Quotation_auto על ירמיהו 23:29

ואמר ויט שכמו לסבול. לרמוז שהחכם בחכמתו מפרק הרים ומשבר סלעים המחלוקות ומחלקה לכמה פעמים. כאומרו הלא כה דברי כאש נאום השם וכפטיש יפוצץ סלע. כן החכם בפלפולו משבר הרים הקשים ומחליקן בדברי פיו. ולכן קראו שם החכמים סיני ועוקר הרים. לפי שהם שוחקים ופוצצים הסלעים וההלכות הקשים והעמוקים. וזהו אבנים שחקו מים. וזהו שאמר קהלת מי כהחכם ומי יודע פשר דבר חכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישונה. אשר פירושו אצלי בפירוש קהלת. שבא להורות על מעלת החכם שידע בחכמתו להפשיט ולהחליק הדברים הקשים כאבן והמים השורפים האש וזהו מי הוא זה ואי זה הוא שיהיה לו כח כאיש החכם שיודע בחכמתו להפשיר ולצנן הדברים השורפים והקשים לעשותן מיד פושרים. וזהו פשר דבר הקשה כמו דבר אדוני הארץ אתנו קשות. חכמת אדם תאיר פניו רוצה לומר חכמת אדם מאיר פני הדבר. ולא פני אדם. כענין שישאר דבר דבור על אופניו. כאומרו תפוחי זהב במשכיות כסף וגומר. כי הזהב הוא יותר קשה מהכסף ויותר שוה. ובזהב ובדברים הקשים עושים משכיות וציורים בכסף. כן הוא דבר דבור על אופניו. כי בדבר הקשה שהיא התורה משיבין ומחליקין כל הדברים להיות דבר דבור על אופני הדבר. והוא כמו לבעבור סבב את פני הדבר. וזהו תאיר פניו פני הדבר. ועוז פניו ישונה. כלומר חכמת אדם מאיר פני הדבר הקשה והחשוך. ואף אם יהיה זה הדבר יותר עז וקשה. החכם בחכמתו משנה פני אותו דבר העז והקשה. וכל זה בעיון נמרץ ובהשקפה נפלאה ובטורח גדול עד שמתישים כחם. ולכן בירך לומדי התורה ברך השם חילו. שיהיו חזקים בכחם ובגבורתם להחליק הדברים. וזהו יששכר חמור גרם. בעל עצמות ובעל כח להגות בתורה יומם ולילה. וזהו רובץ בין המשפתים. ולא ע"ג מטה. כי לפעמים החכם ישן על הארץ ולא ינום ולא יישן עד יוציא כנוגה צדקו ודינו. ולכן אמר ויט שכמו לסבול. שמטה שכמו על הדבר החזק והקשה להפשירו ולפוצצו ולכובשו לו לעבד עולם. וזהו ויהי למס עובד. רוצה לומר זה הדבר הקשה הוא למס עובד לו וכעבד לעולם יתננו. אל כל אשר יחפוץ יטנו. וכל זה עושה לפי שממתין התענוג האמתי והשכר הקיים מאת השם ית'. כמאמר לאה נתן אלהים שכרי. ולכן אמר משה רבינו עליו השלום שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך. זבולון היה מרויח שכרו בצאתו בדרכים ובימים. ויששכר היה קונה עולמו ושכרו אתו בהיותו באהלי החכמה והתבונה. כמו שהיה עושה אביו יעקב איש תם יושב אהלים אהלו של שם ואהלו של עבר. וכן אהל של מעלה ואהל של מטה. וזהו התענוג האמתי כשהוא יושב בישיבתו וכל צבא השמים והתלמידים עומדים עליו מימינו ומשמאלו והוא יושב ושבע מקול הקורא. כמו שפירשתי במסכת אבות על מרבה ישיבה מרבה חכמה. שהוא כנגד מרבה בשר מרבה רמה. כי מצד תענוגיו מרבה בשר. והבעל ישיבה מרבה חכמה וקנה שם טוב וקנה לעצמו ד"ת. וזהו כנגד שם טוב וזהו ויששכר באהליך. עד שבסבת זה עמים הר יקראו לקבל הוראות החכמה. ואז יזבחו זבחי צדק. לרמוז מה שאמר עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח. ואם הוא על אוה"ע יהיה כמו שאמר והלכו עמים רבים וגומר כי מציון תצא תורה. ואם הוא על ישראל שהולכים לירושלם למקום הסנהדרין ושם יזבחו זבחי צדק מהקרבנות כי שפע ימים יינקו שיונקים מהוראות התורה. ומדדי התורה שבכתב ותורה שבע"פ. וזהו שפע ימים יינקו ב' ימים. ובאותם ב' ימים שהם תורה שבכתב ותורה שבעל פה ספונים וטמונים סודות התורה. וזהו ושפוני טמוני חול. ואמר טמוני חול להורות שהסודות הן דבר שבחשאי. כמו שאמר דבש וחלב תחת לשונך. ואמר דברים שהם כבשונו של עולם. וכמו שאמרו חגור חרבך על ירך גבור מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר. וזהו רמז על סודות התורה שראוי שיהיו בחשאי ולא בקולי קולות. וזהו ושפוני טמוני חול. כי החול אם תמצא כלי מנוקב לא ישמיע קול. מה שאין כן בדברים אחרים. וזהו שאמר ויך את המצרי ויטמנהו בחול שאמרו בילמדנו. שטמן זה הסוד בין ישראל שנדמו לחול שנאמר וכחול אשר על שפת הים. וחשב משה שיהיה טמון ביניהם כמו שאמרו שלא גילו מסתורים שלהם ובא אותו רשע וגילה הדבר. ולכן אמר בכאן ושפוני טמוני חול על הסודות שנתגלו בשבט יששכר ולחכמי ישראל ולנביאים. כאומרם לך אני מגלה טעם פרה אדומה ולא לאחרים. וזהו שאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא מהשכר האמתי. וכל זה כנגד ותקרא שמו יששכר:

דבר אחר מי כמכה בנסים וגבורות שעשית על הים שנאמר נוראות על ים בים סוף ויגער בים סוף ויוליכם בתהומות. מי כמכה באלם מי כמוכה רואה בעלבון בניך ושותק שנאמר החשיתי מעולם. לשעבר אחריש אתאפק מכאן ואילך כיולדה אפעה אשום ואשאף יחד אחריב הרים וגבעות וגו' והולכתי עורים בדרך לא ידעו וגו'. מי כמכה באלים כאלו שהן משמשין לפניו במרום שנאמר כי מי בשחק יערוך לה' ואומר אל נערץ בסוד קדושים רבה ואומר ה' אלקי צבאות מי כמוך חסין יה. מי כמכה באלים מי כמכה באותן שקורין עצמן אלוהות. פרעה קרא עצמו אלוה שנאמר יען אמר יאור לי ואני עשיתני. סנחריב קרא עצמו אלוה שנאמר מי בכל אלקי הארצות וגו'. נבוכדנצר קרא עצמו אלוה שנאמר אעלה על במתי עב. נגיד צור קרא עצמו אלוה שנאמר אמור לנגיד צור. מי כמוכה לא כאלו שאחרים קוראין אותן אלוהות ואין בהם ממש ועליהם נאמר פה להם ולא ידברו וגו' לא יהגו בגרונם אלו פה להם ולא ידברו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אמר שני דברים בדבור אחד מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן שנאמר אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי וגו' הלוא כה דברי כאש וגו' עד והגה מפיו יצא. מי כמכה נאדר בקדש נאה אתה ואדיר בקדש. שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה. בשר ודם אינו יכול לומר שני דברים כאחד. אבל מי שאמר והיה העולם אמר י' דברות בדבור אחד מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן שנאמר וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר. דרך בשר ודם אינו יכול לשמוע משני בני אדם כשהן צועקין כאחת אבל מי שאמר והיה העולם אפילו כל באי העולם באין וצועקין לפניו הוא שומע צעקתן שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. נורא תהלות לא מעכשיו אלא מעולם נורא תהלות.

לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא אף שבועת שוא היתה בכלל שנאמר או נפש כי תשבע לבטא בשפתים וגו' והרי הכתוב מוציאה מכללה ומחמיר עליה ופוטרה מן הקרבן אני אומר כשם שהיא פטורה מן הקרבן כך תהא פטורה מן המכות תלמוד לומר לא תשא את שם ה' מכלל קרבן יצאת מכלל מכות לא יצאת. לא תשא את שם ה' למה נאמר לפי שהוא אומר ולא תשבעו בשמי לשקר אין לי אלא שלא ישבע שלא יקבל עליו לישבע מנין תלמוד לומר לא תשא את שם ה' אלהיך עד שלא תקבל להשבע הרי אני לך לאלוה משקבלת לישבע הרי אני לך לדיין, אי אפשר לומר ונקה וגו' שכבר נאמר לא ינקה וכו' כדלעיל. רבי אומר כל שהוא מלא תשא ולמעלה תשובה מכפרת מלא תשא ולמטה ולא תשא עמהן התשובה תולה ויום הכפורים מכפר. ואיזו היא מלא תשא ולמעלה עשה ולא תעשה מלא תשא ולמטן דברים שחייבין עליהן מיתת בית דין מיתה בידי שמים כרת בידי שמים ומלקות ארבעים חטאות ואשמות ולא תשא עמהן. זכור ושמור שניהם בדבור אחד נאמרו, מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים שניהם בדבור אחד נאמרו. ערות אשת אחיך יבמה יבוא עליה שניהם בדבור אחד. לא תלבש שעטנז גדלים תעשה לך שניהם בדבור אחד. וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל ולא תסוב נחלה ממטה למטה נאמר בדבור אחד, מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן שנאמר אחת דבר אליהם שתים זו שמעתי הלוא כה דברי כאש נאם ה' וגו'. זכור ושמור זכור מלפניו ושמור מאחריו מכאן אמרו מוסיפין מחול על הקודש. משל לזאב שהוא טורף מלפניו ומאחריו. אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גוריון אומר תהא זוכרו מאחד בשבת שאם נתמנה לך חפץ יפה תהא מתקנו לשם שבת, ר' יוחנן אומר לא תהא מונה כדרך שאחרים מונין אלא תהא מונה לשם שבת. לקדשו בברכה מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו. אין לי אלא קדושה ליום קדושה ללילה מנין תלמוד לומר ושמרתם את השבת וגו'. אין לי אלא שבת ימים טובים מנין תלמוד לומר אלה מועדי ה' וגו':