוד לומר, מנין אתה אומר מכרה לראשון ועמד הראשון ומכרה לשי איני יודע אם שנה לראשון אם שנה לשני, כשהוא אומר עד מלאת לו וגו' הוי שנה לראשון. למי חלוט. רבי אלעזר אומר לראשון. ורבי יוחנן אמר לשני. בשלמא לרבי אלעזר דלדידיה קא מנינן. אלא לרבי יוחנן מאי טעמא, אמר רבי אבא בר ממל מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו. תנו רבנן שנת תמימה רבי אומר מונה שס"ה ימים כנגד ימות החמה וחכמים אומרים מונה י"ב חדש מים ליום ואם נתעברה נתעברה לו לצמיתות לחלוטין. ד"א לרבות את המתנה מאי טעמא צמית צמיתות רבה. אמרוה רבנן לרב פפא כמאן דלא כרבי מאיר דאי רבי מאיר הא קאמר מתנה אינה כמכר, א"ל רב פפא אפילו תימא רבי מאיר שאני הכא דרבי רחמנא לצמיתות. הא גבי יובל דכתיב תשובו לרבות את המתנה ור' מאיר לא קא מרבי אלא הא ודאי דלא כרבי מאיר. תנו רבנן המקדיש בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד וגואל לעולם. גאלו אחר מיד הקדש הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאל היה חלוט לו. מנא הני מילי אמר שמואל אמר קרא לקונה אותו ואפילו מיד הקדש, ולחלוט להקדש, אמר קרא לדורותיו יצא הקדש שאין לו דורות. לא יצא ביובל למה לי, אמר רב ספרא לא נצרכה אלא למוכר בית בבי ערי חומה ופגע יובל בתוך שנתו סלקא דעתך אמינא ליפוק ביובל קא משמע לן דל יצא ביובל. בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חדש כדי שתהא חלוטה לו, התקין הלל הזקן שיהא חולש מעויו ללשכה והוא שובר את הדלת ונכנס אימתי שירצה והלה יבוא ויטול את מעותיו. כל שהוא לפנים מן החומה הרי הוא כבתי ערי חומה חוץ מן השדותוכו'. תנו רבנן בית אין לי אלא בית מנין לרבות בתי בדים ובתי מרחצאות ומגדלים ושובכים ובורות שיחין ומערות, תלמוד לומר אשר בעיר. יכול שאני מרבה את השדות, תלמוד לומר בית דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר בית אין לי אלא בית מנין לרבות בתי בדים וכו' ובורות שיחין ומערות ואפילו שדות, תלמוד לומר בית דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר בית אין לי אלא בית במין לרבות בתי בדים וכו' ובורות שיחין ומערות ואפילו שדות, תלמוד לומר אשר בעיר. אלא הא כתיב בית, אמר רב חסדא חולסית ומצולה איכא בינייהו, רבי מאיר אומר כבתים רבי יהודה אומר כשדות. וקם הבית אשר בעיר בית הבנוי בחומה. רבי יהודה אומר אינו כבתי ערי חומה רבי ישמעאל אומר כותל החיצון היא חומתו. אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו שנאמר ותורידם בחבל בעד החלון וגו'. רבי שמעון סבר כפשטיה דקרא שנאמר כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת. ורבי יהודה סבר בחומה היא יושבת ולא בעיר חומה. תנו רבנן חומה ולא שור איגר. סביב פרט לטבריא שימה חומתה, ר"א בר יוסי אומר אשר לו חומה אף על פי שאין לו חומה עכשיו והיה לו חומה קודם לכן. אמר רבי יהושע בן לוי כרך שישב ולבסוף הוקף נידון ככפר, מאי טעמא דכתיב כי ימכור בית מושב עיר חומה כשהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף. עד תום שנת ממכרו (כתוב למעלה ברמז שי"א). לצמיתות (כתוב ברמז תקס"א). שלשה לא כתוב בתורה אל"ף למאן דאמר וקוראין לו, אשר לא כרעים אשר לא חומה, אם לוא יגיד: